אור הישר (חולין) כט

דאכלי כהנים על ידו, כדפירש"י גופיה בפ' ראה י"ב כ"א דלא קאי על קרבן רק צווי על הזביחה והן הלכות שחיטה. ולכן כתיב בהאי קרא כאשר צויתיך וכ"כ הרמב"ם ספ"ד מה' שחיטה דפסוק זה נאמר על שחיטה דחוץ לעזרה והיא שחיטה לדורות ע"ש. והוא כר' עקיבא לקמן די"ז ע"א דהאי קרא אתא לאסור להן בשר נחירה שהותרו מתחלה ע"ש. ואידך קרא דושחט את בן הבקר שהביא רש"י ז"ל. נאמר רק בר"פ ויקרא, והוא גבי עולה דכוליה כליל. וליתא נמי באכילת כהנים וצ"ע כעת

ועוד קשה לפמש"כ רש"י ריש גיטין דשחיטה נקראת דבר שבידו. והתוס' שם הוסיפו בדבריו דאע"ג דהשתא אין בידו לתקנו מ"מ מעיקרא היה בידו לשחוט ע"ש. א"כ אמאי לא יליף מדכתיב וכל אדם לא יהיה באה"מ, ומהימן ע"פ עצמו על כל עבודות יוה"כ הנוגע לכל ישראל ואפילו בדאמר בהדיא פגלתי דחיק הש"ס בגיטין דנ"ד ע"כ לאמר דאפשר דלא מיהמן רק בדחזיניה בפישפש ע"ש ובע"כ משום דעד אחד נאמן באיסורין להתיר ואפ"ל דמעבודות יוה"כ ליכא למילף דחוקה כתיב בהו. וע' בפ"י לקידושין דמ"א ע"ב ד"ה נפק"ל ואפ"ה שפיר בעי למילף מינה בגיטין דנ"ד לענין אם אמר פגלתי, דחוקה דיוה"כ על חלק ההיתר כתיב, ולא על חלק האיסור דפיגול, וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתרט"ו וברוקח סי' ת"ח ובמהרשד"ם חי"ד סי' רט"ו ובתשב"ץ ח"א סי' פ"ד ובח"ב סי' פ"ט ובת' הרמ"א סי' ס"ו ובפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג ושם סי' א' סק"א ובש"ש שמעתא ו' פ"ג ופ"ה ובפמ"א ח"ב סי' ג' ובנוב"י קמא חאה"ע סי' ל"ג ל"ח נ"ד ס"ט ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג

בא"ד דגמרינן דבר דבר מממון. ע' בשער המשפט סי' ל"ג סק"א

תוד"ה ודילמא, אבל קשה דתינח היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא כו' ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' ד'

בא"ד דאע"ג דאישתכח שחסר לאחר שבעה אפ"ה לא מטהרינן למפרע כו'. ע' בס' האשכול ח"א סי' ל' ובת' מהרי"ט ח"א סי' י"א וסי' ל"ז ובפמ"ג סי' ק"ה במשבצות סק"ג

בא"ד ומיהו קשה דהך מילתא דמיא למקוה שנמדד ונמצא חסר כו'. ע' בת' ח"צ סי' ג' ובעין יצחק ח"ב סי' ז' וסי' ס"ה ובעונג יו"ט סי' קמ"א וסי' קע"א

תוד"ה אלא ועוד דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקה כו'. ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ר"א ובת' אחיעזר חאה"ע סי' א'

דף י"א ע"א מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. והנה רש"י פירש דאיידי דאיירי במנא הא מילתא דחזקה נקיט נמי הא, והמפרשים הביאו בשם הר"ן בחמש שיטות. דהש"ס קאי אהא דר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת והיינו מטעם רובא. ובראש יוסף הקשה אמאי לא פירש"י כדמפרש הר"ן

ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"מ שהסברתי למעלה, דבהא דקאמר לעיל מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה קאי רק על החזקה החלושה שבחזקות, היינו חזקת הגוף ועלול להשתנות. אבל ישנן עוד שני מיני חזקות למעלה מהך חזקה ע"ש, ועפ"ז י"ל דבתר דאיירי בחזקה זו בע"כ צריך לבאר גם החזקות האחרות. והנה חזקה דאתיא מכח הטבע שהיא העליונה שבחזקות, עליה א"צ להביא קרא דסברא הוא כמש"כ לעיל. אמנם חזקה מציעתא והיא דאתיא מכח רובא הלא צריך לבאר, כמו הא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת, דלא נתבררה עוד חזקתה רק משום דרוב בהמות כשרות הן ורוב מצויין א"ש מומחין הן, כן בהא דאמרינן בנזיר דמ"ט ע"א גבי כהן גדול דאינו מסמא לאביו משום דחזקה בעלמא היא, וכ"ה בתו"כ ר"ם אמור דאביו הוא רק חזקה ובירושלמי קידושין פ"ד ה"י קאמר נמי דמות יומת דמכה אביו הוא רק מטעם חזקה שהוא אביו: והרמב"ם פ"א ה"כ מאיסורי ביאה נמשך אחר לשון הירושלמי בזה, ובודאי דלא פליגי אהא דבסוגיין דלהלן, דדין מכה אביו הוא מטעם רובא דרוב בעילות אחר הבעל אלא דהבבלי והירושלמי לדבר אחד נתכוונו דהיא חזקה דאתיא מכח רובא ומי לא עסקינן נמי באיש ואשה שבאו ממדינת הים והחזיקו א"ע באיש ואשתו, ולפ"ז הא דרוב בעילות אחר הבעל אתא נמי מכח חזקה ולכן אחרי שנתבאר מקודם מקור החזקה דחזקת הגוף העלול להשתנות קאמר נמי מנא הא מילתא דרובא באופן דנשמע מינה גם חזקה זו. ואפשר לכוון כן גם בלשון רש"י דכ' איידי דאיירי במנא הא מילתא דחזקה נקט נמי הא ע"כ, ולכאורה אמאי ל"ק נקט נמי רובא. ולהכי י"ל דכוונתו במאי דקאמר נקט נמי הא, לכלול בדבריו גם חזקה זו דאתיא מכח רובא. משום דאיירי במנא הא מילתא דחזקה, וכן הר"ן דמפרש דקאי הכא אהא דנשחטה בחזקת היתר עומדת כונתו נמי לחזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות הן ולכן אמר מנא הא מלתא דרובא, דנשמע גם חזקת היתר הבאה מכחה, וע' בת' מקום שמואל סי' פ"ו ובת' הגרע"א סי' קכ"א ובח"ס חאה"ע ח"א סי' מ"א ובח"ב סי' ק"ג

ועפ"ד שפיר הקשו התוס' דכל דין רובא יחד עם החזקה הבאה ממנה, א"צ לחפש עליהם שום מקור, כיון דאמרינן זיל בתר חזקה והיא החזקה החלושה דחזקת הגוף העלול להשתנות. כש"כ בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף. וכמו היא כן חזקתה הבאה ממנה עדיפא מחזקת הגוף דילפינן מקרא דויצא הכהן מן הבית כו'. ותירצו דלרב אחא בר יעקב בעי דקאמר אהאי ילפותא, ודילמא כגון שיצא דרך אחוריו הרי דלית ליה חזקה מקרא כנ"ל

שם מנלן דכתיב אחרי רבים להטות פי' ואצל מוני המצות נחשב נמי מקרא זה למ"ע בין התרי"ג מצות וע' בס' חרדים פ"ד

שם מנלן דכתיב אחרי רבים להטות, במשה"ק המרדכי בסוגיין הרי הסנהדרין קבועין בלשכת הגזית. קבוע כמחצה ע"מ דמי ואיך שייך בהו רובא. ע' מהרי"ק