אור הישר (חולין) כח

והיא החלושה שבכולן וכבר האריך בזה בת' נחלת דוד סי' כ"ו ע"ש, וע' בת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' י"ג

וע"פ האי כללא נראה דהא דקאמר בסוגיין מנא הא מילתא דאמור רבנן דאוקי מילתא אחזקיה קאי רק על החזקה בתראה החלושה, דחזקה דאתיא מכח רובא ל"צ ילפותא לעצמה, כיון דרובא ילפינן לקמן מקראי וממילא כלולה בה החזקה הנולדה ממנה, וע"ל די"א ע"א תוד"ה מנא ומש"כ בחידושי שם בס"ד. וחזקה דאתיא מכח הטבע הרי עדיפא נמי מרובא גופה, דהא לא אלים רוב לאפקועי ממונא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב, ואפ"ה נקטינן לדינא הך חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו להפקיע ממון כמבואר בחו"מ ר"ס ע"ח, ובע"כ משום דחזקה זו אתיא מכח הטבע והוא בגדר אנן סהדי כנ"ל, ובהכרח דסוגיין קאי על חזקת הגוף העשויה להשתנות. ועפ"ז שפיר מייתי מקרא דנגעי בתים דאיכא בהאי ביתא חזקת הנגע ועשויה להשתנות. וכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ודילמא אדנפק ואתא בצר ליה שיעורא אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקה, ועפמש"כ עולה הדמיון יפה, מאי דהתוס' הכא ובריש נדה מדמה הא דבסוגיין, לסכין שנמצאת פגומה ולמקוה שנמדד ונמצא הסר, דכולן בני בקתא חדא אינון בחזקת דגוף ועשויין להשתנות כנ"ל, וע' בת' מהרי"ט ח"א סי' מ"א

ולהיות חזקה זו שאנו דנין עליה החלושה שבחזקות מדוייק ביותר משה"ק התוס' לקמן די"א ע"א, אהא דמנא הא מלתא דאמור רבנן זיל בתר רובא כיון דאזלינן בתר חזקה כש"כ בתר רובא דרובא וחזקה דובא עדיף וע' ר"ש נגעים פ"ד מי"א ובתרומת הדשן סי' ר"ז ובמהרי"ק שרש ע"ב ובנוב"י מ"ת חאה"ע ס"ס קכ"ט ובחמדת שלמה סי' ב' ובבאר יצחק חי"ד סי' א' ובנחל יצחק סי' מ"ו ס"ד ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ט ע"א

שם דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא כו', עי' ש"ש שמעתא ז' פ"ב ובנוב"י קמא חי"ד סי' ו' ובבאר יצחק חי"ד סי' י"ח

שם ועוד אחורי הדלת מאי איכא למימר וכי תימא דפתח ביה כוותא והתנן בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. ולכאורה כמו דלא בטל דין הסגר מכל הבתים משום דבבית אפל אין פותחין חלונות. אחרי דבכלל הבתים יש חלונות. כן לא יהיה בטל דין הסגר מכל הבית משום אחורי הדלת, ויהיה לחלק זה של אחורי הדלת דין בית אפל, דאם אין הנגע נראה בו טהור כמש"כ הרמב"ם בפי"ד ה"ה מטומאת צרעת ואפילו באחורי הדלת גופיה נמי לא בטל דין הסגר עכ"פ כשהיה שם חלון, ואף חלון מוגף ג"כ יכול לפותחו לראות את הנגע כדתניא בתוספתא נגעים פ"א, ולפ"ז אדרבא ממקום שהקשה לו מבית אפל אהא דאחורי הדלת, משם גופיה הוא תירוץ על קושיתו אחורי הדלת מאי איכא למימר, דבאמת אם הנגע הוא אחורי הדלת ויש שם חלון או חלון מוגף, שיוכל לפותחו ולראותו, אז עומד הנגע בדין הסגר. ואם אין שם חלון והוא באופן שאין הנגע נראה בו ביציאתו. אז טהור כדין בית אפל וצ"ע כעת

שם בית אפל אין פותחין בו חלונות כו'. ופירש"י כדכתיב כנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי ע"כ, ולשון התו"כ נראה לי ולא לאורי מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. וכן העתיקו התוס' בנדרים דנ"ו ע"א ובר"ש נגעים פ"ב מ"ג, ולכאורה האי מיעוטא דלי ולא לאורי הוא למעוטי ביום ולא בלילה כדאמרינן במו"ק ד"ח ע"א. וראיתי בהתוה"מ שכ' דתיבת נראה לי משמע שהנפעל נעשה מעצמו מבלי שהכין א"ע לראות ועפ"ד הדלקת הנר ופתיחת החלון שניהם ביחד ממועטים מהאי קרא ע"ש. ודבריו מבוארים ברש"י בסוגיין ד"ה אין פותחין ע"ש, ולפ"ז יל"ד בהא דתניא בתוספתא נגעים פ"א בית האפל וחלונותיו מוגפות מפתחין לאותן חלונות ורואין את נגעו ע"ש, הרי לפ"מ דממועט להם מקרא דנראה לי, שום הכנה אל הראייה, מה לי לפתוח שום נסר בכותל וגג הבית. או חלון מוגף לראות את הנגע, וגם לפתוח חלון מוגף א"צ מעשה אומן כמו להדליק את הנר ועכ"פ הכנה אל הראייה ממועטים וצע"ק, וע' ירושלמי ביצה פ"ג ה"ה

שם תניא דלא כרב אחא בר יעקב כו' וראב"י כגון דקיימו דרא דגברי כו'. ע' עונג יו"ט חי"ד סי' ס"ו

שם ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר כו', בנוגע לחילופי הגרסאות והפירושים בסוגיא זו, ע' במשנה נגעים פי"ב מ"ו ובר"ש שם ובתו"כ מצורע פרשה ו' ובהתוה"מ שם וברש"י ותוס' רא"ש ור"ן ז"ל לנדרים דנ"ו ע"ב ובמל"מ פי"ד ה"ה מטומאת צרעת

שם ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו, ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ע"ו

רש"י ד"ה הלכתא, ועל ידי היה מעשה והורה לי רבינו יעקב ב"ר יקיר בעוף לאיסור ע"כ, וכ' בראש יוסף דרבותא הוא בעוף דרכיך עורו ואפ"ה אסר ע"ש, וע' בדמשק אליעזר ובכ"מ פ"א הכ"ד מה' שחיטה

רש"י ד"ה לא כר"ח. ואם שחט הרבה ולא בדק בינתים ואח"כ נמצאת פגומה אף הראשונה אסורה עכ"ל. וכ"פ בפרדס הגדול סי' ר"ו. ומיהו בסי' רי"ג שם הביא כשם רבינו שמואל ז"ל דכולן אסורות לבד מן הראשונה. וע' בס' התרומה סי' א' וסי' ב' ובת' פמ"א ח"ב סי' קמ"א

רש"י ד"ה עד אחד נאמן באיסורין דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה וזבחת מבקרך ומצאנך ושחט את בן הבקר ואכלי כהנים על ידו כו' ע"כ, והרשב"א בחידושיו הכא העתיק לשונו ע"ש והנה מלבד מה דרש"י ז"ל סתר א"ע בטעמו ונימוקו אהא דעד אחד נ"ב, ממש"כ איהו גופיה בריש גיטין ובר"פ האשה רבה. וע"ש בתוס' וברשב"א ובמש"כ בחידושי לקמן דפ"ט ע"ב, עוד דבריו הכא על אתר בלתי מובן. דקרא דוזבחת מבקרך ומצאנך לא קאי כלל על קרבן. עד דנימא