אור הישר (חולין) כז

לבר מקמייתא דעד ולא עד בכלל. ונ"מ בזה לפלוגתא דר"ה ור"ח. דז"א דעד ועד בכלל או לא הוה שייך אי נפל הספק על האחרונה ולא כדהכא דהספק הוא בקמייתא ועוד דאפילו הוה קאמר וטרף רב יוסף תליסר חיותא גם אז היה נופל הספק אי בסך הכל הוו תליסר ולכולם טרפינהו, והיינו אפילו בקמייתא או בכללם היו ארביסר, ואיהו טריף רק תליסר, והיינו בר מקמייתא ולפ"ז יל"ד מדוע קאמר באמת עד תליסר ול"ק תליסר. ובראב"ן סי' ר"י גריס עד תריסר

שם כמאן כר"ה ואפילו בקמייתא ע' פר"ח סי' ק"י סקמ'"ט

שם רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא כמאן כר"ה ולמפסל קמייתא לא כר"ח ולאכשורי בתרייתא ע' מש"כ הרב המגיד בפ"א הכ"ד מה' שחיטה ובאור שמח שם ובש"ך סי' י"ח סקי"ח, וע' בשאלתות פ' בהעלותך סי' קכ"ה ובתשובות הרשב"א סי' ת"ב ובס' האשכול ח"ג סי' א' ובנחל אשכול שם, ושם סי' ואו ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ב' ובתרומת הדשן סי' קפ"ד ובתשב"ץ ח"ב סי' רנ"ג ובספר הארוך מש"ך סי' י"ח ובמשאת בנימן סי' ל"ח

שם אי הכי תיבעי נמי בדיקת חכם כו'. וקשה האם בכל שחיטה מוכרח החכם להיות מזומן להשוחט, בכדי לראות אם בדק סכינו יפה, וי"ל דהמקשן סבר כרב חסדא לקמן די"ז ע"ב. דקאמר מניין לבדיקת הסכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם ופירש"י דסכין בדק להם ע"ש, ולפ"ז כל שוחט הי"ל ליקח סכין בדוק מהחכם לשחוט בו, וזהו מאי דפירש"י בקושית המקשן מקרא דושחטתם בזה ואכלתם, אולם התרצן השיב לו לפי המסקנא דהתם דהוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם וממילא הוא דוקא כשהחכם עומד בעת השחיטה לפניו או כשיקפיד לראות הסכין, אז הוא מחוייב להביא סכינו לבית החכם ולהראותו, אבל בלא"ה נהגו האידנא למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה ולהם מחלו חכמים כבודם כו', כמבואר בשו"ע סי' י"ח סי"ז. ועמש"כ בחידושי לקמן שם

והנה זהו רק בנוגע לדינא וכפ"מ שנהגו, אולם במקור הש"ס משמע דרש"י הבין, שלכל שחיטת בהמה צריך להראות סכינו לחכם, דז"ל בביצה דכ"ח ע"ב שהטילו חכמים על הטבחים להראות סכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה ע"ש וגם בזה החמיר רש"י דאפילו לחכם שכמותו צריך להראות סכינו כמש"כ בפרדס הגדול סי' ר"ו. אולם מצד אחר הקיל בפרדס שם, דהחיוב הוא דוקא אם החכם הוא במקום ששוחט ע"ש

ובזה מובן שיטת רש"י בביצה שם שפירש טעמא דאסור להראות סכין לחכם ביו"ט משום דמחזי כעובדא דחול דאוושא מילתא שדעתו למכור באיטלז ע"ש. ולכאורה אמאי נאיד מדעת הרי"ף שם בשם הבה"ג. דטעמא דמילתא דחיישינן דילמא אזלי חוץ לתחום לאחוויי וע"ש במאור ומלחמות ור"ן, אמנם לפמש"כ שיטת רש"י לעצמו מוכרחת שלא לפרש כהבה"ג, כיון דדעת רש"י בפרדס הוא דכל דין להראות סכין לחכם, הוא דוקא אם החכם הוא במקום ששוחט, ממילא אין מקום לגזור דילמא אזלי חוץ לתחום לאחוויי אמנם מכל הנ"ל נראה דעכ"פ לשיטת רש"י הוא, דאם שני שובי"ם עומדים במקום אחד ושוחטים, החוב על כ"א מהם להראות סכינו לחבירו. כיון דאפילו לחכם שכמותו צריך להראות כנ"ל וכן הנהגנו פה לונדון יצ"ו

שם עד אחד נאמן באיסורין כו'. ולכאורה אמאי ל"ק אימור דאמרינן עד אחד נ"ב, כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסורא דאבר מן החי, כמו דמחלקינן בריש גיטין ובר"פ האשה רבה משום דאיתחזק איסורא דאשת איש ע"ש

והנה התוס' והרשב"א ז"ל שם מחלקים. דבהפרשות תרומה ושחיטה אע"ג דאיתחזק איסורא מ"מ בידו לתקן ע"י עצמו או ע"י שלוחו משא"כ באיסור אשת איש דהתיקון אינו בידו ע"ש. אמנם בהא גופה איכא למידק דא"כ מה להש"ס שם להזכיר כלל חילוק דאיתחזק איסורא. כיון דבאמת חזינן דע"א נאמן באיסורין אפילו בדאיתחזק איסורא דטבל ואבמה"ח, וטפי הי"ל לאמר אתירוצא דע"א נאמן באיסורין. אימור דאמרינן עד אחד נ"ב אלא היכא דבידו לתקן. משא"כ בחזקת איסור אשת איש דלאו סמיא בידו לתקן. וע' ברא"ש פ' הניזקין סי' ח' בי"ד חילוקים שיש בענין זה

ובלא"ה איכא למידק לפי"מ דמסיק התם ואין דבר שבערוה פחות משנים. מה לו להזכיר כלל איתחזק איסורא, הרי לא הי"ל רק לאמר אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין בשאר איסורין אבל הכא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים, וכדהסביר רש"י בסוגיין דגמרינן דבר דבר מממון וע"ש בחידושי הרשב"א ריש גיטין ובתשובותיו סי' שע"ו וסי' תתל"ז ובריב"ש סי' קנ"ה ובפלתי סי' ל"ט סק"ז

שם מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקיה מילתא אחזקיה א"ר שמואל ב"נ א"ר יונתן א"ק ויצא הכהן מן הבית כו'. ונלע"ד להסביר טעם הילפותא לדין זה מהאי קרא עפ"מ דמרגלא בפומייהו דחכמי הישיבות ומטו בה משמיה דהאי גאון ישראל מוהר"ח זצ"ל מוואלאזין יצ"ו, דתלתא מיני חזקה הן

א' חזקה הבאה מכח הטבע, כמו עד תלתין יומין מוקים אינש אנפשיה טפי לא דיבמות דקי"א ע"ב והוא כעין אנן סהדי דהכי איתא וע' בת' הגרע"א סי' קל"ו ובח"ס חח"מ סי' ס"ז. ב) חזקה דאתיא מכח רובא כמו נשחטה בחזקת היתר עומדת, דחזקתה לא נתבררה בשעתה כמש"כ התוס' לקמן די"א ע"א ד"ה אתיא מפרה אדומה ולא נולדה רק מכח רובא דרוב בהמות כשרות הן ורוב מצויין א"ש מומחין ומוחזקין הן וע' נוב"י קמא חי"ד סי' נ"ז. ג) חזקת הגוף ועשויה להשתנות כמו חזקת בתולה ומקוה שנמדד ונמצא חסר,