אור הישר (חולין) רעט

דף קמ"א ע"א א"כ נכתוב קרא והאם רובצת עליהם כו' לאקושי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ק סי' ג'

במשנה שלחה וחזרה אפילו דו"ה פעמים חייב שנאמר שלח תשלח כו', ע' תוס' סוטה דכ"ד ע"ב ובמנחות די"ז ע"ב וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ק סי' י"ד

שם ואימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימנין, ע' במד"ר תצא פרשה ו' ובהקדמת תקוני זהר בראשיתו ושם בתקונא שתיתאה

שם אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח מ"מ, ע' ט"ז יו"ד סי' שמ"ב סק"א ובזר זהב לס' המכריע חא"ח סי' י"ט

שם לא צריכא דעבר ושקלה לאם כו', ע' לח"מ פי"ג הי"ט מה"ש ובת' מקום שמואל סוף סי' ע"ה ובש"א סי' ל"ג ובקונטרס אחרון שם ובטו"א קונטרס אבני שהם לחגיגה ד"ב ע"ב

שם כגון שנטלה ע"מ לשלח כו', ע' ש"א סי' פ"א ובשעה"מ פ"ג ה"ו מה' נדרים ובטו"א לר"ה ד"ד ע"ב ובגינת וורדים להפמ"ג כלל ט'

שם מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה. ע' בת' נוב"י קמא בסוף הספר ובשושנת העמקים כלל ו' וכלל כ'

שם הואיל ואמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו כו', ע' מה שהאריכו בזה בתוס' ר"ה ד"ל ע"ב ופסחים נ"ט ע"א ויבמות ד"ה ע"א ובב"מ ד"ל ע"ב ובזבחים ל"ג ע"ב ובחידושי הרשב"א לשבת דקל"ב ע"ב ובטו"א לר"ה ד"ה וד"ל ע"ב ולמגילה דכ"ח ע"א ובת' מקום שמואל ס' ז' וברי"ט אלגזי ה' חלה סוף סי' ב'

שם ליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשלוח הקן. ע' שבועות ד"ג ע"א תוד"ה ועל

במשנה הנוטל אם על הבנים ר' יהודא אומר כו', בהתוה"מ פ' תצא סי' ס"ד הגיה בשם הגר"א ז"ל ר' יוסי ב"ר יהודא, ולכאורה מה המריצו לכך לשנות הגרסא בספרי. באופן שגם במשנתנו גריס ר' יהודא. ואם גם המשנה משבש מדוע שינה דוקא מר' יהודא על ר"י ב"ר יהודא

ונלע"ד משום דלעיל דפ"ב ע"ב מסקינן. דתרי תנאי אליבא דר' יהודא אי אית ליה התראת ספק שמה התראה ע"ש, והשתא אם במשנה ובספרי גרסינן בהחלט ר' יהודא א"כ מה מקום לפלוגתא זו. הלא בנוטל אם על הבנים למ"ד בטלו ולא בטלו, בע"כ בשעה דאתרו ביה על הלאו, תלוי אז עוד בבטול העשה, וספק הוא אז אולי לא ישחטנה, וכ"ז שלא שחטה פטור מפני שיכול הוא עוד לקיים העשה, ואפילו למ"ד קיימו ולא קיימו בשעה דאתרו ביה הוה התראת ספק כדכתב הרשב"א בתשובה סי' קמ"ו. וע' במהרי"ק שורש קל"ד ובת' מקום שמואל סי' ס"ז. ואליבא דהאי תנא דר' יהודא אית ליה הת"ס ל"ש התראה. איך ס"ל לר' יהודא במשנה ובספרי דלקי על לאו זה. ולמחוק לגמרי תיבות ר' יהודא ולהעמיד תנא אחר במקומו ג"כ אי אפשר, לכן בחר לו הגר"א ז"ל להגיה ר' יוסי ב"ר יהודא משום דאיהו ודאי ס"ל הת"ס שמה התראה. דהא אוקמינן למתניתין דהשונא נהרג אליביה במכות ד"ט ע"ב. ואע"ג דלא אתרו ביה כלל, רק לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. והתם הלא השונא אומר בפירוש בשוגג הרגתי כדפירש"י שם ד"ו ע"ב ואין לנו ספק גדול מזה. ואפ"ה נהרג. ולפי שיטתו דהתם בודאי ס"ל לר' יוסי ב"ר יהודא ג"כ הכא דלקי. ואע"ג דבשעת התראה ספק הוא אם יבא בודאי לעבירת הלאו, כנלע"ד בכוונת הגר"א ז"ל

שם וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה. ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' קל"א ובשעה"מ פ"ג הי"ט מה' גירושין

שם זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עליה. ע' תוספתא סוף מכות ובמנחת בכורים שם

שם ת"ש גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות ד"ר יהודא כו' א"ל ר"ז לאו אמינא לכו כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ור' אושיעא משבשתא היא כו', ויל"ד טובא על המקשן שהקשה לכתחלה מברייתא זו. ולא הרגיש בלא"ה דמשבשתא היא. דהא רק ר"מ ס"ל דלוקה ומשלם כדאמרינן בב"מ דצ"א ע"א אבל חכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה כדתנן במכות ד"ד ע"א. וחכמים דר"מ היינו ר' יהודא וע' רשב"ם ב"ב דקכ"ז ע"ב ד"ה ר"מ ובקידושין די"ט ע"ב תוד"ה ולר"מ, ולפ"מ דחיוב ממון דגנב וגזלן מבואר בקרא, איך יסבור ר' יהודא דהם בכלל מלקות ארבעים, אחרי דאיהו גופיה ס"ל במשנה מכות שם כל המשלם אינו לוקה. וע"ש דס"ז ע"א ובתוד"ה התם. וע' בעונג יו"ט סי' קי"ח

שם דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה ש"מ טעמא דר"י משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו. ע' ב"מ דס"א ע"א תוד"ה אמר וד"ה לעבור ובת' חו"י סי' קצ"ג ובמנ"ח מצוה ל"ח ורכ"ט

שם א"ל ר' זירא לאו אמינא לכו כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ור' אושעיא משבשתא היא ולא תותבו מינה בי מדרשא, וכן א"ר זעירה בירושלמי שבת פי"ט ה"א ובפסחים פ"ו ה"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. וכה"ג בירושלמי עירובין פ"א ה"ו כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עליה. ובאגרת דרב שרירא גאון האריך בסדור התוספתא דר"ח ור"א, וע' ברא"ש לעיל פ"ב סי' ו' וברשב"ם לב"ב דס"ג ע"א ד"ה תנו חלק ובת' אבקת רוכל סי' יו"ד ובמש"כ בחידושי לעיל דק"מ ע"ב בתוד"ה ה"ג

רש"י ד"ה קיימו, כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתוכ"ד של התראה כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' מ"א

רש"י ד"ה אסור, כמ"ד במו"ק ימי ספירו וק"ו לימי חלוטו. ע' שושנת העמקים להפמ"ג כלל כ'

רש"י ד"ה אהלו זו אשתו שובו לכם לאהליכם לנשותיכם כו', הוא מדברי הש"ס במו"ק ד"ז ע"ב ודט"ו ע"ב ובתו"כ מצורע כוף פרשה ב', וע' ביצה ד"ה ע"ב וברש"י ד"ה ה"ק.