אור הישר (חולין) רעז

עכ"ל. ולענ"ד לא תעלה ארוכה לקושיתו. דהא כמו הכא איצטריך לך למעוטי כלביך, כמ"כ התם איצטריך לך, דס"ד דנילף ממעשר הקל דאסר ביה הבערה להכי כתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כדכתבו התוס' בפסחים דכ"ב ע"ב ד"ה מניין ע"ש אבל הסתירה על עמדה תעמוד דהכא אתי לך למעוטי היתר הנאה והתם אתי לרבות

ועוד מדוע לא הביא נמי מהא דקידושין דנ"ב ע"ב גבי המקדש בחלקו דס"ל לר' יהודא דמקודשת מדכתיב וזה יהיה לך מקדש הקדשים לך לכל צרכיך, ובפסחים דכ"ג ע"א מרבה ריה"ג היתר הנאה לחמץ בפסח, מדכתיב לא יראה לך שאור שלך יהא, ושם גבי שרצים דכתיב שקץ הוא לא יאכל ותנן ציידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאים מותרין למוכרן לנכרים משום דכתיב לכם שלכם יהא, הרי דכל כה"ג לרבות הנאה אתי. ומ"ש דוקא גבי לך דשילוח הקן דריש לן ולא לכלביך למעוטי. וע' בת' חו"י סי' צ"א

ולכן לולא דבריהם ז"ל הייתי מסביר לעצמי, אחרי הקדמת כלל מונח בדבר זה. דכל היכא דכתיב לי לו לך לכם וכהנה, כולם מיותרים ע"פ משפט הלשון. דפשיטא הוא דבמי שהוא מדבר עליו מוסב כל הענין. ומדוע מורה הכתוב באצבע לך או לכם, ומש"ה כל היכא דכתיב תיבה כזו הבינו חז"ל שהיא באה לדרשה, דאפילו בלשון ב"א אשכחן דחז"ל דרשו מלשון הדיוט כזה איזו כוונה, כדאמרינן בגיטין דע"ד ע"א ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת כו' ומ"ס לי ולא ליורשי ומ"ס לי ואפילו ליורשי. ומכש"כ בתיבה כזו דכתיב בקרא כדדרשינן בתו"כ פ' מצורע כנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי, וביומא ד"ג קח לך משלך ועשה לך משלך ובקידושין די"ז ע"ב לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כו' ובמכות ספ"ב דמ"ס לכם לקליטה ומ"ס לכם לכל צרכיכם. וע' סוכה ד"מ ע"א ב"ק ק"ב ע"א ביצה כ"ח ע"ב. ושם דכ"א ע"ב דריה"ג סבר לכם ולא לכלבים. ור"ע סבר לכם ולא לעכו"ם וע' מגילה ד"ז ע"ב. וגבי המול לכם כל זכר דרשו בקידושין כ"ט ע"א דאי לא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה מדכתיב לכם, הרי דכל כה"ג יתורא, הוא אליבא דכו"ע. והאריכות בזה אך למותר ועמש"כ בחידושי לעיל דקי"ח ע"א גבי לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות

ואחרי דדרשת לך מוכרחת בחז"ל מצאו ג"כ להוסיף דכל היכא דכתיב תיבה כזו היתה דעתם ז"ל נוטה לרבות כל כמה דאפשר. והשתא בתרומה טמאה דמצותן בשריפה כדתנן שילהי תמורה. ורמזה תורה אותה בהא דכתיב תרומותיו ובכ"ז כתיב נמי בהאי קרא לך. משו"ה מצאו מקום לדרוש האי לך להנאה היותר אפשרות אצלה, היינו דבשעת שריפתה יהנה ממנה בהסקה דתחת תבשילו, וע' סוכה דל"ה ע"א תוד"ה לפי

משא"כ בשילוח הקן דכל דינו הוא בעופות טהורים, ורובם מותרים באכילה. וכתיב תקח לך, הבינו חז"ל דהאי לך דקיחה זו הכוונה לאכילה דוקא, דמציאותם הוא בכלל העופות שעליהם נוסדה מצוה זו. אבל אם האפרוחים היו טרפות דבאכילה אי אפשר, וראוים הם רק לכלבים, אז אמרינן דקרא אתא לריבוי היותר אפשרות הנמצא אצל כלל העופות טהורים והיא אכילה, וממילא נתמעט הנאה דכלבים, וכה"ג דרשינן בפסחים דל"ג ע"א תתן לו ולא לאורו. ופירש"י אפילו היא ראויה להיסק הואיל ואינה ראויה לאכילה. ולעיל דקל"ז ע"א תתן לו ולא לשקו

רש"י ד"ה עשה טהורה תאכלו ולא האסורה כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה. ע' ס' חרדים במ"ע התלויות בושט ובזהר הרקיע שרש ששי ושם עשה פ"ב ובת' חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות ז"ך ובח"ס חי"ד סי' ע"ד

רש"י ד"ה מכפר בחוץ שעיר המשתלח, ע' כריתות דכ"ה ע"א רש"י ד"ה מכפר בחוץ ובת' באר יצחק חי"ד סי' ב'

רש"י ד"ה ולמאי להי מינייהו איצטריך קרא כו' דלא אמרה תורה שלח לתקלה כו'. ע' שעה"מ פט"ו הכ"ה ממ"א ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' מ"ה ובח"ס חא"ח סי' קכ"ט ובמש"כ בחידושי לעיל דקט"ו ע"א

רש"י ד"ה אלא בשחוטה. ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה כו', ע' עונג יו"ט סי' ס"ח

רש"י ד"ה אלא לשחיטה דאי משום ובערת הרע הרי מבוער מן העולם הוא, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד

רש"י ד"ה ר"א, ועוף טהור הוא ולא זהו שקורין קוקוא"ה, ע"ל דקל"ח ע"ב במשנה רש"י ד"ה קורא וברש"י ורד"ק שמואל א' כ"ו כ' ובתרגום רש"י ורד"ק ירמיה י"ז י"א ולעיל דס"ג ע"א תוד"ה נץ

תוד"ה טרפות, טרפה אע"ג דחיה אינה חיה זמן מרובה, ע' זבחים דקט"ז ע"א תוד"ה אבל ובפלתי סי' כ"ט סק"ג

תוד"ה למעוטי. דכיון שאסורים בהנאה לא קרינן בה ממשקה ישראל. עמש"כ בחידושי לעיל ד"צ ע"ב

בא"ד ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכה"כ שלא הי"ל שעת הכושר, ע' מנחות ד"ו ע"א תוד"ה כתב ובח"ס חא"ח סי' ק"פ ובברכי יוסף חי"ד סי' קמ"ו ובבאר יצחק חא"ח סי' ט' ענף ב'

בא"ד דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ס"ב ובח"ס חי"ד סי' ק"ל ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א ענף ה' ובעין יצחק ח"ב סי' ס"ב ענף ד' ובעונג יו"ט סי' יו"ד וסי' צ"ה

בא"ד וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כו', ע' שעה"מ פ"ד ה"ב מגירושין ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד ובעונג יו"ט ס"ס ס"ח ובהעמק שאלה על השאילתות פ' מצורע סי' פ"ח אות י"ז.