אור הישר (חולין) רעו

שפירושו ההשתנות מההשגחה הגלויה, אל ההשגחה המסורה למערכת הטבע בהסתר פנים, וזהו מאי דשאלו אסתר מן התורה מנין. מהיכן למדה אסתר מן התורה להפקיר עצמה לאותו רשע, ולא אמרה אם השי"ת רוצה לשלוח תשועה לבניו, ישלח עזרתו מקודש ולא ע"י דרך מגונה כזה. והשיבם דמקרא מפורש הוא ואנכי הסתר אסתיר פני. הרי דהשי"ת גילה דעתו כביכול דאם ישראל יסורו מדרך התורה, אז תהיה השגחתו עליהם בדרך הטבע, ולהיותה ג"כ קרקע עולם או הנאת עצמן שאני כדאמרו בסנהדרין דע"ד ע"ב, לכן הניחה התשועה להתקרב ע"י הטבע

מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא, ונל"פ עפ"מ דקשה טובא איך מלאו לבו של מרדכי לכתחלה, להעמיד את כל ישראל בסכנה גדולה כזאת. במה שלא כרע ולא השתחוה, ומכש"כ לפ"מ דקיי"ל כרבא בסנהדרין דס"א ע"ב דעובד עכו"ם מיראה פטור. ואף אם נפרש פטור אבל אסור לכתחלה. זהו בנוגע לעצמו אבל לא לכלל ישראל, ובשעה משחקת כזאת שהיה אז להמן כי כן צוה לו המלך לפ"ז הי"ל למרדכי לבטל דעת עצמו בשביל סכנת ישראל, דוגמא דאמרינן בשבת דקמ"ט ע"ב גבי נבוכדנצר. צדקיהו צדיקא מאי הו"ל למיעבד, דגם התם הכוונה מפני סכנת הכלל, וזהו מאי דשאלו בני פפוניא מרדכי מן התורה מנין. מהיכן רמיזא ליה למרדכי מן התורה לעשות צעד מסוכן כזה לבלי לבטל דעתו, והשיבם רב מתנה דכתיב מר דרור ומתרגמין מירא דכיא. כוונתו אף דכל הדברים בטלים ברובא מדאורייתא וחל עליהם שם ביטול. וע' זבחים דע"ג ע"ב תוד"ה אלא אכן בשמים לא בטלי כדאמרינן לעיל ד"ו ע"א שאני תבלין דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, וכן היא המדה גבי ישראל נגד כל העמים, אף דהם המיעוט נגד אחרים כמו הפרט כן הכלל, אמנם להיות תעודת הישראלי בעולמו לתת טעם אחדות השי"ת בין העמים, וזהו כל פקודתו ועיקר קיומו על הארץ לכן הדין נותן שלא יתבטל, והמשגיח על עולמו בטח ישגיח על קיומו וקיום כל ישראל לנצח כאשר הבטיח ואף גם זאת וגו' לכלותם, ודרשו במגילה די"א ע"א לכלותם בימי המן ע"ש ובכל הני תלתא המן העץ, הסתר אסתיר. ומירא דכיא, הוא רק משים לשון נופל על לשון, אבל עצם התשובות הן מן הענין ולא מן התיבה

שם א"ר יצחק כו' עוף משמע לן בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא אשכחן כו', וגם ר' יאשיה בספרי ראה לא פליג עליה דר' יצחק דדוקא טהור מקרי צפור, וע"ש בהתוה"מ סי' צ"ב ובירושלמי שבת ס"פ ר"ע

שם ת"ש ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף כו', ע' ירושלמי נזיר פ"א ה"א ובש"ק וציון ירושלים שם

רש"י ד"ה קן בים. ששטף הים את האילן והיה קן בראשו חייב בשילוח כו' ע"כ, והא דלא מפרש שמצא קן על האניה בלב ים, משום דעל אניה פטור מלשלח דהו"ל מזומן, ועוד כדמשני דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי. כמ"כ י"ל בהאי קרא גופיה דרך אניה איקרי דרך סתמא לא איקרי, ועמש"כ לעיל בסמוך

רש"י ד"ה בשגם, בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי משה כו', ויל"ד קצת דבב"ר יליף ר' חנינא בר פפא מן בשגם דהוא חושבנא דמשה, ורבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה דהוא כשני ימי חיי משה ע"ש. משמע דשני לימודים הם. והשתא רב מתנה דהכא דהשיב מן בשגם הוא בשר, הלא ס"ל כר"ח ב"פ, ומה לו לרש"י לצרף בפירושו לדברי רב מתנה דעת רבנן וע' בפרקי דר"א פל"ב ובזוה"ק בראשית דף ל"ז ע"ב ובס' חסידים סי' שנ"א

רש"י ד"ה מר דרור וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה ע"כ, ופירושו מוכרח מש"ס מגילה ד"י ע"ב דקאמר מרדכי נקרא ראש לכל הבשמים, אולם בפרקי דר"א ריש פרק נ' קאמר ושמו מרדכי לפי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הקב"ה כמר דכי, ופי' הרד"ל כקטרת שראשו מר דרור וכדכתיב תכון תפלתי קטרת לפניך ע"ש, משמע דהאי בשמים אינו מוסב על הצדיקים רק על תפלות הצדיקים

תוד"ה ת"ש, וא"ת והא כתיב גם צפור מצאה בית כו', ע' מה שהאריכו בזה הרמב"ן ומהר"י אבוהב בפ' מצורע בפסוק שתי צפרים חיות ובמהרי"ק שרש קנ"ח ובמל"מ רפי"א מטומאת צרעת ובמש"כ בחידושי לעיל דס"ב ע"א

דף ק"מ ע"א צפרי שמיא איקרו צפרי סתמא לא איקרו, עמש"כ בחידושי לעיל דקל"ט ע"ב אהא דדרך נשר איקרי כו'

שם אי טרפה בהדיא כתיב, ע' פר"ח ליו"ד סי' כ"ט סק"א

שם וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות שחוטת מצורע כו'. ע' קידושין דנ"ז ע"א ובת' מקום שמואל סי' פ"ו שאלה שלישית ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ט

שם שתי צפרים חיות כו' מאי חיות שחיין ראשי אברים שלהן, ובתו"כ ר"פ מצורע דריש חיות ולא שחוטות, וע"ש בפי' הראב"ד ובהתוה"מ ובר"ש נגעים פי"ד מ"ה

שם רבינא אמר הב"ע בעוף שהרג את הנפש כו'. כה"ג אוקי רבינא לעיל דקל"ח ע"ב, ועמש"כ בחידושי שם ולדף קל"ט ע"א

שם אלא עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא כו' תקח לך ולא לכלביך, ע"ל דס"ד ע"א תוד"ה שאם ריקמה ואכלה וברשב"א ור"ן ובמש"כ בחידושי שם. וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"א ובנחל אשכול שם

שם אפרוחים טרפות פטור משילוח מה"מ א"ר כהנא דא"ק תקח לך ולא לכלביך, וכ' בס' יראים סי' ס"ב וז"ל יש לשאול דממעטי הכא הנאה מלך ובשבת דכ"ה ע"א אמרינן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר הכתוב לך להסיקה תחת תבשילך וי"ל דהכא למעוטי כלביך אתי דאל"ה לך ל"ל