אור הישר (חולין) רעה

איקרי ובברכות דל"ה ע"א כרם זית איקרי כו' ובתמורה ד"ט ע"א בהמה רבה איקרי כו' ודכוותה טובא

שם אמרי ליה פפונאה לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל ואדמה על ראשו כו'. אגדה זו להיותה בולטת שאיננה ע"ד הפשט, לכן דרכו בה כולם לפרשה ע"ד המליצה כ"א לפי דרכו, וג"א לא אצא מגדר זה ששאלותיהם ותשובותיו היו בדרך חידה, ואענה חלקי ע"פ היסוד שהקימו הראשונים ז"ל. כי האם ובניה של שילוח הקן מורים על הנשמה ומעשיה הטובים, ואחרי שילוח הנשמה לשוב אל בית אביה ישארו הבנים קיימים עבורו למשמרת עולם כמבואר בכ"נ

והנה התורה מקור כל המצות והמע"ט תמצא קן לה בלב האיש הישראלי ובמוחו, להיותה מחוברת משני החוטים האמונה וההשכלה, ואף שנראות כהפכיות דבדבר שהוא מאמין באמונה שלמה שהוא כן. השכלתו בזה הוא למותר. ולהיפוך אם בשכלו יבין הדבר לאשורו מה לו להאמין. האם שייך אמונה על דבר שהוא רואה, ומה לו אם בעיניו יראה או בשכלו, ובכ"ז נראה שחז"ל השתמשו בשני הכחות כאחד. דבתחלה פריך הש"ס מנא הני מילי, ומשני. ופריך עוד אלא מעתה. ותסברא, ולטעמיך כו'. ואם לא מצאו שום עצה השיבו אמר קרא וכיון שהוא גזה"כ אין לשאול עוד, הלא חזינן דפתחו בהבנת השכל, וחתימתם היא באמונה להיותה עיקרית, וע"פ הנחות אלו באו אנשי פפוניא ושאלו מרב מתנה. אם קן זה נמצא רק בראשו של אדם. הוא משכן המוח בלבד, ויוכל לשלוט בה רק בשכלו בזולת האמונה, אם גם באופן זה ישארו המצות והמע"ט אצלו לקנין עולמי. אחרי שתשוב נשמתו לאביה שבשמים. וגם הוא השיב להם במליצה לפי דרכם ואמר להם ואדמה על ראשו, היינו שמצד הטבע תשלוט חלק האדמה שבאדם עם הרע שבו, על חלק שכלו הטוב שבראשו. אף אם יהיה פיליסוף היותר גדול. לפי שהפיליסופיא מורגשת בו רק כל עוד שיחשוב בה, ותיכף כשפסק מלחשוב חשבונו, חזרה מרוצת הדם עם כל שאיפותיו אל הארציות, לילך מהלכו אחרי שרירות לבו הרע, כאמרם ז"ל בברכות דס"א ע"א יצר הרע יושב בין שני מפתחי הלב, לא כן אם התורה מצאה קן לה אצלו עם האמונה שבלבו, פתיל כזה לא יוכל להנתק כ"כ מהרה, מפני שיצרו הטוב ואמונתו שניהם קבועים במקום יצרו הרע. והנסיונות שבדורנו יעידון ויגידון, על מהות השכלת המוח בזולת אמונה ומדות טובות הנטועות בלב, כי מצד השכלתם עלו על פסגת החכמה. לעוף כצפרים עפות עם ענני שמיא, ולרדת עד תהום רבה. ידברו איש את רעהו בריחוק מקום מקצה הארץ עד קצהו וכחץ מקשת ינשאו דברת בני האדם בכנף התבל, ובחכמות ענקיות כאלו ישתמשו לשפוך דם נקי. בזה נראה בעליל עד כמה פעלה ההשכלה שבמוח על טיב האנושיות כל עוד שבגפה תבא ובגפה תצא. ומה מאד הטיבו אשר דברו חכמי ישראל משנות דור ודור, לצרף אל ההשכלה האמונה הטהורה וישרות המדות טובות הנטועות בלב. וכל הרעיון המליץ רב מתנה בתשובתו הקצרה, ואדמה על ראשו. והענין רחב ועמוק אין די באר פה מפני שאכמ"ל

משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר. יל"פ שהסבו דבריהם על מה שאמר נביא האחרון בנבואתו האחרונה זכרו תורת משה עבדי, איך נופל לאמר שהשי"ת נותן התורה יקרא לתורתו, תורת משה. אחרי שבאמת היה רק שליח, וזהו ששאלו משה מן התורה מנין, איזה רמז יש למצוא בתורה גופה. שנוכל ליחס מציאות התורה על שם משה. והשיבם אין תורה דיליה היא, בשגם הוא בשר. היינו בתור בשר ודם. ובכ"ז לחם לא אכל ומים לא שתה ארבעים יום. וכל עוד חלקו בחיים בזה העולם, עלה למרום בין מלאכי מעלה שרפי קדש, שאמרו מה לילוד אשה בינינו. ואחז בכסא הכבוד שלא ישרפוהו בהבל שבפיהם והיה לו ויכוח עמהם עד שהודו לדבריו. ואחרי כל הגדולות והנפלאות שעשה בזה, הנמנע לכל בשר ודם בעולם. לא החזיק טובה לעצמו, ובשביל זה אמר השי"ת בעצמו. זכרו תורת משה עבדי כמבואר בשבת דפ"ח ודפ"ט, ואילו היה בא מלאך אחד ממלאכי מרום בשליחות כזאת למסור תורה לישראל, אז לא היתה רבותא כ"כ, ועליו היה נאות השם שליח. וכל החידוש בזה היה אך ורק, בשגם הוא בשר

המן מן התורה מנין, הנה חז"ל הרגישו כי המן היה רק שליח מן השמים להחזיר את לב ישראל לאביהם שבשמים, כאמרם במגילה די"ב ע"א מפני מה נתחייבו שונאיהן של אותו הדור כלייה כו', ושם דס"ו ע"א אמרו. דאסתר גופה שלחה למרדכי שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים. וכן בכל הדורות והמקומות נולד איזה המן, ולפי מקומו ושעתו הוא כקוץ מכאיב וסילון ממאיר, והכל הוא בשביל העדר קיום התורה, ובע"כ שיש מקור משחת שיהיה נולד המן כזה, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, וזהו מה ששאלו המן מן התורה מנין, והשיבם המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, היינו עזיבת עץ החיים היא התורה, ואכילת עץ הדעת לטעום טוב ורע לפי שכל האנושי, זה הוא אבי אבות של המעינות הנרפשים, להוליד רשעות של המן על ישראל כל אחד במקומו וזמנו

אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר. בירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר לו הקב"ה למשה ואנכי הסתר אסתיר פני, ביאור הענין עפ"מ שפירש"י בפ' תשא עה"פ פני ילכו, לא אשלח עוד מלאך אני בעצמי אלך ע"ש, מזה מוכח דלשון פני מוסב על ההנהגה בעצמו ינהיג את ישראל. וממילא כשאמר ואנכי הסתר אסתיר פני, היתה כוונתו כביכול שאף אם ההנהגה תהיה ע"פ פקודתו, אבל לא בהנהגה גלויה ממנו רק לוטה בטבע, כמו שאינו דומה השגחת האב על בנו בשבתו על שלחנו. להשגחתו עליו ע"פ פקודתו למשרתיו להאכילו בבית עבדיו, ועפ"ז נהירין דברי הירושלמי דאין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שא"ל הקב"ה למשה ואנכי הסתר אסתיר פני,