אור הישר (חולין) רעד

רב דפלגש בגבעה, דבני ישראל דרשו מבני בנימן תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה דעה מישראל ולא אבו בני בנימן לשמוע. ונהרגו כמעט כל שבט בנימן כמבואר בס' שופטים והעיר שם בהגהות מקור חסד מהא דב"ק דמ"ה ע"א ודצ"ח ע"ב גבי שור שהמית, דא"ל אי אהדרתיה נהלי הוה מעריקנא ליה לאגמא, וכבר הקדימו בזה בח"ס חא"ח סי' ק"ה ע"ד רש"י דבסוגיין. וע"ש סי' ק"פ ובחח"מ סי' קס"ה

אמנם במאי דמחלק בח"ס דבסוגיין איירי בעוף דהפקר ע"ש, לע"ד אף דבשעת שילוח בע"כ היה הפקר דאל"ה הו"ל מזומן ופטור משילוח, אולם לענין להביאו לב"ד לא היה של הפקר, דבשעה שהרג הרי הי"ל בעלים, כדפירש"י בסוגיין שהרג את הנפש ואח"כ מרד ונמצא בקן ע"ש. ומשמע דהכריחו לרש"י לפרש כן, משום דבש"ס קאמר יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לב"ד. ומזה מוכח דבשעת הריגה הי"ל בעלים, רק שלא יהיה מזומן סיים רש"י ואח"כ מרד, וזהו רק בנוגע לשילוח הקן. אבל אם בשעה שהרג היה ג"כ של הפקר, לא היה מוכרח להביאו לב"ד, דהחוב היה עליו להמיתו תיכף שלא בב"ד לקיומי ביה ובערת הרע וע' סנהדרין דט"ו ע"ב רש"י ד"ה יש להם תרבות ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

רש"י ד"ה במקדיש, ואי הוו חולין הוו מיחייבי כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ענף ד'

רש"י ד"ה הא דאמר, אע"ג דבי גזא דרחמנא הוא לא קיים נדרו. ע' יד המלך ה' חמץ פ"ד ה"ג. רש"י ד"ה נדר האומר הרי עלי עולה ואח"כ הפריש בהמה ואמר הרי זו לנדרי אם מתה חייב באחריותה הואיל ומעיקרא ארכביה אכתפיה ע"כ, ובזה מובן הא דאמרינן בר"ה ד"ו ע"א אבל אפריש ולא אקריב אימא כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה צריכא פי' דלא אמרינן הכי. דלכאורה תמוה מהיכא פסיקא להו להש"ס התם הלא עכ"פ פלוגתא דאמוראי היא בסוגיין אי אמרינן הכי, אולם לפירש"י הכא דההפרשה נמי לא מהני למימר כל היכא דאיתיה ב"ג דרחמנא הוא משום דמעיקרא ארכביה אכתפיה לפ"ז ניחא

אמנם לפ"מ דזה פירש"י אהא דאמר הרי עלי, ממילא מוכח מחילוק הש"ס דבאומר הרי זו: אז פקע ממנו שיעבודו לגמרי, ולפי"ז ניחא מאי דפירש"י בנדרים ד"ט ע"ב דעל נדבה לא עבר על בל תאחר דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולא תקשה נמי מהא דילפינן בר"ה ד"ה ע"ב בגז"ש דאנדבה עובר על בל תאחר כמו על נדר. דכבר תירצו בת' פמ"א ח"א סי' צ"ט ובשבות יעקב ח"ב סי' ג' ובצאן קדשים ריש זבחים, ועי' מנחות ד"ק ע"ב רש"י ד"ה שמא, ובתשובה הארכתי בזה בס"ד

רש"י ד"ה דמיחסר, ה"ק עלי להביאו לעזרה. עמש"כ בחידושי למעילה די"ט ע"א ולעיל דכ"ב ע"ב, ואח"כ מצאתי בספרי ראה בפסוק רק קדשיך דמחלוקת תנאים היא, והכי תניא התם תשא ובאת שחייב בטפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה ר' יהודא אומר עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם וע"ש בהתוה"מ ובטהרת הקדש לזבחים רפ"ק

רש"י ד"ה אבל, ואם הוציאן הגנב הוא מעל כו', ע' עונג יו"ט ס"ס כ"ו

תוד"ה כיון. הוו הפקר והמחזיק בהן זכה כו', עמש"כ בחידושי לעיל במשנה. תוד"ה לפי, תימה באיזה הקדש מיירי אי דאמר הרי זה כו'. ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ח סי' ע"ט

ע"ב ת"ל ונתן את הערכך וגו' חולין עד שיבאו לידי גזבר, עמש"כ בחידושי לערכין דכ"ז, ע"א

שם לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן כו', והנה בת' ח"צ סי' פ"ג הביא שחכמי לובלין נסתפקו. אי קרא דוקא כתיב שלח תשלח האם והבנים תקח לך. או אפילו שלח את האם והבנים ביחד ג"כ קיים מצות שלוח הקן ע"ש וע' במו"נ ח"ג פמ"ח

ולכאורה לפי טעם הזוה"ק במצוה זו שהובא בת' חו"י סי' ס"ז, כדי שהעוף אם העופות תצטער ותפרח ממקום למקום לבקש את בניה וע"י כך יתגלגלו רחמי המקום ב"ה על בניו שבגלות ע"ש ולפ"ז גלות השכינה וגלות בניו מתאימים יותר בדוגמת שילוח האם והבנים ביחד. דכל מקום שגלו שכינה עמהם כדאמרינן במגילה דכ"ט ע"א ובכל צרתם לו צר, וע' ב"ב דע"ד ע"א וברשב"ם ד"ה ורבנן

אמנם י"ל דבכ"ז הספק במקומו עומד. דאפ"ל דהתעוררות הרחמים תגיע להשי"ת רק בדוגמת שליחות האם בתחלה בריחוק מקום. דוגמת עם ישראל שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואז תחשוב האם על פזור בניה לסבת התפרדותה מהם, ותשתוקק לשוב ולחפשם ממקומות פזוריהם, לא כן אם שלח האם והבנים ביחד, אין צערה גדול כ"כ להיותה קרובה להם, וע' ח"ס חא"ח סי' ק'

שם באילנות מנין ת"ל בכל עץ ע"כ אמנם גם על זה מוסב רישא דקרא כי יקרא במאורע לפניך, ולאפוקי אם תראה אותן בראשי האילנות. כמבואר ממעשה רב בתנחומא שם

שם דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי, לכאורה יל"ד מה חילוק הוא זה, הלא כמו קרא דהנותן בים דרך הכוונה על הדרך ששם אניות יהלכון, כמ"כ תתפרש קרא דדרך גשר בשמים דרך של הנשר אשר יעוף באויר

וי"ל דהבנת התרצן לחלק, דדרך נשר הכוונה על טבעו ותכונתו של הנשר וזה מתאים עם כל הכתוב באותו פסוק במשלי שם, דרך נחש עלי צור: דרך אניה בלב ים, ודרך גבר בעלמה, שכולם מורים על דרכו ותכונתו של הדבר. ומה נכונה הבנה זו לפמש"כ בזוה"ק יתרו ד"פ ע"ב דא"ר שמעון דרך הנשר בשמים מאי בשמים ברחמי כו' ע"ש ולפ"ז באמת לא דמי דרך דכתיב גבי נשר לדרך דעלמא. וזהו מאי דמשני בש"ס דרך נשר איקרי דבע"כ מחובר בזה תיבת דרך לתיבת נשר, ולא דמי לכל היכא דכתיב דרך סתמא, רק דמיא להא דמשני לקמן דק"מ ע"א צפרי שמיא איקרי צפרי סתמא לא