אור הישר (חולין) רעג

שיתחייב ג"כ בשילוח הקן, ולא נימא ביה כי יקרא פרט למזומן. בהכרח לרש"י לסיים ואח"כ מרד ונמצא בקן

אך לפמש"כ בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד דענין ובערת הרע מקרבך אין לו שום שייכות למחלוקת ר"י וחכמים בשור של הפקר. דהתם פליגי רק בדין סקילה בב"ד אי חייב אע"ג דאין לו בעלים, אבל מטעם ובערת חייבים לכו"ע ע"ש, והסברא נותנת כך דאטו משום דאין לו בעלים יסבור ר"י שיניחו לשור זה של הפקר המזיק את הרבים לילך ולהזיק, הלא בודאי דיש בו חיוב דובערת, ולפ"ז ניחא דברי רש"י בפשוטו, דאילו היה מתחלה של הפקר, הלא היה מוטל חיוב דובערת על כל הפוגע בו. ומדקאמר בש"ס יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לב"ד. מזה מוכח דהיה לו בעלים, וכל שיש לו בעלים בודאי מחוייב להביאו לב"ד ולקיים בו והועד בבעליו. אולם אם יש לו בעלים הרי אינו בשילוח הקן דכי יקרא פרט למזומן. משו"ה פירש"י דאח"כ מרד ונמצא בקן. ולפ"ז אע"ג דלענין שילוח הוי כהפקר אבל בנוגע לבעלים בודאי דאית ליה בעלים קודם שנתיאשו ממנו, ולהכי צריך המוצאו להביאו לב"ד, והא דפירש"י בסוגיין ובערת הרע מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד, הוא ג"כ משום דבשיטתיה קאי דהכא איירי ביש לו בעלים. אבל אם לא הי"ל בעלים מתחלה. בודאי תקויים מצוה דובערת על ידי הפוגע בעצמו. ולא צריך לאהדורי אחר ב"ד, וע' סנהדרין דט"ו ע"ב רש"י ד"ה יש להם תרבות

תוד"ה יצא, ופי' בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנים כו' ע"כ, אבל הרמב"ם בפי"ג ה"כ מה' שחיטה מפרש בהדיא דלהכי אינו נוהג במוקדשין שילוח האם משום שנאמר ואת הבנים תקח לך ואלו אינן שלך. וע"ש בלח"מ ובאור שמח ובנחל אשכול לס' האשכול ר"ס מ"א וברי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' ג'

דף קל"ט ע"א ובעי לאתווי לבי דינא וקיומי ביה ובערת הרע מקרבך. והנה הרמב"ן בפ' נח בפסוק מיד כל חיה אדרשנו כתב שאין טעם עונש בהמה שהזיקה כדי ליסר את בעליה שהרי אפילו שור המדבר שהזיק חייב מיתה, ונשאל בת' הרשב"א סי' קי"ד הלא פלוגתא דר"מ ור"י היא בב"ק דמ"ד ע"ב ור' יהודא הלא פוטר בשור המדבר, וע"ש מה שתירץ

ולולא דבריו היה נלע"ד לפמש"כ בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד. דר"מ ור"י פליגי רק בחיוב סקילה ושאר דיני שור הנסקל דכתיב ביה והועד בבעליו ושור הפקר זה אין לו בעלים, אבל בחיוב דובערת הרע מקרבך ל"פ, וחיוב זה הוא אליבא דכו"ע. ועמ"ש בחידושי לעיל דקל"ח ע"ב. ולפ"ז י"ל דגם כוונת הרמב"ן בחיוב מיתתו של שור ההפקר. הן מן לתא דובערת הרע מקרבך ולא שייך לפלוגתא דר"מ ור"י, ומכש"כ לפ"מ שהרמב"ן גופיה כתב בסה"מ שרש י"ד שמצות ובערת הרע היא כלליות לכל המומתין של עושי רע, ומצות סקילה דשור הנסקל היא פרט ממצוה זו, וע"ש במגילת אסתר

והנה בלב אריה הביא קושיא בשם הרשב"א והר"ן דליתי עשה ול"ת דשילוח הקן ולידחי עשה דובערת ותירצו דאין עשה ול"ת דוחה עשה ע"ש והנה ברשב"א ור"ן אשר לפני לא מצאתי מאומה, ולא אוכל ג"כ להבין ההרכבה דדחיית עשה ול"ת בזה, דבשלמא במצוה פרטית המוטלת עליו. והל"ת ג"כ נוגע רק לו. באלו נופל לאמר דעשה דידיה. דוחה ל"ת דידיה דבזה גופה שהזהירה תורה עליו לעשות העשה נתבטלה ממנו הל"ת ממילא. משא"כ עשה דובערת הנוגע להסרת מכשול מכל העולם איך נימא שהוא יקיים מצות שילוח הקן ויאריך ימים בעוה"ז ובעוה"ב בשכרה, ועי"ז גופה של קיום המצוה במה ששלחה יהרגו כמה אנשים. ואם בתקלת הנאת איסור אחז"ל בכ"מ בש"ס לא אמרה תורה שלח לתקלה. וע"ל דקל"ח ע"ב תוד"ה יצא. מכש"כ לתקלה דסכנת נפשות לכל הפוגע בו. בודאי דלא אמרה תורה שלח

דוגמא לזה ראיתי בקונטרס אחרון להש"א ס"ס צ"ו בשם בעל יד המלך דלהכי קרי הש"ס בסוכה ד"ל דוקא לגזל מהב"ע, משום דבשאר איסורין היכא דאין לו רק של איסור. אז אפ"ל עשה דוחה ל"ת, משא"כ בגזל שיקיים מצוה המוטלת עליו במה שיגזול מחבירו, בזה לא שייך עשה דוחה ל"ת ולהכי קרי לה בהחלט מהב"ע

שם מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ע' סוכה ד"ל ע"א תוד"ה כי יקריב ובמהרש"א שם

שם אבל במקדיש תרנגולתו לבדה"ב כו' כיון דמרדה פקעה קדושתייהו, ע' בבאר יצחק חי"ד סי' כ"ג ענף ד' ובעונג יו"ט סי' כ"ז

שם כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא ע' ב"ק דס"ו ע"ב רש"י ד"ה דגזל ובנדרים ד"ט ע"ב רש"י ד"ה נדבה ובפמ"א ח"א סי' צ"ט ובטו"א לר"ה ד"ד ע"א וד"ו ע"א ולמגילה ד"ח ע"א ובת' אחיעזר חי"ד סי' מ"ו אות יו"ד

שם מנה זה לבדה"ב ונגנבו או נאבדו רי"א חייב באחריותן ור"ל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתיה כו'. יל"ד קצת אמאי לא פריך כדפריך בב"מ דט"ו ע"ב ובכ"מ. הא פליגי בה חדא זימנא בירושלמי שקלים פ"ב ה"א. גבי הפריש שקלו ואבד דר"י אמר חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר ור"ל אמר הקדש ברשות הגבוה בכ"מ שהוא. וע' ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ק סי' ח'

שם הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן רביה כו'. ע' בת' חו"י סי' צ"ד ד"ה ר"ל

שם ומה בין נדר לנדבה כו', ע' ערכין ד"כ ע"ב תוד"ה אמר ובר"פ מרובה ובמש"כ בחידושי לקנים פ"א

שם והתנן האומר שור זה עולה כו' צ"ל והתניא, והיא בתוספתא ערכין פ"ג, וע' ערכין ד"כ ע"ב תוד"ה והא

רש"י ד"ה ובערת הרע מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד כדי לבער רשעים מישראל ע"כ, ובס' חסידים סי' תקצ"א הביא ראיה לזה ממעשה