אור הישר (חולין) רע

לשירות ה"נ דבר הראוי לשירות, וע' שעה"מ פ"ג ה"ג מה' יו"ט וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ג סי' מ"א

שם לקט קצירך ולא לקט קיטוף. וכ"ה הגרסא בירושלמי פאה פ"ג ה"ב אבל בתוספתא שם פ"ב גריס איזהו לקט הנושר בשעת קצירה ובשעת תלישה ר' יוסי אומר כו'

שם קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין. וכ"ה בירושלמי פאה פ"א ה"ד וע' בתו"כ קדושים פרק א' ובפי' הראב"ד שם אולם בילקוט קדושים רמז תר"ד גריס קוטף מנין

שם תניא אמר רבי אלמלי דבריהן דברי תורה כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' מ'

רש"י ד"ה בקדושה בכור אינו צריך להקדיש כו', ע' ערכין דכ"ט ע"א ס"פ המקדיש ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד ולאו מילתא היא דאפ"ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו כו', עמש"כ בחידושי לתמורה ד"ח ע"א

רש"י ד"ה ומכירה, בכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר כו'. עמש"כ בחידושי לבכורות ר"פ כל פסולי המוקדשין

רש"י ד"ה תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבל מרוה"ק כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה ע"כ. צ"ל דגם נבואות הנביאים נאמרו לדורות כדתניא במגילה די"ד ע"א הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה ע"ש. רק כוונת רש"י לע"ד הוא לחלק דדברי קבלה אף שגם הם נצרכו לדורות. מ"מ תחלת כל נבואה לא נאמרה אם לא היתה ג"כ לפי צורך השעה והדור והמעשה, משא"כ תורת משה היא נאמרה בלא שום צורך לשעה, רק במקומות דפרט בהו קרא כמו מקושש ובנות צלפחד, אבל כלל התורה נאמרה לדורות בלי קביעת גבול של דור וזמן פרטי ומעשה פרטית, ועי' בת' חו"י סי' ט'

רש"י ד"ה ואמר, והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולו מטלניות כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' רט"ז סקי"ב ובבשמים ראש וכסא דהרסנא סי' קפ"ב

ע"ב מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי. ע' ביש"ש ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' מ"ם ובת' חו"י סי' קצ"ב אות כ"ב

שם חטה אחת פוטרת את הכרי, ע' מנחות ד"ס ע"א תוד"ה מי ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ר"א ובהתוה"מ פ' שלח סי' ל'

שם דאורייתא כדשמואל. ע' בשו"ע סי' של"א סי"ט ובש"ך סק"ל וביאור הגר"א ס"ק ל"ה

שם התם בארץ הכא בחו"ל, ופי' בה"ג ה' פאה וז"ל בארץ אין לה שיעור בחו"ל בששים מ"ט בארץ אין לה שיעור משום דכתיב לא תכלה פאת שדך והויא לה דאורייתא ולא כתיב בה שיעורא ובחו"ל מדרבנן היא וכיון דמדרבנן היא אוקמוה רבנן בששים, וע' בשאילתות ר"פ קדושים ובהעמק שאלה שם ובכפתור ופרח פרק נ"ב

שם אתנייה רחלות א"ל כדכתיב רחלים מאתים א"ל לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן ע"כ, לפ"ז משמע דדוקא הוא דאע"ג דבלשון הכתוב נקראות רחלים. וע' אבן עזרא פ' שמיני בפסוק ואת בת היענה, מ"מ בלשון המשנה צ"ל רחלות, וע' בשאגת אריה סי' כ"ו, ועפ"ז ניחא מאי דבמשנה שבת דנ"ב ע"ב תנן, רחלות יוצאת שחוזות, אבל יל"ד אמאי תנן התם דנ"ד ע"ב ואין הרחלים יוצאות חנונות

רש"י ד"ה ומשני, וביחזקאל רמיזא וששיתם את האיפה כו'. דברי רש"י אלו מבוארים בתוספתא תרומות פ"ה ובירושלמי שם פ"ד ה"ג

רש"י ד"ה פוטרת את הכרי ראשית דגנך ולא יהיב בה קרא שיעור ע"כ, ומקור זה לפטור את הכרי בחטה אחת מדכתיב ראשית דגנך כ' ג"כ ביראים סי' של"ג ע"ש

אמנם אפשר להניח כוונה שניה בדברי רש"י ז"ל, דכבר נתקשו הראשונים ז"ל כיון דחטה אחת פוטרת כל הכרי, מדוע קראו אותה תרומה גדולה. וכתב בס' חרדים בהקדמתו על מצות התלויות בארץ ישראל דלפיכך נקרא כן ע"ד סגי נהור כמו שקורין לקידוש של בקר יום שבת קדושא רבה לפי שהוא קטן כמש"כ רבינו נסים ז"ל ע"ש, ובס' המנהיג ה' שבת סי' מ"ד יהיב טעמא על מה שקורא קדושא רבה לברכת בורא פרי הגפן דשחרית לפי שהיא ראשונה לכל הברכות דהוא ברכת הנהנין וכמו תרומה גדולה כו' אלא שהיא ראשונה למעשר ולתרומתו וכן את בגדי עשו בנה הגדול והלא ביחד נולדו אלא על שם שנולד ראשון כנ"ל עכ"ל. הרי דדבר שהוא ראשון מצטיין בשם גדול אע"פ שהוא באמת קטן ולפ"ז שפיר מצא רש"י מקום להזכיר, קרא דראשית דגנך. אהא דחטה אחת פוטרת את הכרי, אכן דלא תקשי מנלן דאפילו בכי האי שיעורא זוטא דחטה אחת סגי. לכן מסיק רש"י ולא יהיב ביה קרא שיעור

רש"י ד"ה דאורייתא, דתנא בתוספתא א"ר יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנאמר במדין תקח אחד אחוז מן החמשים כו'. ע' מנחות דע"ז ע"ב וביומא דכ"ד ע"א ובתוד"ה מתרומת ובחידושי באר שבע לתמיד דכ"ח ע"ב

רש"י ד"ה אבא אריכא רב קרי אריכא שארוך בדורו היה כו', וכן פרשב"ם בב"ב דנ"ב ע"א. אבל יל"ד קצת לפ"ז מדוע קרי אריכא דוקא לרב, ולא לכל הני תנאי ואמוראי דקחשיב בנדה דכ"ד ע"ב. דלכל אחד קרי התם ארוך בדורו

רש"י ד"ה אבא אריכא קרית ליה ולא אמרת רבינו בלשון כבוד ע"כ, ר' יוחנן לטעמיה דהוה כתב ליה לרב לקדם רבינו שבבבל לעיל דצ"ה ע"ב והוה קרי ליה בלשונו אבא כדאמר איהו לעיל דפ"ד ע"א אבא ממשפחות בריאים הוה, וללישנא קמא דרש"י לעיל דמ"ה ע"ב היה שם אבא על מי דעדיף מיניה, וע"ל דל"ח ע"א רש"י ד"ה לאבא ובתוד"ה איצטריך ובמש"כ שם עה"ג.