אור הישר (חולין) רסט

ובחידושי הרמב"ן שם ובברכי יוסף חא"ח סי' תפ"ט ובמנ"ח מצוה רט"ז

תוד"ה אף, דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית, ע' טו"א לחגיגה ד"ז ע"ב וברי"ט אלגזי לה' חלה סי' ח'

ע"ב אלא עצה טובה קמ"ל דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון, ע' בס' האשכול ס"ס מ' וברמ"א יו"ד סי' של"ג סי"ב ובביאור הגר"א שם ס"ק י"ז

שם אי מה תרומה בעינן ראשית ששיריה שיריה ניכרין כו', ע' עירובין דל"ז ע"ב ופסחים דל"ג ע"ב, וע' ביצה ד"ט ע"א תוד"ה גלגל ובגיטין ד"ל ע"ב תוד"ה וכי ובר"ש ריש פאה ובתרומות פ"ד מ"ה

שם אלא לאו ש"מ הא ר' אלעאי והא רבנן ע' במה"פ לירושלמי תרומות פ"ד ה"ד

שם האידנא נהוג עלמא כו'. וכ' מהרש"ל ביש"ש סוף פירקין וז"ל כל הבא לנהוג ולחייב עצמו בדבר שפטרוהו חכמים כגון במקומות שנהגו נקרא הדיוט כדאיתא בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט עכ"ל. וע' ברמ"א יו"ד ר"ס של"ג ובביאור הגר"א וברכי יוסף שם ובפר"ח לאו"ח סי' תצ"ו קונטרס מנהגי איסור סק"י

שם כהני תלת סבי כר' אלעאי וכר' יהודא בן בתירא וכר' יאשיה ע"כ, בברכות דכ"ב ע"א ובירושלמי שם פ"ג ה"ד ובה"ג ה' ברכות פ"ג לא חשבם כסדר הזה, והוא ג"כ לא לפי זקנתם בסדר דורותיהם וע' בס' האשכול ח"א בראשיתו ובנחל אשכול שם, וע' מנחות דס"ה ע"ב תוד"ה ריב"ב

שם כר' אלעאי בראשית הגז דתניא ר"א אומר רה"ג אינו נוהג אלא בארץ. ע' בת' אבקת רוכל סי' יו"ד ובת' הרדב"ז ח"א ס"ס ש"מ

שם וכר' יהודא בן בתירא בד"ת דתניא ריבב"א אין ד"ת מקבלין טומאה, משה"ק בתוס' הרא"ש לברכות דכ"ב בשם הראב"ד כיון דתקנת עזרא היא היכי אתא ריב"ב ומבטל לה, וכן הקשה הרשב"א שם בחידושיו, ע' ב"ק דפ"ב ע"ב תוד"ה אתא ובחידושי הרשב"א שם

שם וכר' יאשיה בכלאים כו' והרמב"ם פ"ה ה"ב מה' כלאים פסק כוותיה. וע' מש"כ בזה במורה נבוכים חלק ג' סוף פרק ל"ז

שם דתניא ר' יאשיה אומר לעולם אין חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, על סתירת דעת ר' יאשיה בירושלמי כלאים רפ"ח דהתם ס"ל דאינו חייב עד שיזרע שני מינים בכרם, ושם לא נזכר ג"כ מפולת יד, ע"ש במה"פ וע"ל ד"ס ע"א תוד"ה הרכיב ובדפ"ב ע"ב תוד"ה לאפוקי ובקידושין דל"ט ע"א ברש"י ותוס' ד"ה לא קיי"ל כר' יאשיה ובערוך ערך תלת ובת' הרשב"א סי' תמ"ח ובראב"ן סי' נ"ג ובתוס' ר"י חסיד לברכות דכ"ב ובר"ש כלאים ספ"א וביראים סי' קנ"ב ובתמים דעים להראב"ד סי' קל"ג ובכפתור ופרח פנ"ו ובתרומת הדשן סי' קצ"ד וסי' ש"ד

שם וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטרפות משא"כ במתנות כו', ויל"ד איך נופל לתלותן זה בזה, ולדון חומר וקלות מזה לזה. הלא ראשית הגז דלהנאה ניתנו מגיזתן, ובאלו איי נ"מ בין טרפות לכשרות בענין הנאתן. משא"כ מתנות אע"ג שיכול למוכרן לזר וליהנות מדמיהן, וע' שבת ד"י ע"ב ברש"י ד"ה הוה נקט ובתוד"ה יהבא. אבל כל עיקרן הן לאכילה ובגדולה. וזה לא משכחת בטרפות, וע' מנ"ח מצוה כ"ב סי' א'

והא דר"ש יליף פטור דטרפות מראשית הגז נתינה נתינה ממתנות, הוא משום דאין אדם דן גז"ש מעצמו ובודאי דהכי קבלה מרבו ונאמרה למשה מסיני, וע' ר"ה דל"ד ע"א רש"י ד"ה ה"ק וברש"י ותוס' סוכה דל"א ע"א ד"ה ור"י, אבל המקשן דהכא לא ידע עדיין מהא דר"ש, ומצד השכל הלא אין מקום לדמיונם מזל"ז, וע' בשעה"מ ה' כלאים פ"א ה"ז

שם מסתברא ממעשר הו"ל למילף שכן זכרים כו'. ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ק בסוגיא דכהנים ולוים פטורים מק"ו

שם אדרבה מבכור הו"ל למילף שכן יתום שלקחו כו', ע' רי"ט אלגזי בשמעתא קמייתא דבכורות ובח"ס חי"ד סי' שט"ז

רש"י ד"ה וב"ה. לא נחלקו ב"ה בדבר זה דתרי מיני נינהו. ע' בת' פמ"א ח"א סי' ואו

רש"י ד"ה כר' אלעאי בראשית הגז וה"ה למתנות ע"כ, ביאור לדבריו כתב בעצמו בשבת ד"י ע"ב ובליקוטי תשובותיו הנדפסים בסוף ספר פרדס הגדול, וע' בסוגיין תוד"ה כר"א ומש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה חטה שעורה וחרצן שלשתן יחד כו', וכ"כ רש"י בברכות ובקידושין שם. וע' בס' חרדים פ"ה מל"ת ופ"ב מל"ת התלויות בא"י ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קצ"ג ובט"ז יו"ד סי' רצ"ו סק"ב

רש"י ד"ה טרפה אינה בכלל מתנות דכתיב תתנו לו ולא לכלבו עכ"ל. פסוק כזה לא נמצא במתנות, ומשמע דמשו"ה משבש הר"ן גרסתו ברש"י. וגריס ונתן לכהן לו ולא לכלבו ע"ש ועדיין העני עומד בחוץ, מדוע צריך רש"י ז"ל לעשות דרשה מעצמו, ונאיד מדרשת הספרי שם על אתר בפ' שופטים מאת זובחי הזבח פרט לטרפה, וע' בפר"ח סי' ס"א ס"ק י"א וצ"ע כעת

תוד"ה כר' אלעאי בראשית הגז וה"ה במתנות כו' ע"כ, וכ"כ בתוס' ר"י חסיד לברכות דכ"ב ובתוס' הרא"ש שם ובת' הר"ן סי' ז' ובביאור הגר"א לי"ד סי' של"ג סק"א

בא"ד דרנב"י קניס גלימא ושמא קודם דנהוג הוה קניס כו', ע' בס' האשכול ה"ג סי' מ' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קנ"ב ובכפתור ופרח ר"פ ט"ז

תוד"ה פרט, תימה מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא דאה"נ כו'. ע' בכורות דנ"ח ע"ב רש"י ד"ה טרפה ובמה שהארכתי בחידושי שם בס"ד, וע' במנ"ח מצוה ש"ס

דף קל"ז ע"א לא תעבוד וגו' אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מנין ליתן האמור של זה בזה כו' ת"ל לא תעבוד ולא תגוז. בספרי ראה בפסוק לא תעבוד בככור שורך יליף לה בק"ו

שם תתן לו ולא לשקו, ע' בת' חו"י סי' צ"א

שם אלא כדאמר ריב"ל לעמוד לשרת דבר הראוי