אור הישר (חולין) רסח

וע"ש בהגהות מיימונית, ובס' יראים סי' מ"ה הביא ברייתא דספרי והשמיט דרשת הש"ס, כן ביתר הדרשות נטה הרמב"ם קצת מדרך הספרי, וע' בביאורי הגר"א לחו"מ סי' תכ"ז

שם ליתנייהו להני כללי דתניא בהמת השותפין חייבת בבכורה ור' אלעאי פוטר כו', והבין בס' יראים סי' מ"ה דהאי ליתנייהו להני כללי קאי על כולהו, וממילא פוטר ר"א בית של שותפות מן המעקה. וע' בכ"מ פי"א ה"ב מה' רוצח ובביאור הגר"א לחו"מ סי' תכ"ז סק"ב

שם בהמת השותפין חייבת בבכורה ור"א פוטרה כו', ע' רי"ט אלגזי ריש בכורות

שם והא כתיב בקרכם וצאנכם דכולהו ישראל, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ב סי' י"ט ובמש"כ בחידושי שם בדף נ"ו ולזבחים די"ח ולמנחות דס"ז

שם אמר רב חנינא מסורא וכ"ה גרסת רש"י אבל בילקוט שופטים רמז תתקי"ז הגרסא רבינא מסורא

שם דתניא בהמת השותפין חייבת במתנות ור' אלעאי פוטר כו' ואס"ד בתרומה מחייב נילף נתינה נתינה מתרומה. פי' דבאמת רבנן דמחייבי מתנות בשותפות, הלא ילפי נתינה נתינה מתרומה, כדאמרינן לעיל בסוגיין אדרבה נילף מתרומה ומשני אין ה"נ, וע"ל דקל"א ע"א תוד"ה ה"ג ודקל"ב ע"ב תוד"ה כאילו ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ט ובת' אבקת רוכל סי' יו"ד ובטו"א למגילה דכ"ח ע"א

שם וכן היה ר' אלעאי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ מ"ט דר"א אמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה, ע' טו"א לחגיגה ד"ז ע"א

שם משהביאה שליש ר"ע מחייב בתוספות וחכמים פוטרין. בירושלמי ה"ב ובכ"מ שם, בכה"מ ס"ל לר"ע דתוספות פטור וחכ"א התוספות חייב

רש"י ד"ה בתי כנסיות שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא ועוד שאינו בית דירה עכ"ל, ושני הלשונות מונחים במיעוטא דגגך, דמשמע שהוא בפרטיות שלך, ושם דירתך, משא"כ בבתי כנסיות ובתי מדרשות, והרמב"ם בפי"א ה"ב מה' רוצח וכן בחינוך נקטו כלישנא בתרא דרש"י, ובאמת בלשון הראשון יל"ד קצת דסברא דמעלמא קאתי לבהכ"נ לפיכך חו"ל דרבים, קאמר הש"ס במגילה דכ"ו ע"א רק על בידכ"נ דכרכים. אבל ביהכ"נ דכפרים הוי כבית השותפים כדהסביר רש"י ביומא די"ב ע"א ולפ"ז היה מקום לאמר דעכ"פ ביהכ"נ דכפויים תתחייב במעקה כדין בית השותפין וע"ש במגילה תוד"ה ואמאי

והן אמת דברמב"ם ושו"ע כתבו בית של שני שותפים חייבים במעקה, והשי"ת העלים ממני מקור לדבריהם מנא להו להוסיף תיבת שני, דמסתימת לשון הש"ס משמע דאפילו הם כמה שותפים ג"כ חייבים ועפ"ז צריך להבין מ"ש שותפות דביהכ"נ משותפות דבית, ומפני זה הסברתי לעצמי בלימודי, דאחרי דמרבינן חיוב מעקה לשותפים מקרא דכי יפול הנופל ממנו' הרי דבשביל זה היה באמת מקום לרבות גם בתי כנסיות ובמד"ר דכולם שותפים בהם כנ"ל, להכי דרשו מלגגך למעט בכ"נ ובמד"ר, ומשתי הדרשות גם יחד חזינן בדעת תורה המחלקת בין קנין הגוף לקנין השמוש, וזהו כוונת רש"י במש"כ שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא' ור"ל דלפ"ז בהכרח שבחלקו יש לו רק קנין השמוש ולא קנין הגוף כשותפים בבית

כן הספרא מחייבת דחיוב העשה של ועשית מעקה לגגך והל"ת דלא תשים דמים בביתך. נופל רק על מי שיש לו בזה קנין הגוף. ולא על מי שיוכל רק להשתמש בו, וגבי שוכר בית יש סברא לחייבו במעקה כדאמרינן בב"מ דק"א ע"ב דאפשר דשכירות ליומא ממכר הוא וע' בש"ך חו"מ סי' שי"ג, ועכ"פ היא דירתו, אבל בנ"ד אפילו באותו שעסוק בבנין הביהכ"נ אין מקום לחייבו. כדאמרינן בשבת דקל"ג ע"ב באומן שמל ולא הילקט את המילה דלא מחייבינן ליה. שיכול לאמר אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה. ופירש"י נימא להו לכו אתם וסיימו המלאכה

ולפ"מ דבהכרח כרוך חלק המעשה בפועל עם חלקי המצוה דעשה ול"ת, ולפ"ז החילוק מוכרע מעצמו דבשותפין בגוף הבית דאפשר לנו לכופם לקיום מצותן. שפיר רמי עלייהו גם חלק המעשה, משא"כ בתי כנסיות ששיתופם אינו רק לבא בהם להתפלל, ואין לנו כח לכנף אף לאחד מהם לעשות המעקה, מפני שאין עליו חוב לקיום המצוה, לכן פטור הביהכ"נ ממעקה כנלע"ד

תוד"ה ביתך. תימה אמאי ל"ק שותפות דעכו"ם כו', מלשונם זה משמע דדעתם ששותפות עכו"ם ודאי פוטר. והוא כדעת המרדכי המובא בשו"ע סי' רפ"ו. וע"ש במפרשים ובמה שהאריכו בזה בת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד שם ובברכי יוסף שם

אולם בחידושי הרשב"א הק' ג"כ קושית התוס' ותירץ משום דמזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו שותפות דנכרי ישראל הדר בו צריך שמירה וע' ביש"ש בסוגיין

ולולא דבריהם היה נלע"ד. לפ"מ שהניח הרשב"א ז"ל דכל ענין מזוזה היא לשמירה, וכדבריו משמע בע"ז די"א ע"א. וכ"מ סמיכות הפרשיות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וע' שבת דל"ב ע"ב. ולפ"ז י"ל דהתוס' והמרדכי דס"ל דבית שישראל ועכו"ם דרים בו פטורה ממזוזה. והרשב"א סבר דחייבת. מחלוקת קדומה היתה ומובאה בשבת דל"ב ע"א. דרב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם אמר דילמא מיפקד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עכו"ם אמר שטנא בתרי אומי לא שלט, ולפ"ז י"ל דלרב בכה"ג ודאי חייב במזוזה. דאדרבה צריך שמירה יתירה. משא"כ לשמואל לא צריך שמירה כלל דשטנא בתרי אומי לא שלט

תוד"ה אלא. מ"מ איצטריך למעוטי משום דאתקש לבשר בחלב בחד קרא רשב"ם עכ"ל. ע"ל בתוס' ר"פ כל הבשר ובב"ב דפ"א ע"א תוד"ה ההוא