אור הישר (חולין) רסז

רש"י ד"ה אדרבה, דהא בתרומה נמי כתיב ראשית ושותפות חייבת בה כו'. ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' נ"א

רש"י ד"ה כדי, כדו עריסותיכם של עכשיו חייב בחלה כו' ע"כ, שיעורא דחיוב זה הוא לתת לכהן. ואם לא יתן לו יש בזה גזל השבט, אבל לצאת מאיסור טבל ולהתיר העיסה באכילה ע"י ההפרשה, שיעורו בכל שהוא כתרומה דחטה אחת פוטרת הכרי, וע' בס' חרדים במ"ע התלויות בא"י ואפשר לקיימן בזה"ז, ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ר"א ובהתוה"מ פ' שלח סי' ל'

דף קל"ו ע"א מעשר אע"ג דכתיב מעשר דגנך דילך אין דשותפות לא כו' ולכאורה הלא בספרי ראה תניא מעשר אין לי אלא טהור טמא מנין ת"ל דגנך ע"ש. ומשמע כוונת הברייתא כיון דהוא דגנך אפילו טמא, מונח עליך איסור אכילה בלא פדיון חוץ לחומה, ומנא ליה למידק מינה דילך אין שותפות לא, ואפשר משום דתרי מעשר דגנך כתיבי בפ' ראה חד י"ב י"ז ואידך י"ד כ"ג

שם כתב רחמנא מעשרותיכם ולכאורה מנא ליה לרבות מזה מעשר השותפין, הרי בתר דחזינן דהכתוב איירי במעשר טהור ובמעשר טמא, כדהבאתי לעיל בסמוך בשם הספרי, א"כ אפשר דהאי מעשרותיכם קאי נמי אשני מיני מעשרות דאיירי בהו קרא הטמא והטהור

ועוד דבספרי ראה שם תניא והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם. עולותיכם עולת יחיד ועולת צבור וזבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור. מעשרותיכם ר"ע אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ע"ש, ולפי המבואר בסוגיין דמעשרותיכם אתא לשותפות, א"כ מדוע נאיד בספרי ממעשר דגן למעשר בהמה דמינא אחרינא הוא טפי הי"ל לדרוש מעשרותיכם אחד מעשר יחיד ואחד מעשר השותפין, ואתיא בדוגמות הדרשות הקודמות עולת יחיד ועולת צבור שלמי יחיד ושלמי צבור. דצבור ושותפין בני בקתא חדא נינהו כדתנן בתמורה די"ג ע"א, דאין לאמר דבמעשר השותפין אין שום חידוש לגבי מעשר יחיד. עד דאיצטריך לאשמעינן שיביא גם הם בירושלים דמ"ש ממעשר יחידי דהא בעולת צבור וזבחי שלמי צבור ודאי דלאו חידוש הוא לגבי עולת יחיד ושלמי יחיד. דכולם נשחטים רק בעזרה, ובע"כ דהספרי לא אתא אלא לפרש לשון הכתוב דעולותיכם וזבחיכם, בדרך זה היה אפשר לו לפרש לשון מעשרותיכם, וצ"ע כעת

שם מתנות כו' אף כאן דשותפות לא כתב רחמנא מאת זובחי הזבח, וקשה איך נילף שותפות מדכתיב זובחי, הלא לעיל דקל"ב ע"ב מבע"ל למילף דאפילו כהן טבח במשמע. כדפירש"י כשהוא אומר מאת זובחי הזבח כלומר מי שהוא ואפילו כהן. וכ"כ התוס' שם מאת זובחי כו' דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן ע"ש. ומה מאד נחוץ לכתוב מאת זובחי לרבות כהן השוחט למכור לאחרים, אחרי דכתיב בהאי קרא מאת העם ודרשינן התם ולא מאת הכהנים. וצ"ע כעת

שם אדרבה נילף מתרומה אין ה"נ אלא מאת זובחי הזבח ל"ל לכדרבא כו', וכ"כ התוס' לעיל דקל"ב ע"ב בד"ה כאילו. אולם הרמב"ם בפ"ט ה"ז מה' בכורים כתב בהמת שותפין חייבת שנאמר מאת זובחי הזבח, וע"ש במפרשים שלא העירו דהוא נגד מסקנא דבסוגיין דהלימוד הוא מגז"ש דתרומה, ומאת זובחי הזבח מבע"ל לכדרבא כו'. וע' פר"ח סי' ס"א ס"ק ל"ח ובפלתי שם סק"ט ובכ"ז צ"ע לע"ד

שם בכורים כו' אלא ארצך ל"ל למעוטי חו"ל. וכן אמרינן בב"ב דפ"א ע"א דהאי מארצך למעוטי חו"ל. ומקור זה נקטו הר"ש והרמב"ם בפיה"מ כלים פ"א מ"ו אהא דתנן התם דאין מביאין בכורים מכל הארצות. ומש"כ הרמב"ם בה' בכורים רפ"ב דאינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה"א, הוא מפני שבמקרא זה השתמש להורות שהבאת הבכורים הוא דוקא במקדש ובפני הבית ובארץ ישראל. ובפסוק זה נכללו כולם כאחד, אמנם עצם הלימוד למעט חו"ל הוא מקרא דארצך, וקרא דבכורי אדמתך אתא לנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של חבירו כו' דאינו מביא משום דהתורה אמרה בכורי אדמתך עד שיהא כל הגידולים מאדמתך כדאמרינן בירושלמי בכורים פ"א ה"א, וע' ברשב"ם ותוס' ב"ב שם ד"ה למעוטי ובמכילתא משפטים ובהתוה"מ שם סי' רכ"ט

שם ציצית כו' דשותפות לא כתב רחמנא על כנפי בגדיהם ואלא כסותך ל"ל לכדר"י דאר"י טלית שאולה כו', והעיר הגרע"א ז"ל בחידושיו לאו"ח ס"ס י"ד אמאי ל"ק בש"ס למעוטי שותפות נכרי כדאמר מקודם גבי תרומה פאה בכורה ומעשר, ובע"כ דשותפות נכרי בבגד חייב בציצית, ועמש"כ בזה בתשובותיו סי' ס"ו ובארצות החיים ס"ס י"ד

שם ואלא כסותך ל"ל לכדר"י דאר"י טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום. ולכאורה הלשון מוקשה דתלי כסותך דכתיב בקרא בדרב יהודא, דמדאורייתא פטורה לעולם, והול"ל ואלא כסותך ל"ל למעוטי שאולה, וע' סוכה דכ"ז ע"ב תוד"ה כל ובר"ן שם

ואפשר דאגב אורחא אשמעינן בש"ס דגם רב יהודא קאי על דין התורה. בהא דממעטינן שאולה מדכתיב כסותך. הוסיף איהו לאמר דחכמים אוקמוהו אדאורייתא כל שלשים יום. ומכאן ואילך חייבוהו חכמים מפני שנראית כשלו. וע"ל דק"י ע"ב תוד"ה טלית וברא"ש שם ובפסקיו על הרי"ף ה' ציצית ובמנחות דמ"ד ע"א תוד"ה טלית ובע"ז דכ"א ע"א תוד"ה הא ובס' האשכול ח"ב סי' ל"ד ובשו"ע סי' י"ד ס"ג ובמפרשים שם ובביאור הגר"א שם סי' י"א ס"ק כ"ג וסי' תרל"ז סק"ג

שם מעקה כו' אלא גגך למאי אתא למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות, בספרי תניא דגג אתא למעט כבש, וברמב"ם פי"א מה' רוצח נקיט דרשת הש"ס