אור הישר (חולין) רסו

שם אלא עריסותיכם ל"ל כדי עריסותיכם, ואע"ג דבספרי ילפינן מהאי קרא לקט שכחה ופאה לחיוב חלה, ובספרי זוטא ממעט מינה עיסת כלבים וע' ר"ש חלה פ"א מ"ח, ובפסחים דל"ח ע"א דריש מינה לענין מע"ש וע' כ"מ פ"ו ה"ד מה' בכורים, ובמנחות דס"ז ע"א ובירושלמי קידושין פ"א ה"ח ממעט מינה עיסת עכו"ם ועיסת הקדש, וע"ל דקל"ד ע"א רש"י ד"ה חיוב ובת' הרשב"א סי' נ"ד. אולם לפמש"כ התוס' בסוכה דל"ה ע"ב ובמנחות שם, דכולהו ש"מ הני דקחשיב שם. לפ"ז אתי שפיר. וע' ר"ש חלה פ"ג מ"ה ובת' הרשב"א ח"ד סי' כ"ח ובחידושיו לסוכה דל"ה ע"א ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא חובה פרק כ"ב ובת' חיים שאל ח"ב סי' ל"ו ל"ז

שם פאה אע"ג דכתיב שדך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא ובקוצרכם את קציר ארצכם אלא שדך ל"ל למעוטי שותפות עכו"ם, וקשה לפירוש הר"ש בפאה פ"א מ"ד אהא דכלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר כו' לאפוקי הפקר משום דשדך כתיב ע"ש, וכ"כ רש"י בב"ק דצ"ד ע"א וע"ל דקל"ד ע"ב רש"י ד"ה חייב, א"כ מנלן באמת למעוטי פאה משותפות ישראל או משותפות עכו"ם מדכתיב שדך, דילמא דוקא הפקר ממועט מיניה דלאו שדך הוא כלל, אבל אם יש לו בה שותפות שפיר קרינן בה שדך מטעם חלקו שיש לו בזה

ועוד דבתו"כ קדושים פרק א' ממעט הפקר מדכתיב קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר כו' ושדך מבע"ל שם לדרשות אחרות ע"ש, ודרשה דקציר מביא הר"ש גופיה שם קודם, ואע"פ דמשמע מדברי התוס' בפסחים דנ"ו ע"ב ובשבת דס"ח ע"א דהוא אסמכתא, אולם רש"י בשבת שם נקט דהיא דרשה גמורה, וכן הרמב"ם רפ"ב ממתנות עניים הביא מיעוטא דהפקר מפאה מקרא דקציר, וסתר א"ע ממש"כ בפיה"מ לפאה שם דמשו"ה פטור הפקר מפאה לפי שאמר הכתוב בענין פאה תעזוב אותם וזה מלשון משולח ונעזב ר"ל הפקר ע"ש

וכן יל"ד להיפוך על התו"כ מדוע צריך לחפש מקורו מקרא דקציר דאינו מדוייק כ"כ מיעוטא דהפקר, ולא נקיט מפשטות הכתוב שדך, דמשמע טפי למעוטי הפקר. ובע"כ דלהתו"כ והש"ס נראה יותר למעוטי שותפות ישראל או שותפות עכו"ם מקרא דשדך. משום דבחלקו של שותף אין מקום כלל שיהיה נקרא שדך. משא"כ בהפקר דעכ"פ כיון דכבר זכה בה שדך קרינן ביה, והשתא אם בש"ס ובתו"כ לא נראה למעט הפקר מדכתיב שדך. משום דאחר שזכה בה שדך הוא, א"כ מנ"ל לרש"י ור"ש להסמיך מיעוטא דהפקר אקרא דשדך

ובמאי דמסיק הכא דשדך אתא למעוטי שותפות עכו"ם הוא דעת יחידאה בתו"כ ר"ש בן יהודא משום ר"ש, אבל סתם ספרא דריש, קציר אין לי אלא תבואה אילנות מנין ת"ל שדך. שדך ולא שדה אחרים [פי' אם ישראל קבל עליו לקצור קמתו של נכרי דפטור מפאה] שדך לחייב על כל שדה ושדה מכאן אמרו אלו מפסיקים לפאה הנחל והשלולית כו' וכ"ה בירושלמי פאה רפ"ב וע"ש פ"א ה"ד, ור"ע מרבה קרקע כל שהוא לחיוב פאה, דשדך כל דהוא משמע כדכתב הר"ש בפאה פ"ג מ"ו

כן יל"ד דבירושלמי פאה ספ"ב תניא קציר ארצכם ולא קציר חו"ל, וכ"פ הרמב"ם בפ"א הי"ד ממתנות עניים, וסמיך אהאי קרא לחיוב פאה בארץ ישראל מן התורה ובחו"ל מדבריהם ע"ש. ולפ"ז מנלן בסוגיין לאמר דהאי ובקוצרכם את קציר ארצכם אתא לרבות שותפות ישראל לחיוב פאה, דילמא אתא רק למעט חו"ל מחיוב פאה מה"ת, וע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ קדושים פ"א

שם בכורה כו' בבקרך ובצאנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא ובכורות בקרכם וצאנכם כו'. וכ"ה סתמא דהש"ס בבכורות דנ"ו ע"ב וע' ט"ז יו"ד סי' ש"כ סק"ב ובתוס' בכורות ד"ב ע"א ד"ה והמשתתף וברי"ט אלגזי ובמש"כ בחידושי שם

שם מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם כו'. וקשה איך ס"ד דביתך אתא רק למעט שותפות. הא איצטריך לכדתניא ביומא די"א ע"א ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן ולבית הבקר כו' שפטורין מן המזוזה, ואולי י"ל עפמש"כ בחידושי באר שבע לסוטה דמ"ג דאפילו אי לא הוה כתיב ביתך אלא בית, נמי הוי דריש בית המיוחד לך פרט לבית התבן ולבית הבקר כו' ע"ש

אמנם יל"ד לפמש"כ התוס' בע"ז דכ"א ע"א ובמנחות דמ"ד ע"א דבית השכורה מאחרים פטור ממזוזה מדאורייתא דכתיב ביתך ולא של אחרים. א"כ איך ס"ד למעט מזה שותפות. וע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' רפ"ו ס"ק י"ט ובברכי יוסף שם סק"ב

כן יש להעיר במה שראיתי בהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל סוף סימן ז', אהא דאמרינן ביומא די"א ע"ב דהר הבית הלשכות והעזרות פטורין ממזוזה משום דכתיב בית מה בית שהוא. חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש ע"ש. ומסיק בספר הנ"ל לפטור מטעם זה בתי כנסיות ובתי מדרשות ממזוזה דנקראו קדש שנאמר והשימותי את מקדשיכם ע"ש, ולפ"ז קשה בסוגיין אמאי ל"ק דביתך אתא למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות כדאמרינן לקמן גבי מעקה. וע' בשו"ע שם ס"י ובש"ך וט"ז וביאור הגר"א

שם ואלא ביתך למאי אתא כו' דרך ביאתך מן הימין, ובה"ג ה' מזוזה הלשון ומצוה: להניחה בשקוף דימין כד עייל מיעל שנאמר על מזוזת ביתך ביאתך מן הימין וכתיב ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, ובשאילתות עקב סי' קמ"ה הביא רק פסוק ה' שומרך וגו'. והשמיט לגמרי הפסוק ביתך דמיניה ילפינן בש"ס שהוא מימין

שם דאמר רבה דרך ביאתך מן הימין, וכ"ה במנחות דל"ד ע"א. אבל ביומא די"א ע"ב הוא בשם רבא, וכן גרסי שם רבינו חננאל ובס' האשכול ח"ב סי' כ"ה וכ"ה הגרסא בילקוט ואתחנן רמז תתמ"ד

רש"י ד"ה טבל, ובתוספתא דדמאי מצאתי כו' ואיני יודע מהו כו': ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' ש"ל סק"ה.