אור הישר (חולין) רסה

שם היו לו שני מינים שחופות ולבנות כו', ע' ברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רצ"ח ובביאור הגר"א לאו"ח סי' רכ"ה סק"י

שם מוקדשין מ"ט לא א"ק צאנך כו', בילקוט שפטים רמז תתקי"ז נמצאו כמה שינויים בסוגיין

שם דכתיב ולא תגוז בכור צאנך אי בקדשי מזבח ה"נ כו'. פי' דבספרי ראה תניא אהא דבכור אסור בגיזה ועבודה, אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין כו' ת"ל תקדיש. וע' ברמב"ם פ"א ה"ז מה' מעילה ובמל"מ שם

שם במקדיש בהמתו לבדה"ב חוץ מגיזותיה כו'. ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ג סי' מ"ב

שם אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא דא"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה כו' וכה"ג פריך בקידושין ד"ז ע"א אהא דאמר רבא חצייך מקודשת לי כו' וניפשטו לה קידושי בכולה מי לא תניא דאומר רגלה של זו עולה כו' ע"ש

והנה בתמורה די"א ע"ב בעי רבא גופיה אליבא דר' יוסי אם הקדיש רגל עוף דתור או בן יונה מי פשטה קדושה בכולה או לא ונשאר בתיקו, ושמעתי מקשים כיון דגבי קידושי אשה, יש מקום לאמר אליבא דרבא דנפשטו קדושה בכולה, משום דמקודשת בלשון הקדש קאמר לה כדפירש"י ותוס' ואפילו באשה דאינה מינא דקרבן כלל. ובהקדש אלים כ"כ להתפשטות קדושתה אפילו על הגיזה המחובר בה כדאמרינן הכא, מכש"כ בתורים ובני יונה ודאי דאם הקדיש הרגל פשטה קדושה בכולה לתפיסת קרבן ומאי קמבע"ל

אולם לק"מ דכיון דאית לן קרא לתפיסת קדושה אכולה ע"י חד אבר ודאי דתפסה קדושה בכל דבר קדושה, וה"ה בקידושי אשה משום דמקודשת בלשון הקדש קאמר וכנ"ל, ובעיית הש"ס בתמורה היא. משום דבהאי קרא כל אשר יתן ממנו לה', דילפינן מיניה פשיטת קדושה. כתיב בהמה וקרבן. ולהכי שפיר יש מקום לחלות הספק, דאם באמת קפיד קרא שהקרבן יהיה בהמה דוקא, הלא בהכרח דעוף ליתא בהאי דינא אבל אם עיקר הילפותא היא על הקרבן, אז גם עוף יש בדין התפשטות קדושה. דהא קרבן הוא. ומשו"ה שפיר קמבע"ל ומסיק בתיקו

, שם יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה, ע' בת' חו"י ס"ס פ"א

שם בהמת השותפים חייב בראשית הגז כו', עמש"כ בחידושי לקמן דקל"ו ע"א

רש"י ד"ה פטור דקנייה בשינוי, ע' ח"ס חא"ח סי' ט"ל

בא"ד דהו"ל כמזיק מת"כ או שאכלן ע"כ, בזה נשמר רש"י דלא תקשה ניהי דשינוי קונה את החפץ. אבל דמי שויו מיהא משלם כדתנן ר"פ הגוזל קמא. לה"ק דהכא שאני משום דהוי מת"כ שאם הזיקן או אכלן פטור

ואף דלכאורה שינה רש"י ז"ל טעמו בפירושו ממה דפירש הכא, דבמרובה דס"ו ע"א פירש דאין כהן יכול להזמינו לדין דיכול לאמר לאחר אתננו. ובר"פ הגוזל מפרש דלא מטא לידיה ע"ש. אכן באמת תוכן אחד לכל הפירושים בחד טעמא רק בשינוי לשון. דמשום דלא מטא לידיה דכהן, משו"ה לא יכול להזמינו לדין, דיכול לאמר לאחר אתננו, והו"ל ממון שא"ל תובעין. וזהו טעמא דמזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם כדאמרינן לעיל דק"ל ע"ב. וע' בעונג יו"ט סי' קל"ה

אמנם אכתי איכא למידק. לפ"מ דמשמע מדברי התוס' לקמן דקל"ז ע"ב. שהסכימו לפירש"י דטעמא דפטור דתנן הכא הוא משום דהוי כמזיק מת"כ, ואינהו כתבו לעיל דק"ל ע"ב בתוד"ה ואב"א, דלטעמא דאין לו תובעין בדיני שמים מיהא מיחייב. ועכ"פ מטעם מדת חסידות וע"ש תוד"ה תנא, ומלשון משנתנו דקתני פטור. משמע דפטור לגמרי, וזה מורה יותר כלישנא קמא בש"ס דרב חסדא דריש ליה מוזה. והוא גזה"כ לפטור מזיק מת"כ, וצע"ק

רש"י ד"ה אפ"ה. דקדושת הגוף חמורה כו' אבל קדושת דמים כגון קדשי בדה"ב כו', ע' שעה"מ פ"ה הי"ז מה' ערכין

רש"י ד"ה למעוטי. אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה כו', ע' בחידושי ח"ס לסוכה דל"א ע"א ובת' הגרע"א ס"ס ס"ו

תוד"ה והא, וא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים כו'. ע' שעה"מ פ"י ה"ב מה' בכורים

תוד"ה במקדיש, ור' מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשה אבל רבא ל"ל דרשה דר' מני כו', ע' בס' האשכול ח"ג ר"ס מ' ובנחל אשכול שם וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ר"ל

ע"ב דמר סבר יש ברירה ומ"ס אין ברירה כו'. ע' טו"א לר"ה די"ג ע"א

שם אמר רבא מודה ר"א בתרומה אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומותיכם אלא דגנך ל"ל למעוטי שותפות עכו"ם, וקשה מנ"ל לרבא למעט שותפות או שותפות עכו"ם דילמא אתא למעט דגנך ולא דגן נכרי כדאמרינן בגיטין דמ"ז ע"א או דגן של הפקר ושל הקדש כדאמרינן בירושלמי מעשרות פ"א ה"א. והוא משום דאין לו בזה חלק כלל, אבל בשותפות דיש לו חלק בה אפשר דאינו ממעט. וע' בס' חרדים פ"ז מל"ת בהקדמה על מצות התלויות בארץ ובת' אבקת רוכל סי' ח' ובמהרי"ט ח"א סי' מ"ג ובת' ר' בצלאל אשכנזי סי' א' ב'

שם חלה כו' אף כאן דשותפות לא כתב רחמנא עריסותיכם. ולכאורה לפ"מ דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי, ועמש"כ בחידושי לבכורות דכ"ג ע"ב, ואיהו ס"ל ר"פ הגוזל קמא שינוי במקומו עומד. א"כ הא איצטריך ליה עריסותיכם למעט גזול, די"ל דרבא דהכא ס"ל התם דע"כ ל"ק ראב"י אלא לענין ברכה משום דהו"ל מהב"ע, ולפ"ז י"ל דלדידיה נמי קני בשינוי ושפיר נקרא עריסותיכם. ואפילו לאביי שם הא הו"ל שיטה ולית הלכתא כשיטה. וע' כ"מ פ"א ה"ב ממתנות עניים ובמש"כ בחידושי לעיל דקכ"ד ע"ב.