אור הישר (חולין) רסב

לכהנים ע"ש, ואז הלא לא זכה עוד שום כהן, וביד התינוק לא נמצא רק מתנה אחת, ולא שייך נותן עיניו בחלק יפה

שם ונתן ולא שיטול מעצמו, לכאורה אין זה ענין להא דדרשו בתו"כ צו סוף פרק י"ז ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל מרצון כל ישראל ע"ש דהתם הכוונה על כלל המתנות כהונה שגזר השי"ת ליטול מהישראלים שבזה העידה תוה"ק כי גזירה זו איננה נגד רצון הישראלי. רק היא בהסכמת רצונם שחלק כזה שייך להכהנים ממה שנתן השי"ת להישראלים, וא"כ קאי דרשתם שם על כלל הישראלים ועל כלל הכהנים. אולם הראב"ד שם בפירושו כ' וז"ל מאת בני ישראל מרצון ישראל כלומר שאין הכהנים רשאין ליטול אותם בזרוע כו' ע"ש, וזה נראה כמו דרשתנו בסוגיין ונתן ולא שיטול מעצמו וצ"ע כעת

והנה האי קרא ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה שלא יטול מעצמו הביא הכא בנוגע לפרקין, אולם בכל מתנות כהונה הוא כן, דבפ' נשא כתיב וכל תרומה לכל קדשי ב"י וגו' ואיש את קדשיו לו יהיו. ודרש שם בספרי ובמד"ר מגיד שטובת הנאת קדשים לבעליהם ע"ש, ובאותו פסוק מסיק איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ולפ"ז יש מקום לפרש, דבראשית המקרא כתב דטובת הנאה לתת לכל כהן שירצה הוא לבעלים, אולם עפ"ז היה אפ"ל דהכהן המרגיש בעצמו דבעל המתנות הוא אוהבו, יכול ליטול בעצמו מפני הקריבת דעת שביניהם, להכי מסיק שלא יטול מעצמו. רק איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ולא יוכל הכהן ליטול כל זמן שהישראל לא יתן לו. וע' ב"מ ד"ו ע"ב תוד"ה והא ובפלתי סי' ס"א סק"ז ובעונג יו"ט סי' צ"ח

שם ויטו אחרי הבצע כו', ע' מד"ר וישב פ' פ"ה ובמדרש שמואל פרשה ז'

שם לאחזוקי נפשאי בכהני ולפרוס ידיה כו'. ע' סוטה ל"ח ע"ב תוד"ה הא דסליק ובפר"ח סי' ס"א סקי"ט וסק"כ

שם האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשיבבותיה כו' במכירי כהונה ולויה, ע' בת' אבקת רוכל סי' ט"ז ובתשובות הרדב"ז ח"א סי' ש"מ ובת' הגרע"א סי' ר"ג

שם דבעינא למיכל לישנא בחרדלא, ע' בשו"ע סי' ס"א ס"ג ובפר"ח שם סק"ו

שם ואלא מ"ט אקריין הכי כלפי רבא. ע' שאילתות ר"פ מקץ ובהעמק שאלה שם ובספר חסידים סי' תמ"ד

שם כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד ואין כבוד אלא תורה כו' כנרשם עה"ג, וכ"ה בילקוט איוב רמז תתק"ח ובמשלי רמז תתקס"א ע"ש

רש"י ד"ה חוטין שבלחי אסורים משום דם עכ"ל, פי' כדאמרינן לעיל דצ"ג ע"א דידא ודלועא משום דמא וע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ש"ג

רש"י ד"ה ופריך, יפרוס ידיו לדוכן כל השנה כו'. ע' פלתי סי' ס"א סק"ב

רש"י ד"ה א"ל רבא לשמעיה כו' והוא כהן. ע' בשערי תשובות למהר"ם בר' ברוך סי' תקי"ג ובמג"א ס"ס קכ"ח

רש"י ד"ה זכי, ואע"ג דרבא נמי כהן היה כו' רבא הוה מבטל תרומת חו"ל ברוב כו', ע' בסוגיין תוד"ה אמר ומש"כ בחידושי שם, אולם הראב"ן סתר א"ע דבסי' כ' גריס רבא ובסי' נ"ד גריס רבה, אבל בזה כ' כרש"י דרבא נמי כהן היה, וכ"כ בראבי"ה סי' קס"ז, וע' ח"ס חי"ד סי' ש"ב

בא"ד ומימר נמי לא בעי למימר דתניא חלקם שאלו בפיהם, ע' בת' חכם צבי סי' ע'

רש"י ד"ה כלפי רבא, שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף כו' ע' ביש"ש ובברכי יוסף חח"מ סי' יו"ד סק"ד

תוד"ה קבלות, דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פ' הקומץ רבה והקריבו ב"א מקבלה ואילך לא ידענא אמאי צריכים התוס' להביא מהקומץ רבה הלא טפי הי"ל להקשות מזבחים ד"ד ע"א דדריש והקריבו זו קבלת הדם, ושם גופה יליף קבלה מהמקריב את דם השלמים ועמש"כ בחידושי בגמ' דבסוגיין

תוד"ה משקל נמי לא שקילנא שלא אקרא גרגרן כו', ע' ח"ס חא"ח סי' מ"ט

תוד"ה לבר ממעלי יומא דכפורי שיו"ט הוא כדאמר בפ' או"ב דפ"ג ע"א ומתנות מרובות ע"כ, וקשה הלא שם ובע"ז ד"ה ע"ב בתוד"ה וכדברי כתבו דעיוה"כ אכלו רק בשר עוף ודגים, ומתנות מאי עבידתייהו

וי"ל דבע"כ שחטו גם בהמות כדאמרינן לעיל דצ"ה ע"ב במעלי יומא דכפורי שדו כבדי וכוליתא וע"ש רש"י ד"ה האידנא, וכן לעיל דק"י ע"א במעלי יומא דכפורי אפקינהו כו"ע לכחלינהו, ועוי"ל דמתנות מרובות שכ' התוס' אין כוונתם לזרוע לחיים וקבה, רק לשאר מתנות כהונה, ולהחזיק א"ע בחזקת כהונתו בא שמה ליקח איזה דבר ממת"כ וע' במג"א ס"ס קכ"ח

תוד"ה אמר רבא גרסינן דרבה כהן הוה כו' ע"כ, לפירש"י בד"ה זכי, גם גרסת רבא ניחא, ואע"ג דגם הוא היה כהן, והתוס' לטעמייהו בבכורות דכ"ז ע"א דרבא לא היה כהן. ועפ"ז גרסי התוס' הכא ולעיל דק"ד ע"א ד"ה חלת, רבה מבטל לה ברוב, ולא כרש"י הכא דגריס בזה רבא. ועמש"כ שם בחידושי ולבכורות שם

ע"ב דיתיב עכו"ם אמסחתא כו', ע' בת' אבקת רוכל סי' ט"ז ובת' הרדב"ז ח"א סי' ש"מ. שם שותף בראש פטור מן הלחי כו'. הארכתי בזה בחדושי לבכורות ד"ג ע"ב

שם עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולים כו', וכ"ה בב"ק ובתוספתא חלה פ"ב ובירושלמי שם פ"ד ה"ד ובמד"ר במדבר פ"ה ובתנחומא שם סי' כ"ד, וע' ברמב"ם רפ"א מה' בכורים איך שסדרם לפרטיהם, וע' בה"ג ה' בכורות ובהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון סי' ח' וביראים סי' שנ"א