אור הישר (חולין) רסא

שם כגון אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה כו', לכאורה אין הכוונה על עצם עשיית הסוכה וקנין הלולב, דהא יכול לצאת נמי בשל חבירו כשיבוא המועד, רק כוונתם על עשיית המצוה של ישיבת סוכה ונטילת לולב ואינו עושה, אולם רש"י פי' שאין בהן חסרון כיס כולי האי ע"ש משמע דקאי על עצם העשייה. ואפשר דאיירי שאין בשכונתו בחג לצאת בשל אחרים ובהכרח לו להכין ולעשות הסוכה בעצמו קודם החג

שם עשה סוכה כו'. וכ' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' יו"ד דכש"כ בכפייה דיבום וחליצה דרע לשמים ורע לבריות, וע' יבמות דל"ט ע"ב תוד"ה אמר ובכתובות ד"ע ע"א תוד"ה יוציא ובת' עין יצחק סי' ס"ב

שם מכין אותו עד שתצא נפשו אין להוכיח מהכא דמצות א"צ כוונה, די"ל כיון דעכ"פ ע"י כפייה מתרצה, רצון כזה לכוונה נחשבת לו, כדהסביר הרמב"ם ספ"ב מה' גירושין, וע"ש באור שמח ובעונג יו"ט חא"ח סי' מ'

שם כי הא דרבא קניס אטמא רנב"י קניס גלימא ע"כ, הא דמהדר בש"ס לחזור על שמות החפצים דקנסו, אפשר דבזה גופה פליגי אהדדי, דרבא ס"ל דקנסינן דוקא דבר השייך למתנות כהונה. משו"ה קניס אטמא, ורנב"י קניס בשביל המתנות אפילו חפץ אחר

שם זרוע לאחד וקבה לאחד לחיים לשנים. ע' פר"ח סי' ס"א סקי"ד וסקט"ו

שם ארבב"ח א"ר יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה וארבב"ח אר"י כו' כאילו אוכל טבלים, ובמגילה דכ"ח ע"א שתי המימרות הן בשם ר' יצחק א"ר יוחנן. ובשאילתות שופטים סי' קנ"א קמייתא בשם רבא בר רב הונא א"ר יוחנן וע"ש בהעמק שאלה

. שם מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל כו', זהו דוקא אם נהנה בדרך זה יותר, אבל אם נהנה יותר במבושל או במטוגן, יוכל לאכול באופן המועיל יותר להנאתו כדתנן בזבחים ד"צ ע"ב, ורב חסדא לא אשמעינן רק דצריך לאכלו דרך גדולה דכתיב למשחה וע' בתוד"ה אין ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ט ובר"ש משאנץ לתו"כ צו פרשה ב'. אולם זהו דוקא אם הכהן אוכל בעצמו את המתנות. אבל אם מכרם לישראל. אין מחוייב הישראל לאכלם דרך גדולה בצלי כו', כדכתב רש"י בבכורות דכ"ז ע"א ע"ש. ומזה שמעינן דדרשת למשחה לא קאי על המתנות כהונה. אלא על הכהן האוכלן, וע' ירושלמי בכורים פ"ב ה"א

שם רש"א כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה כו'. בתוספתא פ"ב דדמאי מבואר דכהן שקיבל עליו כל עבודות כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, ור"ש הוסיף שם דכמו שדוחין אותו ממתנת מקדש כן דוחין אותו ממתנות גבולין, וע' תנחומא ר"פ תרומה ובת' הריב"ש סי' צ"ד

רש"י ד"ה דמגו. המשתתף עמהם פטור מן המתנות, ע' פר"ח סי' ס"א סקל"ט

רש"י ד"ה במצות ל"ת דאית ביה מיתה או כרת דקלבד"מ, ע"ל דק"י ע"ב רש"י ד"ה בד"א ומש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה למשחה. כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה ע' בכורות דכ"ז ע"א תוד"ה ואתי ובמש"כ בחידושי שם ולקמן דקל"ו ע"ב

רש"י ד"ה והמליקות, ובהדיא פרט בה קרא המקריב את זבח השלמים והיא הולכה עכ"ל, פסוק זה לא נמצא בתנ"ך, וקרא דהמקריב את זבח שלמיו, הלא קאי על ישראל המקדיש, וע"ש בתו"כ ובהתוה"מ צו סי' קמ"ה, ולכן צ"ל ברש"י המקריב את דם השלמים והיא הולכה, וזה מתאים עם לשון הש"ס ועם פירש"י הקודם ד"ה המקריב

תוד"ה כשהוא, ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת כו' אלא ודאי תקנת חכמים היא ע"כ, בירושלמי ספ"א דפאה מבואר בהדיא דקנס קנסו להן וצ"ע כעת

תוד"ה כאילו אוכל טבלים ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה כו', ע"ל דל"ז ע"ב תוד"ה שלא הורמו ובדקל"א ע"א תוד"ה ה"ג ובמש"כ בחידושי שם ובטו"א למגילה דכ"ח ע"א ובפלתי סי' ס"א סק"ט

דף קל"ג ע"א וקבלות כו' ת"ל מבני אהרן עבודה האמורה לבני אהרן. וקשה דהכא איצטריך לכלול קבלה עם שאר עבודות בקרא דמבני אהרן, והא דכתיב המקריב את דם השלמים קאי על הולכה כדפירש"י בד"ה המקריב ובד"ה והמליקות, ואילו בזבחים ד"ד ע"א אמרינן דהמקריב את דם השלמים קאי על הקבלה. והולכה נכללה בה, דהולכא לא תפקה מכלל קבלה וע"ש די"ג ע"א תוד"ה אתה ודצ"ט ע"א תוד"ה אינו וביומא דכ"ז ע"א תוד"ה והקריבו ודמ"ח ע"ב תוד"ה הולכה

שם אי בטויא מידב דייבי כו', פי' ובזה לא צריכי לא חתיכה ולא מליחה, וע' אשכול ח"ג סי' כ"ה ובריב"ש סי' קס"ה ובמש"כ בחידושי לעיל די"ד ע"א ודל"ג ע"א

שם ואי לקדירה כו', והא דמתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, זה אינו לעיכובא כמש"כ התוס' לעיל דקל"ב ע"ב בד"ה אין, ועמש"כ בחידושי שב

שם בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה כו', ולכאורה לפ"מ דאמרינן לעיל דקל"ב ע"ב. זרוע לאחד וקבה לאחד לחיים לשנים, ובע"כ איירי רב יוסף כשיש שם גם כהנים אחרים, דאל"כ ל"ל לחטוף הרי אפילו אם לא ירצה להמתין שיתנו לו. עכ"פ יוכל ליקח בנחת, ובהכרח דבחטיפתו בורר לו חלק נאות להנאתו, ובזה נופלת השאלה אם החטיפה היא משום חביבות או מטעם זלזול, ויל"ד תיפ"ל דהנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם כדאמרינן בפסחים ד"נ ע"ב, וע' תוס' גיטין נ"ט ע"ב ובשילהי מו"ק ונראה דזה הכריחו לרש"י לפרש דחטף מתנתא מתינוקות שנושאין אותם