אור הישר (חולין) רס

שם אכל בשביל אשתו, וכ' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ט דהנותן מקיים בזה מצות נתינה אף בלא ידיעת אשתו דאשתו כגופיה דמיא אולם בפר"ח סי' ס"א סקי"ג כתב דהוא דוקא מסתמא אבל אם אשתו גלתה דעתה דלא ניחא לה בהכי שימסרו המתנות ליד בעלה אלא שיתנו לידה פשיטא דלא מקיים מצות נתינה דקרא כתיב ונתן לכהן ולא לבעל כהנת, וע"ש ביד אפרים

שם לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים, ע' ת' הרשב"א סי' שס"ו ובתרומת הדשן סי' רס"ז

שם הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכלאים ובכוי, ע' כפתור ופרח פרק נ"ח

שם ובין לר"א בין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב כו' עמש"כ בחידושי לעיל דע"ט וד"פ

שם ור' אליעזר פוטר. וכ"ה גרסת הב"ח ובמשנה בכורים ספ"ב, אולם בירושלמי שם גריס ר' אלעזר. וע' כריתות די"ח ע"א תוד"ה באנו ובבכורות די"ב ע"א תוד"ה ר' אליעזר וברי"ט אלגזי שם

שם אם שור לרבות את הכלאים. הבא מעז ורחל, אם שה לרבות כוי, וחזי לן דהאי כוי ולד הבא מצבי ותיישה, ע"כ לשון האשכול בח"ג סי' ל"ט, ועי' שעה"מ פי"ב מה' שחיטה ושם פ"א ופ"ט מה' כלאים

שם ור"א האי אם ל"ל כו', לכאורה משמע דרק ר' אלעאי ס"ל לקמן דקל"ו ע"א דמתנות אין נוהגין אלא בארץ. אבל שאר תנאי כולהו ס"ל כסתמא דמשנתנו בריש פירקין דמתנות נוהגין בין בארץ בין בחו"ל, וע"ש ע"ב תוד"ה כר' אלעאי, ובודאי דדרשי אם שור אם שה בין בארץ בין בחו"ל כברייתא דספרי בפ' שפטים. א"כ מאי מקשה הש"ס ור"א האי אם ל"ל, נימא דמבע"ל לרבות חו"ל וצע"ק

שם מבע"ל לחלק, ע"ל דע"ט ע"א תוד"ה עייל ולעיל דפ"ו ע"ב תוד"ה לחלק ובס' המכריע חי"ד סי' ב'

שם ור"א האי מאת זובחי הזבח מאי עביד ליה כו', הו"מ למימר נמי דמבע"ל פרט לטריפה, דזביחתה אינה מתירו באכילה, או דחלות החיוב הוא בשעת זביחה, ולאפוקי נשחטה עד שלא נתגייר דפטור כדתניא בספרי

במשנה השוחט לכהן ולעכו"ם פטור מן המתנות, בספרי שפטים ג"כ נדרשו תרווייהו מחד קרא מאת העם ולא מאת אחרים ולא מאת אחיו הכהנים

רש"י ד"ה והלכתא כרב אדא, אפילו איעברא מישראל כו' ע"כ, ע' שאילתות במדבר סי' קי"ז וסי' קי"ח ובהעמק שאלה שם ובס' האשכול ח"ב סי' מ"ב וח"ג סי' ל"ט ובס' הפרנס סי' רצ"ג

תוד"ה רב כהנא, זהו ר"כ שגלה מבבל לא"י שלא היה כהן כו', וכ"כ בכפתור ופרח ר"פ ט"ז, וע' ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב ובש"ק שם

בא"ד ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקידושין ר"כ ם שקיל סודרא בפדה"ב, וכה"ד הרשב"א בת' סי' תתל"ו ובת' הרא"ש סוף כלל מ"ט, וע' בת' באר שבע סי' י"א

תוד"ה וצריך, והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי. ע' פר"ח סי' ס''א ס''ק ל"ט ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' צ"ג

תוד"ה אמאי, והך סתמא כר"מ דבתוספתא מסיים בה דברי ר"מ ע"כ, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ב סי' כ"א

בא"ד לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו ר' יוסי דפליג כו', ע' ט"ז סי' ס"א ס"ק כ"ב ובפמ"ג שם

ע"ב דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זובחי הזבח הוי אומר אפילו טבח כהן במשמע ע"כ, עיקר חידושא דרבא בדרשתו הוא לרבות כהן טבח מאת זובחי הזבח, וראשית דבריו הוא רק להורות אע"ג דמצד כהונתו הוא פטור ממתנות, דעצם הדרשה מאת העם ולא מאת הכהנים נדרש בברייתא דספרי שפטים, וכבר ידעינן נמי דכהנים לא הוו בכלל עם. מהא דתניא לעיל דקל"א ע"ב כהנים כמשמעו עם הקהל אלו ישראל כו', ובמכילתא יתרו רד העד בעם וגו' וגם הכהנים הנגשים כו' אין כהנים בכלל העם, וע' בת' הגרע"א סי' ר"ג

שם זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות כו' ע' ירושלמי פאה ספ"ק ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ג ע"ב

שם ה"מ דלא קבע מסחתא כו', ע' פר"ח סי' ס"א סק"מ

שם א"ר חסדא האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא כו', ולטעמיה אזיל בשבת ד"י ע"ב דרב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא כו' וע"ש רש"י ד"ה ר"ח וד"ה הוה נקיט ובת' אבקת רוכל סי' יו"ד

שם האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא כו' והנה בהא דאריב"ל בברכות די"ט ע"א בכ"ד מקומות בי"ד מנדין כו'. חשיב הרמב"ם בפ"ו הי"ד מה' ת"ת גם הא דבסוגיין, וכ"ה בס' חסידים סי' מ"ג, וצע"ק אמאי לא חשיב נמי מסירת מודעה על הגט כמבואר ברמ"א אה"ע סי' קל"ד ס"ו בשם ת' הרא"ש, וע"ש במפרשים ובת' פני יהושע ח"ב חאה"ע ס"ס מ"ד ובפר"ח לאו"ח סי' תצ"ו סק"א ובביאור הגר"א לאה"ע סי' כ"ג סק"ה

שם אמר רבה בר רב שילא כו', בכ"מ ה' ת"ת שם גריס רבא בר שילא

שם אלימא דתו לא משמתינן להו כו', לשון זה מורה דהוא כמו חוב על הב"ד לשמתינהו במקום דהיו חייבים שמתא, וע' מש"כ בחידושי לעיל דקט"ז ע"א

שם אבל במ"ע כו' מכין אותו עד שתצא נפשו. מלשון כגון עשה סוכה לולב וציצית. משמע דדוקא על מ"ע ממש מכין כו'. וכ"ה דעת רש"י בכתובות דצ"א ע"ב. וע"ש בר"ן ובהקדמת ספר חרדים ד"ה ויש מ"ע. אולם בת' הרשב"א ח"ד סי' רס"ד כתב דגם במצוה דרבנן נמי מכין כו', וע' בר"ן לכתובות דמ"ו ובריב"ש סי' תס"ה ובתשב"ץ ח"ב סי' נ"א ובברכי יוסף חא"ח סי' תע"א.