אור הישר (חולין) רנח

התוס' נשמרו בדבריהם דלא תקשה לפי הני תרי שינויי בסוגיין. כדהקשה הש"ס ר"פ הפרה ובכתובות דכ"ב ע"א ל"ל קרא סברא הוא וה"נ לתירוצא בתרא דהוא משום ממון שא"ל תובעין. א"כ קרא דוזה ל"ל, ולהכי כתבו דלהאי לישנא אתי קרא שמתנות דין ואין חזה ושוק דין כו'

בא"ד בדיני שמים מיהא מיחייב ולל"ק דדריש ליה מוזה אפילו בד"ש נמי לא מיחייב, וכ"ה נמי דעת הרא"ש וע' בר"ן וחידושי באר שבע בסוגיין ובטעם המלך פ"ה מה' גניבה

תוד"ה מנין ואין לפרש לכל כהן בין לאנשי משמר בין לשאר כהנים דהא בירושלמי כו' ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ד

תוד"ה תנא תני ישלם, וא"ת והאמר בפ"ק דב"ק ד"ז א"ל אביי מי כתיב ישולם ישלם כתיב מדעתו כו', וכן הק' התוס' בב"ק שם, וע' בנחל יצחק סי' ל"ט סימן ב' ענף א' ובבאר יצחק חי"ד סי' כ"ה

בא"ד ומפרש ר"ת דה"ק תנא תני ישלם לר"א ורבנן פליגי כו'. ע' פלתי סי' ס''א סק"ה

דף קל"א ע"א הרי שאנסו בית המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר כו', ע' עונג יו"ט סי' ק"ט

שם שאני התם דקא משתרשי ליה, ע' בת' הרא"ש כלל פ"ט ס"ט ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ט ובמג"א סי' תמ"א סק"ג ובשאר המשפט סי' רכ"ה סקי"ב ובקצוה"ח סי' ק"ז סק"ו וסי' ק''ח סק"א

שם שאני התם דאיתנהו בעיניהו. ע' ברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' קע"ד ובפר"ח סי' ס"א ס"ק מ"ו

שם תשעה נכסי כהן תרומה ותרומת מעשר כו', ע' שעה"מ פ"ט מה' מעשר

שם לכדתנן למה אמרו נכסי כהן כו'. במשנה בכורים פ"ג מי"ב הגרסא למה אמרו הבכורים כנכסי כהן, אמנם גם במשנה שם לאו דוקא בכורים. דגם תרומה וחלה חשיב לנכסי כהן שם פ"ב מ"א ובחלה פ''א מ"ט, אלא משום דהתם קאי אבכורים דתנן בסמוך. והכא קאי אברייתא הקודמת בסוגיין תשעה נכסי כהן, ולגרסת התוס' שבעה, וע' בסוגיין רש"י ד"ה תשעה ובב"מ דנ"ג ע"א תוד"ה והן וביבמות דע"ג ע"א תוד"ה נכסי

שם ואשה בכתובתה כו'. בת' מהר"ם בר' ברוך סי' תשנ"ג משמע. דהי"ל הגרסא בסוגיין. דהן ג"כ נכסי כהן לקדש בהן את האשה

שם לא מסתייה דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף נמי חטיף כו'. ע' תקפו כהן סי' צ"ח ובתומים שם ובס' הארוך מש"ך סי' ס"א ובפר"ח שם ס"ק ל"ג ובפמ"ג שפ"ד שם סקי"ב

שם א"ר לוי אחריך זו שכחה פאה גמר אחריך אחריך מזית כו', פירוש דגבי שכחה ופאה כתיב שדה, לא תכלה פאת שדך, ושכחת עומר בשדה. ושכחה ופאה דכרם לא כתיב בהדיא, ולה"ק דר' לוי דריש אחריך זו שכחה. ופאה גמר אחריך אחריך מזית, אולם בספרי תצא דריש. אחריך מלמד שיש לו שכחה אחריך מלמד שיש לו פאה, כמו בקרא דכי תחבוט זיתך כן בקרא כי תבצור כרמך. וע' ר"ש פאה פ"א מ"ד

רש"י ד"ה בטבלייהו שהופקד הטבל אצלו כו' ל"א שמסר לו את הטבל כו'. ע' פר"ח סי' ס"א ס"ק מ"ז

רש"י ד"ה שאני. וחיובא ודאי איכא עליה דהא משתרשי ליה כלומר משתכר הוא בה כו'. ע' פלתי סי' ס"א ס"ק י"א

רש"י ד"ה וס"ת. ולבי מגמגם למאי תנייה הואיל ותנא דאפילו בהמה טמאה לוקח מהן ע"כ, והרדב"ז על הרמב"ם פ"ד הי"ד מה' בכורים הק' ממש קושית רש"י, וע"ש מה שתירץ הוא ומה שתירצו בר"ש ורא"ש שילהי בכורים. ולר"ש ור"י בן מלכי צדק שם במשנה איכא נמי גרסא אחריתא והאשה בכתובתה כס"ת, ומפרשי דכמו ס"ת שנמכר לישא אשה וללמוד תורה. בקדושתה קאי בכ"מ שהוא כמ"כ בכורים מזדבני דוקא לכהנים טהורים למיכלינהו בטהרה

ובספר אדם וחוה ח"ב נתיב ו' ובס' התרומות סי' א', דגרסי כרש"י ורמב"ם פירשו. וכן ס"ת ר"ל שגובה אותו בע"ח והאשה בכתובתה. וע' תשב"ץ ח"ג סי' ד' וסי' ק"ד ובמה"פ לירושלמי סוף בכורים ובח"ס חח"מ סי' קמ"ג

רש"י ד"ה הפרט, ובמס' פאה פ"ז מ"ד מפורש איזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף ע"כ, ע"ש בתוספתא פ"ג ובירושלמי ה"ג ובפי' הראב"ד והר"ש משאנ"ץ לתו"כ קדושים פרק ג' ובכפתור ופרח סוף פרק נ"ב

תוד"ה שאני. וא"ת מתנות כהונה כשאכלם משתרשי ליה שבמקום זה לא אכל דבר אחר ואמאי פטור ע"כ, ולכאורה מדכייל רב חסדא אכילה דמתנות כהונה עם מזיק, הלא דלאו משום לתא דהנאה של אכילה אתי עלה, דעל מזיק פירש"י שם שהשליכם לאור או לים, ולפ"ז מאי שייך להקשות דמשתרשי ליה מן האכילה, די"ל אדרבה דהתוס' דייקו מדרב חסדא גופיה דאמר או שאכלן, ולא סגי ליה במזיק לחוד. ש"מ דכוונתו לא מבעיא מזיק דפטור אלא אפילו אכלן דהו"ל הנאה מינייהו, אפ"ה פטור מדכתיב זה או משום דהו"ל ממון שא"ל תובעין. ועפ"ז שפיר הקשו התוס', דלפי תירוץ הש"ס היכא דמשתרשי ליה אז רמי עליה חיובא דמצוה של מתנות כהונה. א"כ איך כייל אכילה עם מזיק דמת"כ, הרי במזיק נקרא רק מפקיע מן המצוה, ונופל עליו לאמר דפטור מקרא או מסברא, משא"כ אכילה הרי משתרשי ליה שבמקום זה לא אכל דבר אחר ואמאי פטור, וע' ח"ס חח"מ סי' ק"פ

בא"ד אבל באכלו אפשר דלא משתרשי ליה שהיה מתענה ע"כ, אע"ג דלשון אכילה סובל גם כליון, כמו אכילת מזבח וע' מנחות די"ז ע"ב תוד"ה דלא. וכן העברת הדבר לרשות אחרת כמש"כ התוס' ר"פ הגוזל ומאכיל את בניו, דלאו דוקא מאכיל דה"ה נותן להם דפטורין לרב חסדא כו' ע"ש. מ"מ הבינו התוס' בדרב חסדא דהכא אכילה דוקא. דאילו על כליון אחר הרי נקיט מקודם מזיק. דזה כולל גם כליון דהשלכה