אור הישר (חולין) רנו

דהכא נקט בארץ ובחו"ל לצורך, לאפוקי מדר' אלעאי דס"ל דמתנות אינו נוהג אלא בארץ כמו ראשית הגז, א"כ הלא איצטריך למיתני בשביל זה גופה בארץ ובח"ל, ומדוע תלי רש"י טעמא משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין. וכבר הקדימו בקושיא זו במהרש"א בסוגיין, וגם הוא נשאר בצ"ע. וע' מש"כ בפלתי סי' ס"א סק"ו

רש"י ד"ה ואם מתו יפדו. ואין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' ה"מ בקדשים שקדם הקדשן את מומן אבל הני כדיקלא בעלמא נינהו כו', ע' פסחים דכ"ט ע"א תוד"ה אין ובתוס' ורשב"א לשבועות די"א ע"ב ובמל"מ פ"א ה"י מאסורי מזבח ובשעה"מ שם

בא"ד וקסבר קדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והערכה כו', ע' תמורה דל"ב ע"ב ובתוס' שם ובש"ק וציון ירושלים לירושלמי פסחים פ"א ה"ד ובמה"פ לירושלמי מע"ש פ"ג ה"ו

רש"י ד"ה יקברו. או משום דבעינן העמדה והערכה או משום דאין פודין את הקדשים כו'. ע' זבחים דע"א ע"ב תוד"ה ובטריפה ובב"ק דע"ו ע''א תוד"ה שחיטה ובמה"פ לירושלמי מע"ש פ"ב ה"ב

רש"י ד"ה שכן, אם לקח עשרה טלאים מן השוק פטור מלעשר דבקרך וצאנך אמר רחמנא כו', ע' מה שהאריך בזה ברי"ט אלגזי בשמעתא קמייתא דבכורות וע' ח"ס חי"ד סי' שט"ז

תוד"ה זה, אדרבה הו"ל למעוטי מיניה מוקדשין ממתנות כו', ע' בהתורה והמצוה פ' שופטים סי' מ"ב

ע"ב א"ר חסדא המזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם, ע"ל דקל"ה ע"א רש"י ד"ה פטור ובדקל"ז ע"ב תוד"ה עד ובמה שהאריך מאד בסוגיא זו חתני הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א בספרו לסדר זרעים במס' תרומות

שם מ"ט איבעית אימא דכתיב זה ואב"א משום דהו"ל ממון שא"ל תובעים ולכאורה איכא למידק אם יש לנו למילף מקרא מדוע צריך לסברא. ועוד הלא קרא דזה איצטריך ליה בסוגיין למעט חולין מחיוב דחזה ושוק

ונלע"ד עפ"מ דרב חסדא גופיה קאמר במנחות דק"ו: ע"א דרבי סבר אסור להכניס חולין בעזרה, ורבנן סברי מותר. והכא דקאי אליבא דר"ח, ולפ"מ דלדידיה פלוגתא דתנאי היא, והכרעתו לגרמיה בזה לא נודע לנו. לפ"ז שפיר איצטריך בש"ס אליבא דר"ח להני תרי שינויי. דאי ס"ל לר"ח כסוגיא דידן וכרבי דאסור להכניס חולין בעזרה. א"כ בלא"ה אין מקום לאמר דחולין יהיו חייבין בחזה ושוק. דאינהו בעו תנופה מגזה"כ, ובחולין לא אפשר, ולפ"ז שפיר אייתר ליה הא דכתיב זה למעט מזיק מתנות כהונה, משא"כ אי ס"ל לרבנן דמותר להכניס חולין בעזרה. ומשום דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, א"כ הא אפשר חזה ושוק של חולין בתנופה מגואי, לפ"ז בהכרח איצטריך ליה קרא דזה למעט חולין מחזה ושוק, והשתא מהיכן פסיקא ליה לרב חסדא דמזיק מתנות כהונה פטור, אין זה רק מצד הסברא דהו"ל ממון שאין לו תובעין, שוב מצאתי בלב אריה שהרגיש בכעין מש"כ, אך דבריו בכלל שם בלתי מובנים כמבואר למעיין שם

ובספר הארוך מש"ך סי' ס"א כתב דאיכא נפקותא בהנך תרי לישני, היכא שנתן כל מתנותיו מכאן ולהבא לעולם לכהן ידוע, דללישנא דמפיק לה מזה פטור, דהרי לא חייב הכתוב תשלומין. וללישנא דהוי ממון שא"ל תובעין הכא יש לו תובעין וחייב, וע"ש בהגהת מנחת אהרן

ולולא דבריו היה נלע"ד דאפשר דלא עדיף נותן כל מתנותיו מכאן ולהבא לעולם לכהן אחד ידוע, מסתם מכירי כהונה, דעל הנתינה לעולם אין מקום אפילו לחלות הקנין, דאין אדם מקנה דבר שלב"ל, ומכש"כ בדברים. ותיכף כשבאו לעולם גם סתם מכירי כהונה חשבינן למוחזק כדמשמע בגיטין ד"ל ע"א, ונותן מתנה נמי מותר לחזור בו כדאמרינן בב"מ דמ"ט ע"א, וגם במתנה מועטת אין בו אלא משום מחוסרי אמנה כדפסקינן בחו"מ סי' רמ"ט, ולפמש"כ התוס' בב"ב דקכ"ג ע"ב ד"ה הכא, דבמכירי כהונה אם רצה יכול לחזור בו ע"ש, והכא במזיק מתנות כהונה בידים או אכלן אין לך חזרה גדולה מזו, וע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ח סי' ע'. ולפי כל הנ"ל אפילו בנותן כל מתנותיו מכאן ולהבא לעולם לכהן ידוע, נמי חשיב ממון שאין לו תובעין, מצד אפשרות החזרה, וצ"ע כעת

שם משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין, ע' במרדכי ב"ב פ"א רמז תק"ג ובת' מהר"ם ב"ב סי' קצ"ו וסי' תשנ"ב ובת' הר"ן סי' ב' ובת' פני יהושע ח"ב חח"מ סי' ק"ג ובשער המשפט סי' פ"ז ס"ק כ"ו

שם למאי הלכתא לאו להוציאן בדיינין לא לחולקן בדיינין כו', ועפ"ז הא דתניא בספרי שפטים וזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים ע"ש צ"ל דהתם נמי האי יוצאות קאי על החלוקה בדיינים. וצ"ע כעת

שם מנין שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה דכתיב ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו', והנה בסנהדרין ד"צ ע"ב ובשאילתות פ' קרח סי' קל"א הגרסא תרומה, במקום מתנה דהכא, אמנם משמע דגרסא דהכא עיקרית, דקא מייתי אהא דמתנות וזרוע לחיים וקבה, וע"ל דק"ד ע"ב ובמנחות די"ח ע"ב בתוס', וכ"מ מדיליף מקרא דלתת מנת לכהנים וגו' דהוא בדברי הימים, ולא מן הכתוב בתורה ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן, וכדדייק בסנהדרין שם וכי אהרן לעולם קיים כו' מה אהרן חבר אף בניו חברים ע"ש. ובע"כ משום דהאי קרא בתרומה כתיב, ואיהו בעי למילף על כל מתנות כהונה. משו"ה בחר יותר בקרא דדברי הימים דהתם כתיב לתת מנת וגו'. אכן אפ"ל נמי דר"ש ב"נ דהכא ס"ל דהאי ונתתם לאהרן מורה על תחיית המתים כדאמר התם. לכן דריש מקרא דדברי הימים, וע' במד"ר תצוה פ' ל"ח ובת' הריב"ש סי' צ"ד ובת' אבקת רוכל סי' ג' וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רצ"ג ובבאר שבע לסנהדרין שם ובת' חיים שאל ח"ב פי' מ"ב