אור הישר (חולין) רנה

וברא"ש נגעים פי"ג מ"ב כתבו וז"ל נותץ את שלו כדכתיב את אבניו שלו ואת עציו שלו ע"ש, ולכאורה הלא בתו"כ מצורע פרק ה' נדרש אבניו שלו. ומדוע נאיד רש"י מדרשת התו"כ, ונלע"ד דהר"ש והרא"ש מפרשים אבניו שלו של בעל הבית. ולאפוקי של חבירו, ורש"י מפרש בתו"כ אבניו שלו, היינו של הבית, דבית לשון זכר הוא כדכתיב כי תבנה בית חדש, ולשון התו"כ משמע יותר כפירש"י, דהכי תניא התם אבניו שלו ועפר שלו ועצים שלו מלמד שהוא גורר ומוציא את אבניו כל אבנים שנבנו עמו כל עצים שנבנו עמו ע"ש, והשתא כמו דלשון שנבנו עמו מורה בהדיא עם הבית. ואתא לאפוקי בזה בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר ונראה בו נגע ואח"כ הביאו בו אבנים ועצים ועפר שהוא טהור כדתנן בנגעים פי"ב מ"ב, כמ"כ תתפרש אבניו שלו היינו של הבית, אכן הכ"מ בפט"ו ה"ה מטומאת צרעת השמיט פירש"י דהכא לגמרי. וכתב רק הא דכתיב אבניו. והוסיף פירוש מדנפשיה דבנתיצה כתיב ונתץ לשון יחיד וצ"ע

תוד"ה כוליא, וי"ל דהכא מעניניה דקרא והתם מעניניה כו', ע' נדה דנ"ה ע"א תוד"ה בשר

דף קכ"ט ע"א וטומאת בית הסתרים לא מטמא כו', ע' ר"ש כלים פכ"ז מ"י ובמכשירין פ"א מ"ה

שם כששימש מעשה עץ שימש, ע' פסחים די"ח ע"א תוד"ה הא

שם כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה כו', ע' ב"ב די"ט ע"ב תוד"ה ותיפוק ובר"ש כלים פי"ז מי"ז ובפכ"ז מ"ג ובס' יראים סי' שכ"ה

שם הרי אמרו תקרובת עכו"ם כו' כששימש מעשה עץ שימש, ע"ל די"ג ע"ב תוד"ה תקרובת ובמש"כ בחידושי שם

שם א"ר אסי א"ר יוחנן מ"ט דר"ש א"ק מכל האוכל כו' ע' ח"ס חא"ח סי' פ"ו ובחידושיו לע"ז דל"א ע"א

שם מ"ט דר"ש א"ק מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים כו', ע"ל דע"ג ע"ב תוד"ה אי ובס' האשכול ח"ג סי' כ' ובנחל אשכול שם ובבאר יצחק חא"ח סי' י"ח ובמש"כ בחידושי למנחות דק"א ולבכורות ד"ט

רש"י ד"ה כפרים שעמם מועטין וחלב לאו בר אכילה הוא כו', ע"ל דקכ"ח ע"א רש"י ד"ה חלב ובנדה ד"נ ע"ב ד"ה ונבלת ובבכורות ד"י ע"א ד"ה בשווקים וע"ש תוד"ה ונבלת ובר"ש עוקצין פ"ג מ"ג

ע"ב הואיל ומעורה מעורה דתנן יחור של תאנה כו', ע"ל דקכ"ז ע"ב בברייתא דאבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה כו' וע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ו'

שם אלא לעולם אסיפא ולאו אאבר אלא אבשר כו', ע' עונג יו"ט סי' ס"ו

במשנה האבר והבשר המדולדלין באדם טהורים, ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק א' ובמש"כ בחידושי לעיל דקכ"ז ע"ב

שם כזית בשר הפורש מאבמה"ח כו' ע' תוספתא עדיות פ"ב

רש"י ד"ה נשחטה הבהמה אין המדולדל ניתר לא לישראל ולא לב"נ, ע' בת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' י"ח. הזרוע והלחיים פרק עשירי

דף ק"ל ע"א במשנה הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחו"ל כו'. הא דאין מברכין ע מצות מתנות כהונה, ע' בת' הרשב"א סימן ובמיוחסות סי' קפ"ט. וע' בתומים ובקצוה"ח ר"ס צ"ז ובמש"כ בחידושי לבכורות די"א ע"א

שם בארץ ובחו"ל, לקמן דקל"ו ע"א הביאו בש"ס ברייתא דר' אלעאי אומר מתנות אין נוהגין אלא בארץ. וכבר האריכו בזה רבוותא קדמאי ובתראי. וע' בס' יראים סי' שנ"ו ובכפתור ופרח פט"ז ובת' אבקת רוכל פי' יו"ד ובת' הרדב"ז ח"ב סי' תרנ"ט ובת' באר שבע סי' נ"ז

שם בחולין אבל לא במוקדשין שהיה בדין כו'. ע"ל דע"ח ע"א תוד"ה מנין וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"א

שם אין לך אלא מה שאמור בענין כצ"ל, וכ"ה הגרסא בתו"כ צו פרק י"ז ובילקוט שם רמז תק"ט

שם וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן כו' ע' ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד ובמכילתא משפטים סוף פרשה יו"ד

שם ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מק"ו ומה קדשים כו', וקשה לפ"מ דבמשנתנו פתח איפכא, דקדשים יהיו חייבין במתנות ק"ו מחולין דאין חייבין בחזה ושוק וחייבים במתנות ע"ש, וכיון דאיכא למיעבד ק"ו הכי וכן איפכא, לכן י"ל דכל חד וחד תיקום אדוכתיה כדאמרינן בזבחים די"ז ע"א, וע"ש דט"ז ע"ב תוד"ה כל ולעיל דכ"ג ע"ב תוד"ה ותהא ובמנחות דנ"ט ע"א תוד"ה ונתת ובדס"ב ע"ב תוד"ה ויהיו ובמל"מ פ"ו ה"א מחמץ ומצה ובגינת וורדים בכללים כ"ט ל'

רש"י ד"ה הזרוע, בארץ ובח"ל משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין נקט להו ע"כ, והק' הגרע"א בגה"ש לפ"מ דרש"י פירש לקמן דקל"ח ע"ב