אור הישר (חולין) רנא

בפ"ק דסוכה גבי סוכה דירת קבע האריכו למעניתם בכעין זה אי הוה שיטה, וע' בחידושי הרמב"ן לב"ב דע"ח ובר"ן לקידושין דס"ב ע"ב ובביאור הגר"א לחו"מ סי' רט"ו סק"י ובת' חו"י סי' צ"ד ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א ובברכי יוסף שם סק"ט ובת' הגרע"א ס"ס קמ"ד, ועמש"כ בחידושי לעיל דנ"ח ע"ב ולמנחות דנ"ז ע"ב

ומה מאד נעימים בזה דברי הרשב"א בתשובה סי' שי"ד שכ' וז"ל כל כי הני מילי כללי נינהו ומחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סדורן לבד כו' וה"נ כל שראו חכמים שבאותו הדור שאין הלכה ככל אותן שאמרו כך שלא יצטרכו להאריך ולאמר אין הלכה כפלוני שאמר כך ולא כפלוני שאמר כך תפשו להם דרך קצרה ודרך כלל אמרו פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד ומזה יודע שאותם שכללו ביחד וספרו עליהם שאמרו דבר אחד דעתם בכך לאמר שאין הלכה כמותם עכ"ל. וע"ש בסי' תל"א ותרפ"ח

ומדי דברי בהאי כללא ובסוגיא דב"ק שם, זכור אזכור מאי דקשיא לע"ד התם, בהא דמקשה בגמ' אהא דקא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן כו' והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו, ופירש"י אלמא אע"ג דליתיה ברשותיה מפריק ותופס פדיונו, ומשני לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט ופריך ומי אר"י הכי והאר"י צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ור' דוסא נלקט קאמר כו' איפוך דר' יהודא לר' דוסא כו' אמאי אפכת מתניתא אפכא לר' יוחנן כו'. ולמש"כ בשם הראשונים הנ"ל, אדרבה כל דברי ר' יוחנן אמת צדקו יחדיו. ודוקא כמו שנאמרו בראשונה, דהא במאי דא"ר יוחנן דהגזלן אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו אין בזה שום חידוש. דסתם משנה היא בערכין דכ"ו ע"ב שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ועיקר חידושו היא בזה שהנגזל אינו יכול להקדיש, הרי היא שלו רק משום שאינו ברשותו. וזהו בהכרח דלא כצנועין ולא כר' דוסא, דאינהו נלקט קאמרי, הרי דס"ל לתרווייהו דאע"ג דליתיה ברשותיה מפריק ותופס פדיונו. ולפ"מ דאיהו פליג עלייהו. שפיר קאמר ר' יוחנן לשיטתו צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד. להורות דאין הלכה כשניהם, ולפ"ז בע"כ כמו שנשנו כל הדברים לכתחלה בשם ר' יוחנן. מתאימים עם שיטתו בכל המקומות ואחרי כל אלה מה מקום לאמר בדצנועין כל המתלקט. ולהפך דר' דוסא לר' יהודא וצ"ע כעת. וע' בת' ש"א סי' צ"ג ובחמדת שלמה חאה"ע סי' פ"ה

שם לאו א"ר דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל וחוזר ומאהיל ה"נ אין נוגע וחוזר ונוגע. ע' ר"ש אהלות רפ"ג

שם יכול אף במשא ת"ל והנושא יטמא דברי ר' ישמעאל רע''א הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא כו', ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובש"ק שם

שם אטו נושא לאו מסיט הוא כו' עי' בשבת דפ"ב ע"ב תוד"ה באבן ובנדה דנ"ה ע"א תוד"ה אבן ובר"ש זבים פ"ה מ'"ג ומ"ז

רש"י ד"ה עורבא פרח כו' דשבת הרגל היתה, ע' בחידושי ח"ס לביצה דכ"א ע"א

תוד"ה ר"ע לדברי ר' ישמעאל קאמר כו'. ע' בפירוש הראב"ד לתו"כ שמיני פרשה יו"ד

דף קכ"ה ע"א במשנה, וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומים בין נקובים טמא, ולכאורה יל"ד קצת הלא הטומאה אינה באה בשביל המוקדשין, דמוקדשין לא מטמא. אלא בשביל הפיגול והנותר. א"כ מדוע לא קתני קולית הפיגול או הנותר. כלשון הרמב"ם בפ"ח ה"ד מאה"ט, די"ל דהרמב"ם כשהעתיק דין המשנה כתב אגב אורחיה פירושו דהטומאה היא משום הפיגול או הנותר. אבל מסדר המשנה בהכרח קראו קולית המוקדשין. דהקולית בעצמה היא מוקדשין רק ששימש נותר. והיינו דקאמר בגמרא מוקדשין קמ"ל שימוש נותר מילתא היא והתנא הבליע בזה נמי כדאמר ר' יצחק עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור

רש"י ד"ה ואי דאיכא וקיי"ל בברכות כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני המת ע"כ, וקשה מדוע לא הורה מקורו מסתם משניות רפ"ז דאהלות וספי"ד שם דתנן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ואפשר משום דבברכות קאמר רבא עלה דבר תורה ופירש"י שם הלמ"מ ע"ש ולפ"ז טפי עדיף ליה להורות מהא דברכות להיות מקור נפתח גם להמשניות מפני שהוא הלמ"מ, ולקמן ע"ב פרש"י דקיי"ל בוקעת ועולה כו' ולא הורה שום מקור לזה ויל"ד לפ"ז ברש"י כריתות דכ"א ע"ב שהורה מקור לדין זה מהא דבסוגיין

תוד"ה נוגע, וא"ת ולישני ליה הא מני ר' יוסי דלית ליה טומאה בוקעת ועולה ושמא לא מסתבר ליה לאוקמה כר' יוסי ע"כ, וקשה הלא בכל הש"ס מצינו הא מני רבי פלוני היא ומדוע דוקא הכא לא מסתבר ליה לאוקמה כר' יוסי, ולכאורה היה אפ"ל לפ"מ דפירש"י בברכות די"ט ע"ב דהא דטומאה רצוצה בוקעת ועולה היא הלמ"מ, ובע"כ דר' יוסי הוא יחידאי דלא גמיר הלכה זו מרביה, ולהכי לא מסתבר לאוקמה כוותיה, אך יש לדחות דהא אשכחן כה"ג בב"ק ד"ג ע"ב ודט"ו ע"ב ודי"ז ע"ב דצרורות ח"נ משלם הלכתא גמירי לה. וסומכוס ס"ל דמשלם נזק שלם, ואפ"ה אוקמינן שם די"ח ברייתות כסומכוס, ואמוראי פליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן ע"ש, ובע"כ אי דסומכוס גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או לא גמיר הלכה כלל כדאמר שם די"ט ע"א, וע' בתוס' שבת דצ"ז ע"א, ומשו"ה היו מחכמי הש"ס דנקטו ג"כ בשיטת סומכוס שקבל מרבו, עד דמסתבר להו לעמוד בשיטתו או לאוקים כוותיה, ומדוע לא נימא כן גם בדר' יוסי דפליג אטומאה רצוצה בוקעת ועולה.