אור הישר (חולין) רנ

קרע שיראי באנפיה רבה בריה. אמר איזיל איחזי אי רתח אי לא רתח. ופריך והא קעבר משום בל תשחית ומשני דעבד ליה בפומבייני ופירש"י במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך ע"ש. וכן בשבת דק"ה ע"ב דרב יהודא שליף מצבייתא כו'. ובע"כ דבזה ליכא משום בל תשחית ולא משום מקרע בגדיו בחמתו, הרי בהדיא דלאו קריעה היא. וע' מו"ק דכ"ו ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה ובאיחוי

רש"י ד"ה קרקפלין עור ראש אדם מת וזה למכשפות במלחמה, ע' בת' רדב"ז ח"א סי' רס"ב ובמנ"ח מצוה רס"ג

רש"י ד"ה טלית, התם הוא דהוו עליה ב' טומאות כו' ע' תוס' זבחים דצ"ה ע"א ד"ה לא שנו

ע"ב עולת העוף לראב"ש ליגזר דילמא לא אתי למיעבד רוב שנים. ע"ל דכ"א ע"ב תוד"ה ואינו ובזבחים דס"ה ע"ב תד"ה וראב"ש

שם ור' יוחנן אמר אפילו עור נמי לא חלים. ע' ירושלמי פסחים פ"ז הי"ב

רש"י ד"ה מטמאה במוקדשין כלומר אם של מוקדשין היא ע"כ, פי' ולאפוקי תרומה דלא מטמאה, כדביאר הרמב"ם בפ"ב ה"ט מאבות הטומאות

תוד"ה עולת העוף. והו"ל לאצרכי רוב הנראה לעינים. ע' בס' האשכול ח"ג סי' ט' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' מטות סי' קל"ז

תוד"ה אבל. בפ' דם חטאת זבחים דצ"ד ע"ב אמרינן אפילו שייר בה כדי מעפורת אינו טמא אלא מדרבנן ע"כ, ע"ש בתוס' דצ"ה ע"א ד"ה לא שנו ובר"ש כלים פכ"ח מ"ח

דף קכ"ד ע"א עד שיהא בארץ ר"מ אומר א"צ כו'. ע' ר"ש כלים פ"ה מ"ז ובפי' הראב"ד לתו"כ שמיני פרק יו"ד

שם אפילו כתרטא א"ל אין ואפילו כנפיא א"ל אין, בב"ק דצ"ז ע"ב הלשון איפכא

שם דר"נ חתנא דבי נשיאה הוא, בגיטין דל"א ע"ב פירש"י להוכיח מהכא דר"נ סתם הוא ר"נ בר יצחק וע"ש ברש"י די"ט ע"ב, והתוס' חולקים וס"ל דר"נ סתם הוא ר"נ בר יעקב. וע' בחידושי באר שבע שילהי הוריות

ונלע"ד להביא קצת סמך מהא דר"נ בר יצחק אמר ביבמות דצ"ג ע"א ר"ה כרב ורב כר' ינאי כו' דאמר אדם מקנה דשלב"ל, והתם גופיה פליג ר"נ על ר"ה והשתא אם נימא דר"נ סתם הוא ר"נ בר יצחק ניחא דלטעמיה אזיל. משום דאיהו לגרמיה ס"ל אין אדם מקנה דבר שלב"ל כדאמר התם, ולהכי קאמר דהני כולהו ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. להורות דהיא שיטה ואין הלכה כשיטה, כמו שהארכתי בחידושי לקמן ע"ב ובכי"מ, ועמש"כ בחידושי לעיל די"ב ע"א

שם אי אמר לי יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה. ע' בב"י יו"ד סי' רמ"ב ובט"ז שם סק"כ ובביאור הגר"א ס"ק פ"ב ובברכי יוסף שם סקל"ו, ומדברי הכ"מ בפ"ט ה"ג מיסוה"ת משמע, דכוונתו אפילו אי יהושע בן נון היה אומר לו בדרך נבואה. לא רק ע"פ חכמת התורה. אפ"ה לא היה ציית לו, וע' ברכי יוסף חא"ח סי' ל"ב סק"ד

שם כי אתא רבין וכל נחותי, גרסת רש"ל וכל נחותי ימא ע"ש. נלע"ד כי גרסא זו נשתרבבה לו הכא מדאשכחן לשון זה בעלמא, אבל האמת יורה דרכו כי לא נמצא כזאת רק בדברים טבעיים, שעל נחותי ימא לדעת, כמו בר"פ במה מדליקין אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי כולכא שמיה, ושם ד"צ ע"א אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי שונאנה שמיה, אבל שם נחותי בנוגע להלכה קאי על יורדי בבל מישיבת ארץ ישראל, כדאמרינן בברכות דמ"ה ע"ב דשמיע להו מרב מקמיה דנחית לבבל, ובסנהדרין ד"ה ע"א כי הוה נחית רבב"ח לבבל פו' וכ"כ באגרת דרב שרירא גאון וז"ל ובתר הכי רבה ורב יוסף בבבל ורבנן דהוו סלקין ונחתין כו' ובתר הכי אביי ורבא ונפיש שמדא בא"י ואמעיטו הוראה תמן טובא ונחית מן דהוה תמן מן בבלאי כגון רבין ורב דימי וכולהו נחותי דנחיתו להכא ע"ש

והפליאה היותר גדולה דאשכחן כי האי לישנא בסוכה דמ"ג ע"ב ופירש"י וכל נחותי כל הסיעה שירדו מא"י לבבל ושעלו מבבל לא"י וחזרו וכתב שם הרש"ל גופיה וז"ל כי אתא רבין וכל נחותי נ"ב בספרים מדויקים לא כתיב נחותי ימא אלא נחותי וכן יראה מדברי רש"י עכ"ל

רש"י ד"ה דצלקיה מצלק לרחבו כו'. ע' סרכות דנ"ו ע"ב רש"י ד"ה דאצטליק

רש"י ד"ה דעבדיה גיסטרא שחלקו לאורכו כו'. ע"ל דכ"א ע"א רש"י ד"ה עשאה גיסטרא ובדכ"ז ע"א ד"ה דלא

תוד"ה הא, דאין לפרש לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר שבעה ברובו כו'. ע' בר"ש ורא"ש כלים רפ"ה

תוד"ה שהם תחובים בקיסם והסיטן וה"ה בלא תחובים כו' ע"כ, ול"ד להא דאמרינן בעירובין דפ"א ע"א גבי תפרה בקיסם דדוקא בלא ידיע תיפרה, דגבי עירוב מצותו רק בככר שלם כדתנן התם ד"פ ע"ב

ע"ב דא"ר יוחנן ר' ישמעאל ור' דוסא בן הרכינס אמרו דבר אחד וכה"ג מצינו בב"ק דס"ט ע"א דא"ר יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד. וכתבו התוס' שם ע"ב אסוגיא דהכא, דלאו ממש דבר אחד דבמגע דוקא אמרו דבר אחד אבל במשא פליגי רק משום דבמגע אמרו דבר אחד אין חושש אע"ג דלא שוו במשא כו' ע"ש

והנה בדיוקא דתוס' אי אמרו ד"א ממש או לא, אין כוונתם רק לדיוק הלשון דדבר אחד, אלא נ"מ הוא נמי לדינא. לפמש"כ הרב הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד. כי כל מה שאמרו פלוני ופלוני אמדו דבר אחד אין הלכה כמותם אפילו הם מאה כי הם שיטה. וע' ב"מ דס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה, ובזה נ"מ אי ד"א ממש קאמרי בודאי דלית הלכתא כוותייהו. ואי לאו ממש אפשר דהלכה כמותם. אולם הרי"ף ובעה"מ הרמב"ן והר"ן