אור הישר (חולין) כה

בבני מעיים דמצד עצמם אין לנו לתלות בהם כלל כדפריך הש"ס בפשיטות נטל הא ליתנייהו, ופירש"י מאי ספיקא איכא ע"ש. וכיון דאין מקום לחשש נקב ראשון איך נופל לתלות חשש שני דשיני הזאב בנקב הראשון. אחרי דלחשש של נקב הראשון. אין שום יסוד

ומזה ראיה דעצם אכילת ושתיית הנחש היה מיעוט שאינו מצוי גם להם, כמו נקב בריאה ובבני מעיים. רק גודל הסכנה בהאי מיעוט שאינו מצוי הגדיל החשש גבי גילוי, וזהו מאי דקאמר מי קא מדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני. תדע דפי תאנה אין בו משום גילוי. ואפ"ה חששו ג"כ לצפור המנקר בתאנה שמא במקום נקב נקב כדאמר הכא, והוא רק משום דאיכא ריעותא דניקורא כדכתבו התוס' בע"ז ד"ל ע"ב, ובע"כ שהגדילו החשש משום הסכנה, אבל מציאות הדברים היו בשניהם בשוה כנ"ל, ויש עוד מקום עיון לזה בירושלמי תרומות בשני מקומות בפ"ח ה"ג, וע' בתוספתא שם פ"ז וביו"ד סי' קט"ז ס"ה וביאור הגר"א שם סק"י ובאו"ח סי' קע"ג ס"ב

ועפ"מ דמסקינן הכא דסכנתא חמירא מאיסורא ניחא מאי דבכל איסורין שקיל וטרי בש"ס טובא ואילו בסכנה מתמה הש"ס בע"ז ד"ל ע"א פירוקא לסכנתא וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' ד' סק"כ וסי' תע"ב סק"ו

שם א"ל אביי ולא שאני בין איסורא לסכנתא והא אילו ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור ואילו ספק מים מגולין אסורין. והק' הרשב"א ז"ל בחידושיו אדמדמה לה לספק טומאה ברה"ר נדמהו לספק טומאה ברה"י דספיקו טמא כו' ע"ש ולולא דבריו היה נלע"ד דאי הוה סבר אביי מעיקרא דספק טומאה ברה"י הלכתא גמירי לה מסוטה דספיקו טמא אז הוה ס"ל נמי דספק טומאה ברה"ר טהור ממילא מהאי הלכתא גופה, מדגלי טומאה דוקא ברה"י כמו גבי סוטה, משמע דברה"ר טהור ולא הי"ל מקום להקשות לכתחלה, אמנם אביי הוה סבר כרשב"ג בתוספתא דטהרות פ"ו, מפני מה ספק רה"י טמא וספק רה"ר טהור מפני שאפשר לשאול ליחיד ואי אפשר לשאול לרבים ע"ש, וכיון דמשום חסרון הבירור הוא. לכן מצא אביי לדמויי ספק מים מגולין לספק טומאה ברה"ר, דגם בספק דמים מגולין אי אפשר לשאול ולברר, והשיב לו רבא דאין הטעם מפני חסרון הבירור רק בשניהם הלכתא גמירי לה. וביתר הדברים שהאריכו האחרונים בסוגיין כבר הקדימם הרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש

אכן יל"ד קצת הלא כל דין איסור מים מגולין לא משכ"ל רק לכתחלה והא דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור הוא רק בדיעבד. אבל לכתחלה אם בא לשאול מורינן ליה לטבול, כדאמרינן בע"ז דל"ז ע"ב כי אתו לקמיה דר' ינאי אמר להו הא מיא בשיקעתא דבנהרא זילו טבולו, ובירושלמי שבועות פ"ב ה"א א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות ע"ש. הרי דלכתחלה אין מורינן לעשות לא בספק טומאה ברה"ר ולא בספק מים מגולין, וא"כ אדרבה עולה זיווגן יפה [וצע"ק גם בלשון הרמב"ם פט"ו ה"ט מאבה"ט שכ' וז"ל אע"פ שספק רה"ר טהור כשיבא לשאול אומרין לו אם טבלת אין בכך הפסד אם מבל ה"ז משובח כו' ע"ש, מאין לקח לשון כזה המורה דלא כלשון הבבלי והירושלמי] וע' בש"ש שמעתא א' פ"ד

שם מה סוטה ברה"י אף טומאה ברה"י. ע' ת' הרמ"א ס"ס ט"ז ובעונג יו"ט סי' ס"ט

שם הלכתא גמירי לה מסוטה מה סוטה דבר שי"ב דעת לישאל אף ה"נ דבר שי"ב דעת לישאל, ע' בראב"ד וכ"מ פט"ו ה"ח מאבות הטומאות וע' ספרי נשא פרשת סוטה ובראבי"ה סי' קע"ד ובס' האשכול ח"א סי' ל' ובת' חו"י סי' קצ"ב

רש"י ד"ה ספק מים מגולין מים שנשארו מגולין בלילה ע"כ, אמנם הרמב"ם בפיה"מ תרומות פ"ח מ"ה כ' וז"ל וממה שאתה צריך לדעת שאנו נחוש בגלוי ביום כמו בלילה, וכן כפל דבריו להלכה בפי"א הי"א מה' רוצח. וכ"כ הטור ביו"ד סי' קט"ז. ובודאי מקורם מהא דאמרינן בע"ז ד"ל ע"א ל"ש ביממא ל"ש בליליא אימת ישן עליהם לא אמרינן וצ"ע כעת שוב מצאתי שכבר העיר בזה בפר"ח סי' קט"ז סק"א

רש"י ד"ה הלכתא גמירי לה מסוטה דברה"ר ספיקו טהור וגזה"כ הוא כו' ע"כ, אמנם בתוספתא דטהרות פ"ו קאמר דשאלו את בן זומא מפני מה ספק רה"ר טהור אמר להן מצינו שהצבור עושה את הפסח בטומאה בזמן שרובן טמאין ואם טומאה ודאית התירוה לצבור ק"ו לספק טמאה וע"ש בר"ש פ"ד מי"א, וכ"ה גם בירושלמי סוטה פ"א ה"ב, וטעם זה נקט הרמב"ם רפט"ז מאבה"ט ע"ש ובזה איכא למידק טובא לע"ד. בשלמא לפמש"כ רש"י דגזה"כ הוא ניחא אמנם להאי טעמא דסברא איך עולה דמיונן יפה, הרי גבי פסח היא שאלה כלליות לרוב הצבור. משא"כ בספק טומאה ברה"ר בסתמא כל שואל הוא יחיד לעצמו ובספק טומאה נקרא רה"ר אם הם שלשה ב"א דספק טומאה לטמא הוא רק בשנים כמו גבי סוטה, דאין שם רק הבועל והנבעלת וזו היא רה"י, אבל שלשה הם רה"ר, ובפסח בעינן דוקא רוב צבור ומנלן למילף מינה שאלה פרטית, כן הא דפסח דחיא לטומאת צבור. הוא משום דלגבי כל אחד איכא עשה קדומה, משא"כ בספק טומאה ברה"ר שהיא רשות מנלן לטהר אף בכה"ג, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה מה סוטה. כתיב ונטמאה ב' פעמים כו'. ע' ש"ש שמעתא א' פ"ז

רש"י ד"ה אם יכולה. ואית דתלי טעמא משום דמים חיים בעינן כו' והגון הוא ע"כ, ע' ר"ש פרה פ"ט מ"ג ובביאור הגר"א לאו"ח סי' ק"ס סק"ט

תוד"ה התם, וקשה דבפ' ב' נזירין תנן אמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא כו'. ע' בחידושי הרשב"א לנדה ד"ה ע"ב ובש"ש שמעתא א' פי"ז וביד המלך סוף ה' מגילה ובעונג יו"ט סי' ס"ח וסי' ק"פ

בא"ד וי"ל דמסוטה גמרינן לטהר ברה"ר היכא דליכא חזקה לטהרה וכ"כ התוס' בנדה ד"ב ע"א ד"ה