אור הישר (חולין) רמח

דט"ו ע"ב השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא ומשום דדם האברים שלא פירש מותר. והא דקאמר הכא מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הוא משום דם בעין הכנוס בוורידין וגידי הצואר דהוה ככנוס בכלי ע"ש

ועפ"ז ניחא דבאמת לסתם בני אדם אינו נכון לאכול בשר בדרך זה כדתניא בביצה שם רק לקצת חולה התירו באופן זה גם לכתחילה משום רפואה, כדאמרינן בברכות דמ"ד ע"ב כל קרוב לנפש משיב את הנפש א"ר אחא בר יעקב עונקא, ופירש"י צואר מקום בית השחיטה כו', ואמרינן התם א"ל רבא לשמעיה כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ברוך ופירש"י למקום שברכו שם על השחיטה ע"ש, וע"פ כל הנ"ל נתבאר סוגיא דהכא כמין חומר. דבברייתא דקתני הרוצה שיאכל מבהמה קודם שתצא נפשה, אינו מבואר מדוע רוצה בכך ובאופן שהוא ג"כ כנגד הברייתא דביצה שם דאינו נכון לעשות כן. משו"ה ביאר רב אידי בדבריו ואמר הרוצה שיבריא. פי' ומשום שהוא קצת חולה. ועפ"מ דאמרינן בברכות שם כל קרוב לנפש משיב את הנפש, אז חותך כזית בשר מבית השחיטה, דשיעור אכילה בכזית, ובמקום בית השחיטה א"צ להמתין על הפשט ונתוח רק עד שתצא נפשה. ובתוך כך מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה להוצאת הדם הכנוס בוורידין כנ"ל, ותיכף כשתצא נפשה אוכלו באומצא כנ"ל

שם והרובעה חייב דהא אינה מטמאה טומאת נבלות, ויל"ד אמאי לא חשיב נמי דהיא כחיה גם להעמדה והערכה ולחרוש בשור וחמור. כדחשיב בשאילתות פ' נח סי' ואו וע"ש בהעמק שאלה

רש"י ד"ה שסופה, ובכפרים קיימינן שאין רגילין לאכול עופות, ע' בכורות ד"י ע"א רש"י ד"ה בכפרים ובתוד"ה ונבלת

רש"י ד"ה וממתין, לא תאכלו על הדם ואסמכתא דרבנן בעלמא היא, ע"ל דל"ג ע''א רש"י ד"ה מבית ובמש"כ בחדושי שם

תוד"ה נחרה, כיון דלא עבד כלל דרך שחיטה, ע' בראב"ד וכ"מ פ"ג ה"ד מה' טומאת אוכלין

תוד"ה אביי, ומ"מ מטמאה טו"א כיון דבת אכילה היא כו' ע' בת' מקום שמואל סי' צ"ח

דף קכ"ב ע"א במשנה ר' יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להן עורות. ע' בפי' הראב"ד לתורת כהנים שמיני ריש פרק ז' ובריש פרק שמונה שרצים

שם אמר עולא דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא כו', ע' מל"מ פי"ד הכ"א מה' אבל

שם גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין ופירש"י שטיחין למטה ולקתדרא לישב עליהן, ובנדה דנ"ה ע"א פירש"י מרדעת לחמור, והקשה שם הריטב''א והלא רשע שבגוים אינו עושה כן וכש"כ ישראל לכך הביא בשם הרמב"ן ז"ל דשטיחין היינו שעשה מהן דבר חשוב ומעובד יפה לשטחן על גבי הכותל להתאבל עליהן ימים רבים או שיזכור מעשיהם הטובים והיינו דנקט לשון שטיחין ולשון אביו ואמו ע"ש

שם דבר תורה עור אדם שעבדו טהור כו'. בתפארת ישראל כלים פי"ז מי"ד הקשה אהא דקתני התם כל שנברא ביום הששי טמא, הלא עור אדם שעבדו טהור ע"ש ולענ"ד בלתי מובן הלא גם בהמות חיות ושרצים נבראו ביום הששי, ובמתניתין כיילינהו כחדא וקתני וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין, ולדבריו תקשה ממשנתנו אהא דתנן בכלים שם דכל שנבראו ביום הששי טמא. וזהו לפי המבואר בקושיתו מעור האדם שעבדו, והוא כאיכא דמתני לה אסיפא. ומכ"ש ללישנא קמא דעולא דדבר תורה עור אדם טהור. בודאי אין מקום לקושית התפא"י, דהא משנתנו בע"כ איירי בעורות המופשטים מן הבשר, וזהו עיקר הרבותא במשנתנו. דדוקא עורות אלו מטמאים בלא בשר, א"כ טפי הי"ל להקשות מכל העורות שאינם מטמאים, כדתניא לעיל דע"ז ע"ב בנבלתה ולא בעור כו'. ולקמן דקכ"ג ע''א אמתניתין דהמפשיט בבהמה ובחיה אמר רב טהור המופשט, ולדבריו תקשה ממשנה דכלים דתנן כל שנבראו ביום הששי טמא הלא כל העורות טהורים, ומ''ש דקשיא ליה להתפא"י דוקא מעור האדם. ובע"כ דמכל העורות הטהורים אם עשה כלים מקבלים טומאה. וזהו פי' המשנה שם כל שנברא ביום הששי טמא ע"ש

ולפ"ז בודאי דגם מהני עורות דחשיב במשנתנו ועור האדם בכלל, אם עשה מהם כלים מקבלים טומאה דבפ' שמיני ובפ' מטות חשיב הכתוב כלי עור לקבלת טומאה. ואיך נימא דהני כלים שנעשו מעורות דחשיב במשנתנו לא יקבלו טומאה הלא אדרבה הם חמורים שעורותיהן כבשרן, וניהי דאם עבדן טהורין כדתנן במתניתין. אבל אם עשה מהם כלים בודאי מקבלים טומאה. ואע"ג דלבסוף מרגיש איהו נמי בחילוק זה. אכן עצם ההרכבה של התפא"י בלתי מובנת כנ"ל

שם וכמה עגל הרך כו' כל זמן שיונק, ע' פר"ח חי"ד סי' ל"ט ס"ק ל"ד ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' י"א

תוד"ה עורות אביו ואמו שטיחין ואע"ג דמת אסור בהנאה כו'. והנה הריטב"א בחידושיו לנדה דנ"ה כתב בשם הרמב"ן ז"ל. דהאי שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין, היינו דבר חשוב ומעובד יפה לשטוח על גב הכותל להתאבל עליהם ימים רבים או שיזכור מעשיהם הטובים ע"ש. לפ"ז מיושב קושית התוס' די"ל הא דאסור בהנאה הוא רק היכא שההנאה מגיעה אל החיים, דומיא דעגלה ערופה דמיניה ילפינן בע"ז דכ"ט ע"ב איסוה"נ במת. משא"כ הכא דלפי סברת הבן אדרבה הרי עושה בזה כבוד לאביו ולאמו המתים. ודמיא למלין את מתו דאסור מה"ת. ואפ"ה אם הלינו לכבודו אינו עובר עליו כדאמרינן בסנהדרין דמ"ז ע"א משום דלית בזיון רק כבוד, ומשו"ה איצטריך להו למגזר שלא יעשו שטיחין כאלו. וע' בת' רדב"ז ח"א כי' רס"ב ובחידושי ח"ס לע"ז דכ"ט ע"ב ובעונג יו"ט סי' צ"ה ובמנ"ח מצוה קנ"ד ובמה שכתבתי בחידושי לזבחים דע"א ע"ב.