אור הישר (חולין) רמז

תוס' ד"ה מלאתך ובמה"פ לירושלמי תרומות פי''א ה"ג

שם ור' יהושע סבר דון מינה ואוקי באתרה ע' תוי"ט סוף נזיר

שם מה משקין דקדשי בתרומה תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא כו'. עי' ר"ש ריש מעשרות ובמה"פ לירושלמי תרומות פי"א ה"ב ובתשב"ץ ח"ג סי' ר"ג

רש"י ד"ה החדש, ועושה שכר מן השעורין, ע' בת' ח"צ סי' כ' ובת' פני יהושע סוף ח"ב סי' ט'

רש"י ד''ה בדון מינה ומינה בכל גזירות שוות ובבנין אב שבתורה כו'. ע' באר יצחק חא''ח סי' ח' ענף ב'

רש"י ד"ה אין סופגין משום משקה הבא מפירות ערלה. ע' ברכות דל"ח ע"א תוד"ה האי דובשא וברבינו יונה שם

תוד"ה היכא, אבל משקה היוצא מכלאים כו' שאין זה גוף הפרי כו'. ע' ח"ס חי"ד ס"ס קי"ד

בא"ד ומה שפי' בקונטרס כו' לבר מהקדש אי אפשר לאמר כן אלא אכלאים קאמר כו', ע' ברוקח סי' רצ"ד ובת' אא"ז כנסת יחזקאל ס"ס מ"א

בא"ד וא"ת ושביעית היכי אתי מכולהו דאית בהו לאו ובשביעית עשה כלה לחיה מן השדה כו', ע' ירושלמי דמאי ספ"ג ובגליון הש"ס שם ובת' חמדת שלמה חא"ח סי' ט"ו ובמנ"ח מצוה שכ"ט

דף קכ"א ע"א והדר מייתי לה לערלה פרי פרי מבכורים, עי' בתשובות פני יהושע סוף ח"ב סי' ט'

שם וכל שסופו לטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר דתנא דבי ר"י וכי יותן מים על זרע מה זרעים כו' בכל המקומות בש"ס הזכירו ברייתא זו דתנא דבי דבי ר' ישמעאל דרשו הכי מן הפסוק הקודם על כל זרע זרוע אשר יזרע

שם ותניא א"ר יוסי מפני מה אמרו נבלת עוף טהור צריכה מחשבה וא"צ הכשר מפני שסופה לטמא טו"ח. ויל"ד אמאי צריך להביא הא דתניא א"ר יוסי, הלא כל קושית הש"ס היא הכשר ל"ל סופו לטמא טו"ח, ולזה יספיק לו דרשת תנא דבר"י, כן בזבחים ובנדה מסיק בברייתא דתנא דבר"י גופיה, יצתה נבלת עוף טהור שסופה לטמא טומאה חמורה שא"צ הכשר, והכא מדהביא ברייתא אחרת בשם ר"י, משמע דבברייתא דתדר"י ליתא הכי. וע' בירושלמי יומא פ"ו ה"ו וצ''ע כעת

רש"י ד"ה השוחט. והא דאמרינן אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מדרבנן הוא ע"כ, וכן פירש"י בסוגיין ע"ב דהא דמסקינן בסנהדרין ת"ל לא תאכלו על הדם אסמכתא דרבנן בעלמא הוא וע"ל דל"ג ע"א רש"י ד"ה מבית ובמש"כ בחידושי שם, וע' במנ''ח מצוה רמ'"ח

רש"י ד"ה והכשר, דדם שחיטה דילה לא מכשר לה דלא איקרי משקה כו'. ע' ר"ש מכשירין פ"ו מ"ח

ע"ב והא איתמר שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת כו' חזקיה אמר אינה לאברים מתה היא ר' יוחנן אמר ישנה לאברים לאו מתה היא כו'. והנה לעיל ד"ל ע"א פריך והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וכתבו שם התוס' אין המשנה כן בשום מקום אלא דדייק לה מתניתין כו'. וע"ש בגליון הש"ס ובמש"כ בחידושי שם. ולפי המבואר הכא טפי הי"ל להוכיח ברור דלאו משנה היא מדפליגי חזקיה ור"י. ואי הוה תנן במשנה דהיא כחיה לכל דבריה. איך הוו פליגי אי מתה היא, ור' אלעזר דקאמר בתר הכי נקוט להא דר' יוחנן בידך דתני רב אושעיא כו' אמאי צריך להביא מברייתא אי במתניתין הכי תנן, והא דקאמר התם דתנן אם אינו במשנה בלא"ה ניחא לפמש"כ הרשב"א בחידושיו לעיל די"ד ע"א דאורחא דתלמודא הוא דכל ברייתא דאית לה עיקר במשנה אמרינן עלה דתנן. וע"ל די"ד ע"א תוד"ה מדתניא ודפ"ז ע"ב תוד"ה תנן ודק"כ ע"א תוד"ה והא ובאור שמח פ"ג ה"ד מה"ש

שם ובשר הפורש ממנה כבשר הפורש מן החי ואסור לבני נח. ע' לח"מ פ"ט הי"א מה' מלכים וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ק סי' ב'. שם ועכו"ם ששחט בהמה טהורה לישראל כו'. ע' ת' הרשב"א סי' תקכ"ט ובפלתי סי' ל"ג סק"ב ובמש"כ בחידושי לעיל דל"א ע"א

שם שחט עכו"ם כו' ובא ישראל וגמרה כשרה שחט ישראל כו' ובא עכו"ם וגמר שחיטתו פסולה, ע' תוספתא דאהלות פ"ב ובתוספתא דחולין רפ"ק

שם הרוצה שיאכל מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית שחיטתה כו' דא"ר אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיין הרוצה שיבריא חותך כזית בשר כו'. לכאורה מה חידש רב אידי על הברייתא ומדוע שינה מלשון הברייתא דקתני הרוצה שיאכל. והוא אמר הרוצה שיבריא. ובכלל מדוע קבעו חכמי הש"ס במשנתם הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה. למאי נחוצה מהירות כזאת. ובאופן שהוא ג"כ נגד הברייתא דביצה דכ"ה ע"ב דתניא נטיעה מקטע רגליהן דקצביא, ופירש"י נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה ע"ש. הרי דמהירת אכילה כזאת היתה מגונה בעיניהם. עד שחששו בזה נמי לחשש טרפה, והכא אמרו הרוצה לאכול כו'. הרי דתלו ברצונו ואם רק רוצה בכך הורו לו תקנה דלכתחלה

ולעיל דל"ג ע"א בתוד"ה מולחו. טרחו נמי להבין אי כוונת הש"ס לקדירה או לצלי ע"ש. ועכ"פ אי אמרינן לקדירה לא יתכן לשון הברייתא דממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו, דמזה משמע שהבשר שחתך היה מוכשר לאכילה גם קודם שתצא נפשה רק משום דאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מקרא דלא תאכלו על הדם. לכן ממתין עד שתצא נפשה ואוכלו, ואם הוצרך לו לקדירה הרי כבר יצתה נפשה, ולכן כתבתי לעיל בחידושי שם. דלולא דברי התוס' היה נלע"ד. דכוונת הש"ס שיאכלנו באומצא חי. וכדלעיל