אור הישר (חולין) רמה

לאסור צירן ורוטבן כו', ופי' הראב"ד שם בסיפא וז"ל ד"א טמאים לאסור צירן ורוטבן כו'. ולפ"ז סיפא דברייתא פליגי אדרשה דרישא דיליף מהאי קרא דין צירוף, דאיהו מבע"ל לאסור צירן ורוטבן, ועפ"ז בלתי מובן הכא קושית הש"ס בהא דפריך ל"ל קרא דהטמאים ליגמר מהני, הלא אפ"ל דסוגיין דריש כרישא דברייתא שם דהטמאים אתא לצירוף, ואה"נ דצירן ורוטבן יליף מחלב חמץ ונבלה

ולכן נ"ל דרש"י אינו מפרש כפירוש הראב"ד, דהא כתב הכא הטמאים ה"א יתרא קדריש ע"כ, ולפ"ז סיפא דתו"כ לא פליג ארישא רק רישא איירי בצירוף ויליף לה מטמאים, וסיפא דריש מהא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן, וכיון דבהאי דרשה כו"ע מודו, א"כ שפיר מקשה הש"ס ל"ל דרשה בפ"ע למילף צירן ורוטבן ליגמור מחלב חמץ ונבלה, והראב"ד דלא מפרש הכי. משום דבתו"כ הגרסא בין ברישא בין בסיפא טמאים, וליתא להאי ה"א כלל למידרשיה, וע"ל דקי"ב ע"ב רש"י ד"ה א"ל ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה ומשני, אבל הכא אוכל ומשקה אין מצטרפין, ע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' קנ"ח ס"ק י"ז

בא"ד אבל ציר שע"ג ירק קים להו לרבנן דמייתבא, ע' מג"א סי' ר"י סק"א

רש"י ד"ה קיפה, דק שבבשר שצולל כו'. ע' בת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' צ"ט וסי' רי'"ז

רש"י ד"ה הקפה הקרישו ע"י האור, כ"ה גרסת השטמ"ק, וע' בת' רדב"ז ח"א סי' קצ"ט ובש"ק לירושלמי נזיר פ"ו ה"ט ובפלתי ר"ס ס"ט ובסוגיין תוד"ה הקפה ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה לרבות את השותה מדכתיב ונכרתה הנפש כו', ולכאורה יל"ד טובא הא כתיב התם ונכרתה הנפש האוכלת, נמצא דבמקום דכתיב נפש מבאר הכתוב האוכלת. ואיך מרבינן מינה שותה, ומכש"כ לפ"מ דבכל הפרשה מהדר על לשון אכילה. כדכתיב כל חלב וגו' לא תאכלו. וחלב נבלה וגו' ואכל לא תאכלהו, כי כל אוכל חלב וגו' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה, ואולי י"ל דכל תיבת נפש מיותר בקרא דהו"ל למכתב כי כל אוכל חלב וגו' ונכרת האוכל מעמיו, ומדכתיב נפש. בע"כ דאתא להורות על תאות הנפש, ואפילו לשתיה, דגם בזה איכא כרת. ועי' באר יצחק חא"ח סי' י"א

בא"ד נפש משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם ואפילו שותה כמו אם יש את נפשכם שהיא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו עכ"ל, והנה בשבועות דכ"ג ע"א יליף רב אחא בר יעקב דשתייה בכלל אכילה מדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר יין חמרא הוא וכתיב ואכלת ופריך ודילמא ע"י אניגרון ומשני שכר כתיב מידי דמשכר ופריך ודילמא דבילה קעילית כו' אלא גמר שכר שכר מנזיר כו'. והקשו התוס' לר' יהודה דמחייב באכל דבילה קעילית ונכנס למקדש ולא גמר שכר שכר מנזיר מנ"ל דשתייה בכלל אכילה כו' ע"ש, ולפירש"י דהכא דנפש משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם ואפילו שותה כו' א"כ אין מקום לקושית התוס' שם, די"ל דר' יהודא יליף שתייה בכלל אכילה מהאי קרא גופיה, דכתיב בכל אשר תאוה נפשך ולשון נפש מורה על שתייה לפי סוגיא דהכא, וכדפירש"י

אמנם ע"פ המבואר כאן יש בכלל להבין סוגיא דהתם. הרי לשון הכתוב מורה על אכילה ושתייה גם יחד, דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, הרי כלל בזה כל תאות נפש, ובכ"ז פרט נמי בתר הכי בבקר ובצאן ביין ובשכר, הרי בהכרח דיש בזה אכילה ושתייה והכי תניא התם בספרי בהדיא בבקר ובצאן אין לי אלא אכילה שתייה מנין ת"ל ביין ובשכר ע"ש, ואחרי כל אלה כתיב נמי בהאי קרא ואכלת, ואשר תאוה נפשך, המורה ג"כ על שתייה, ולפ"ז מה מקום שם לקושיות הש"ס ואימא ע"י אניגרון. ואימא דבילה קעילית כו', ואמאי צריך לגז"ש דשכר שכר מנזיר וצ"ע כעת

רש"י ד"ה הטמאים בשרצים כתיב וה"א יתרא קא דריש. ע' ר"ש תרומות פ"י מ"ח ובס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ג ושם סי' כ"ח

תוד"ה הקפה, הקפהו בחמה מיירי כו', אבל באור לא דדם שבשלו אינו עובר עליו ע"כ, וכ"מ בס' יראים סי' קמ"ו. ולדבריהם צ"ל דהא דמסיק בברייתא או שהמחה את החלב, מיירי דהמחהו באור כמש"כ התוס' בפסחים דכ"ד ע"ב ד"ה פרט, וע' בפמ"ג בפתיחתו לה' מליחה

תוד"ה לרבות השותה וא"ת הא ל"ל קרא הא שתיה הויא בכלל אכילה כדדרשינן בפ"ג דשבועות ואכלת מעשר דגנך תירושך וקרי תירוש אכילה כו' ע"כ, והנה הראב"ד בפירושו לתו"כ צו פרשה יו"ד תירץ משום דהכא כתיב האוכלת איצטריך לאמר אף השותה ע"ש. ויל"ד טובא הלא תיבת האוכלת קאי בודאי על אכילה כדמפרש איהו גופיה, וא"כ מה ראו חז"ל לעשות פירוד בין הדבקים לאמר דנפש קאי על שתיה ואוכלת על אכילה. הלא הסברא היא להיפוך דאפילו אי בעלמא דרשינן נפש להביא השותה, מ"מ י"ל דהכא אכילה דוקא. משום דכתיב הנפש האוכלת ולא אמרינן כמו בעלמא שתיה בכלל אכילה, דהכא גלי קרא וצ"ע כעת, וע"ל דקי"ב ע"ב תוד"ה ורוטבן ובבכורות ד"ו ע"ב תוד"ה רוטב

אמנם מדברי התוס' והראב"ד נראה שהבינו דעצם הילפותא דהמחהו וגמעו לחייבו. הוא מדכתיב נפש. ולהכי הקשו הלא שתיה בכלל אכילה ילפינן מקרא אחרינא, וקשה אם נפש מורה על שתיה, א"כ הנפש אשר תאכל בשר מאי עבדי ליה. הלא שם בהכרח דקאי על אכילה ולא על שתיה. ואיך נפרנס קרא דנפש אשר תגע בו, דליתא בזה לא אכילה ולא שתיה

ולכן לולא דברי הראשונים ז"ל היה נלע"ד, עפמש"כ בהגהת הרש"ש לערכין ד"ד ע"א שבאדם נמצא ד' נפשות, נפש הדוממית (והוא כח המחבר חלקיו יחד) הצומחת, המרגשת, השכלית, ובחידושי שם הארכתי