אור הישר (חולין) רמג

כחכמים שם דפליגי וס"ל אין מועלין. וכן מבואר בתוספתא דזבחים פ"ו, וכן ילה"ק על מסדר המשנה גופה איך סתים משנתנו דהכא כחכמים ודהתם כר"מ ור"ש, עוד יל"ד בתירוצם הכא דמעילה דהתם מדרבנן היא ע"כ, הלא כל פלוגתא דר"מ ור"ש וחכמים הוא רק במעילה דרבנן. והכא הרי נחית למעילה דאורייתא, וע' יומא דנ"ט ע"ב ובתוד"ה הוא ובראב"ן סי' רע"ז וצ"ע כעת

בא"ד דתקון רבנן מעילה אע"ג דבדילי מינייהו כו', ע' מעילה ד"ב ע"ב תוד"ה ומי ובמש"כ בחידושי שם

בסה"ד ובעור דליכא מעילה מדאורייתא כו', ע' נחל יצחק סי' כ"ה קונטרס תפיסה בדררא דממונא ענף א'

ע"ב וחד למעוטי מטומאה. ע' מנחות דע"ד ע"ב תוד"ה לאו ובפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא סוף דבורא דנדבה. העור והרוטב פרק תשיעי

במשנה העור והרוטב כו' מצטרפין לטמא טו"א אבל לא טומאת נבלות, ע' באר יצחק חי"ד סי' ט'

שם כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לעכו"ם ומפרכסת מטמאה טו"א אבל לא טומאת נבלות, ע' אהלות פ"א מ"ו ובתוספתא שם רפ"ב ובס' האשכול ח"ב סי' נ"ד ובפר"ח ליו"ד סי' כ' סק"ה

שם ר' יהודא אומר האלל המכונס כו', ובתו"כ שמיני פרשה יוד דריש לה ר' יהודא מקרא בנבלתה ולא באלל המפוזר כו'

שם דתנא דבי ר' ישמעאל. ע' בת' חו"י סי' צ"ד מש"כ בשם השל"ה

שם על כל זרע זרוע כדרך שב"א מוציאין לזריעה כו', ע' בשטמ"ק בסוגיין ובמש"כ בחידושי לקמן דקי"ט ע"א

שם דת"ר בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר כו' בתו"כ שמיני פרשה יוד גריס בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר כו' וע"ש בפי' הראב"ד, אולם בהתוה"מ שם סימן קנ"ט גרים התם כמו בסוגיין

רש"י ד"ה המכונס, וחייב עליו אם נגע ונכנס למקדש או אכל קדש, ע"ל דקכ"א ע"א רש"י ד"ה חייבין ובתוד"ה והוא

דף קי"ח ע"א ידות היכא כתיבי כו' טמא הוא לכם לכם לכל שבצרכיכם, ויל"ד קצת דבכל המקומות היכא דדרשינן כה''ג תיבת לכם, כמו בספ"ב דמכות והיו לכם הערים. ובסוכה ד"מ ע'"א והיתה שבת הארץ לכם, ובביצה דכ"ח ע"ב הוא לבדו יעשה לכם, בכולהו הלשון לכם לכל צרכיכם, ובסוגיין קאמר בלשון לכל שבצרכיכם, והיה מקום לאמר לכאורה לפע"ד ביאור הענין בד"ז, דבאמת כל היכא דכתיב לכם הוא מיותר, דבודאי למי שמדבר הענין להם נתנה, ומאי לכם, ובע"כ דאתא לדרשה. כהא דלעיל דקי"ז ע"א דדרשינן ואני נתתיו לכם דכתיב גבי דם. דאתא למעוטי ממעילה, ובקידושין דכ"ט ע"א המול לכם כל זכר, דהיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא למימהליה, ושם דנ"ב ע"ב וזה יהיה לך מקדש הקדשים, לך לכל צרכיך ואפילו לקדש בו אשה. ובתו"כ פ' אחרי והיתה לכם ולא לאחרים. וע"פ הנחה זו יובנו כל המקומות שדרשו חז"ל תיבת לכם

אולם התינח היכא דתיבה זו נכתבת בדבר שהוא לתועלת אל המשתמש בו כנ"ל, דעכ"פ שייך התם תיבת לכם אלא שהוא מיותר. בזה נופל לאמר דאתא לדרשה, ולרבות לכם לכל צרכיכם. משא"כ בסוגיין דאיירי בקרא דטמא הוא לכם. שהוא העדר ההשתמשות. מה שייך ביה למידרש לכם לכל צרכיכם, משו"ה דרשו מיניה לכם לכל שבצרכיכם, היינו כל מה שאתם צריכים אל ההשתמשות בזה, והם ידותיו, כולם נטמאו עם הדבר המשתמש, ולשון הירושלמי בפסחים פ"ג ה"ב לכם כל שהוא לצורך לכם ע"ש, והוא ג"כ לפי הכוונה הנ"ל

ומה נעים הסבר זה ביותר גבי ידות הכלים, לפ"מ דדרשינן בתו"כ שמיני פרק ז'. כל הנוגע בהם יטמא לרבות ידות הכלים או יכול שאני מרבה יתר משיעורה ת"ל לכם לכל שהוא. לצרכיהם דברי ר"ע ע"ש. הרי נראה ברור דעצם ריבוי ידות הכלים הוא מדכתיב כל הנוגע בהם, והאי לכם נדרש למעט יתר משיעורה, והוא מתאים עם סתימת לשון המשנה בכלים פ"ה מ"ב, האבן היוצא מן התנור טפח מן הכירה שלש אצבעות חבור. וע' בנדה דכ"ו ע"א, לפ"ז בהכרח דקאי על שיעור הצטרכות של ההשתמשות. ושפיר קאמר לכל שבצרכיכם, וכמו בידות הכלים כן בידות הזרעים והאוכלין. כמבואר שם בתו"כ פרק יו"ד ופרק י"א

שם השתא עיולי מעיילה אפוקי מיבעיא. ע' שבת דט"ז ע"א תוד"ה ה"ג

שם תנור וכירים יותץ וגו' לכם לכל ש שבצרכיכם לרבות את הידות כו', בילקוט שמיני רמז תקמ"א יש לו שינוי גרסאות בסוגיין

ע"ב יש יד לטומאה ואין יד להכשר ור' יוחנן אמר יש יד לטומאה ולהכשר, ע' פסחים ד"כ ע"א תוד"ה ובשעת.