אור הישר (חולין) רמא

ה"א ובש"ק לירושלמי שקלים פ"ד ה"א ובר"ש משאנץ לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ב' ובפ' בהר פרק א' ובברכי יוסף חי"ד סי' קמ"ו ובנחל אשכול לס' האשכול ס"ה טומאת כהנים ובמש"כ בחידושי לעיל ד"צ ע"ב

תוד"ה מה, א"נ משום דבהאי קרא דטרפה איירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כו'. ע' רי'"ט אלגזי לבכורות פ"א בסוגיא דגמל גמל

תוד"ה המעמיד, מאי איריא נבלה אפילו כשרה נמי, ע' מה שתירץ בס' האשכול ח"ג סי' ל"א, וע' בר"ן בסוגיין ובע"ז דל"ה

בא"ד דמשום בב"ח לא הוי אסורין מספק משום דליכא אלא איסורא דרבנן כו', ע' מל"מ פי"ג ה''ה משגגות וחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד ר"ס פ"ז. בא"ד דדרך בישול אסרה תורה. ובפר"ח סי' צ"ח סק"ז בד"ה ומעתה שהכרחנו משמע דנקיט ג"כ הכי, ולכאורה הלא נכבש בו מעל"ע והוי כמבושל, וע' פלתי סי' צ"ב סק"ב

ע"ב אם יש בנ"ט ה"ז אסורה. ע' ביאור משנתנו ברמב"ם פ"ט הט"ז ממ"א ובמפרשים שם, וע' בת' הגרע"א סי' ר"ז ובח"ס חי"ד סי' פ"א

שם כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה ע"כ, באיזו טרפה אמרו ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"א ובנחל אשכול שם ובס' התרומה סי' ע"ג, וע' בפרדס סי' רכ"ח ובחידושי באר שבע בסוגיין

שם טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני שכנוס במעיה, ולכאורה האי טעמא דיהיב מפני שכנוס במעיה קאי גם על כשרה שינקה מן הטרפה כדכ' התוי"ט, אכן יל"ד מדוע איצטריך האי טעמא בתרווייהו, הלא חזינן ברישא ובסיפא דאזלינן בתר המינקת ולא בתר היונקת

לכן אפ"ל לפ"מ דפירש"י כנוס במעיה כנתון בקערה, לפ"ז ברישא ובסיפא אשמעינן טובא במאי דמסיק מפני שכנוס במעיה, לאפוקי חלבה הנמצאת בכחל שלה גופה, דדם נעכר ונעשה חלב, ולהכי החלב היוצא מן הטרפה טרפה ומן הכשרה כשרה. וזהו בחלב שנתמצה מגופה, אבל הנמצא בקבתה אזלינן בתר מניקתה ולא בתר דידה דקבתה רק כקערה דמי. וע' ראב"ן סי' רס"ג

שם והתניא לוקחין ביצים מן העכו"ם בכל מקום ואין חוששין כו' כ"ה הגרסא לעיל דס"ג ע"ב. וע"ש ברי"ף ובר"ן ובש"ך סי' פ"ו סק"ב ובפלתי שם סק"ב ובח"ס חי"ד סי' ע"ח

שם מפני מה אסרו גבינת העכו"ם כו'. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ק' ובת' ריקאנטי סי' רט"ז ובת' מהר"ח אור זרוע סי' יו"ד ובתשב"ץ ח"ג סי' יו'"ד

שם מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה מלשון זה משמע לכאורה דאם מעמידין אותה בעשבים וכדומה מותר גבינת העכו"ם. אולם הרמב"ם כ' בפ"ג הי"ד ממ''א שאפילו העמידוה בדבר היתר ג"כ אסור גבינת העכו"ם, ופי' המ"מ כיון שהגבינה נאסרת במנין אע"פ שבטל טעם לא בטלה גזירה, וע' מה שהרחיב בזה בת' הריב"ש סי' שצ"ד וכ"ה ג"כ דעת הרשב"א בת' ח"ד סי' ק"ו

אמנם דעת התוס' בע"ז דל"ה ע"א ד"ה חדא דאם מעמידים אותם בפרחים מותר. ואין לאמר דדבר שבמנין הוא וצריך מנין אחר להתירו דבכה"ג לא נאסר כלל, וע' בת' רדב"ז ח"א סי' תקנ"ב ובת' אבקת רוכל סי' ס"ז

ולכאורה היה נראה להביא ראיה לדעת הרמב"ם ע"פ ביאור המ"מ, דאע''פ שבטל טעם לא בטלה גזירה, לפ"מ דאמרינן ס"פ המפלת מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים ופירש"י שאסורים בתשמיש. והשתא לדידן דגם בשמיני אסורים בתשמיש. א"כ נאחר זמן המילה עד שיהיו מותרים אך ז"א דכל דברי הרמב"ם הוא רק בגזירה דרבנן שהיה טעם לגזירתם בשעת הגזירה. ואח"כ נתבטל הטעם בזה אנו דנין אם גם הגזירה נתבטלה בשביל זה. משא"כ במילה בשמיני דגזה"כ הוא וביום השמיני ימול, משו''ה אף דרשב"י דריש בזה טעמא דקרא מ"מ אין לנו לאמר דבהחלט ירד לסוף דעת תורה, דרק משום האי טעמא אמרה תורה מילה בשמיני וליכא גם טעם אחר עמו

שם ל"ק כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה. ע' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז ובביצה פ"א ה"א ובמה שהאריכו בזה הרי"ף והרא"ש ובס' האשכול ח"ג סי' ל''א ובפר"ח סי' פ"ז סקכ"ב

שם א"ר חייא ב''א א"ר יוחנן מעמידין בקבת נבלות ואין מעמידין בקבת שחיטת עכו"ם אמר לפניו ר"ש ב"א כמאן כר"א דאמר סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם א"ל ואלא כמאן כי אתא רב שמואל בר רב יצחק א"ר יוחנן מעמידין בין בקבת נבלה בין בקבת שחיטת עכו"ם שלא לחוש לדברי ר"א וקשה הלא אהא דתנן לעיל די"ג ע"א שחיטת עכו"ם נבלה, דייק שם ר"ח ב"א א"ר יוחנן גופיה, מדלא הוי נמי איסור הנאה ש"מ דמתניתין דהתם דלא כר"א. ולפ"ז בע"כ דר' יוחנן לגרמיה נמי לא ס"ל כר"א, דהא איהו קאמר בשבת דמ"ו ע"א ובכ"מ הלכה כסתם משנה ואיך מקשה ליה הכא כמאן כר"א ואיהו משיבו ואלא כמאן. ופירש"י לא הוצרכת לשאול. הלא שאלה גדולה היא בהא דר' יוחנן סתר א"ע מהא דס"ל בכה"מ בש"ס הלכה כסתם משנה דהוא נגד דעת ר"א

ולכאורה היה מקום לאמר דלעיל די"ג ל"ק ר' יוחנן רק לאוקים מתניתין דהתם דלא כר"א, אכן לפ"מ דלעיל דל"ח ע"ב פלוגתא היא במשנה. אי סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם, א"כ הדרינן לכללין דסתם ואח"כ מחלוקת בחדא מסכת אין הלכה כסתם. כדמשני כה"ג אר' יוחנן גופיה ביבמות דמ"ב ע"ב וע"ש תוד"ה סתם, ולפ"ז שפיר קאמר הכא דר' יוחנן ס"ל כר"א, אכן א"כ תקשה לאידך גיסא איך קאמר הכא רב שמואל בר רב יצחק בשם ר' יוחנן מעמידין בין בקבת נבלה בין בקבת שחיטת עכו"ם שלא לחוש לדברי ר"א. הרי ר' יוחנן לגרמיה ודאי ס"ל כר"א, משום שהוא סתם ואח"כ מחלוקת כנ"ל, וע' בירושלמי ביצה