אור הישר (חולין) רלט

שם דבי ר"א תנא לא תאכלו כל נבלה כו', ע' ח"ס חי"ד סי' י"ט

שם דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ כו', וכ"ה בקידושין דנ"ז ע"ב בשם תנא דבר"י, אכן במכילתא משפטים ובירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב היא ברייתא סתמא, וע' ראב"ן סי' רע"א ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ג' ובפתיחה להגינת וורדים מהפמ"ג

שם אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסוה"נ ואחד לאיסור בשול ע"כ, אמנם אם עשה שלשתן אינו לוקה רק על בשול ועל אכילה אבל לא על הנאה, וטעם הדבר ביאר הרמב"ם בסה"מ ל"ת קפ"ז, וע' בזהר הרקיע דף ע"א שמפקפק על דבריו. ולטעמיה אזיל בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ה, וע' בלח"מ פ"ט ה"ב ממ"א ובפר"ח ר"ס פ"ז ובסי' ק"א סק"ד ובפלתי ר"ס פ"ז ובפתיחה לס' גינת וורדים ובמש"כ בחידושי לעיל דקי"ג ע"א

שם תניא איסי בן יהודא אומר מנין לבב"ח שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי כו'. האי תנא ס"ל כר"ש בן יהודא משום ר"ש בדרשות מקראות אלו לקמן דקט"ז ע"א, רק ר"ש מתיר בהנאה כדמסיק בקרא לכלב תשליכון אותו, ואיסי בן יהודא אוסר בהנאה בק"ו מערלה, וע' באור שמח פט"ו הי"ד ממ"א ושם הט"ז ובגינת וורדים מהפמ"ג כלל א' וכלל ד'

שם מה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח כו', ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' ס"א וסי' ע"ד

שם ל"ל למימר כלאי הכרם יוכיחו לימא ערלה תוכיח כו'. ע' ת' הרשב"א סי' שמ"ט ובגינת וורדים כלל ל"א

שם א"ר אשי משום דאיכא למימר נבלה תוכיח כו'. רב אשי דהכא מהדר רק לאוקמיה לברייתא דאיסי בן יהודא. דאיהו לגרמיה נפק"ל לעיל דקי"ד ע"ב, איסור אכילה דבב"ח מקרא דלא תאכל כל תועבה, והנאה כדר' אבהו דלא תאכל משמע איסוה"נ נמי, ור' אבהו ס"ל כר"מ כמש"כ שם התוס' בד"ה עד. אולם בילקוט ראה רמז תתצ"א גריס לעיל רב אסי בסמ"ך ועמש"כ בחידושי שם

שם כל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינן. ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' פ"ט ובגינת וורדים כלל י"ח

שם כל מה הצד פרכינן כל דהו, ע"ל דקי"ח ע"א וברש"י ד"ה מה להנך

רש"י ד"ה כל מה הצד כו' ואפילו שאינו לא קל ולא חומר פרכינן ליה, ע' בקו"א לשאגת אריה סי' ע'

תוד"ה בשני, ואין נראה דלא שייך משום הכי דמקרי שני מינים כו', ע' בפי' רגמ"ה ובהתוה"מ על הספרי פ' ראה סי' מ"ד

בא"ד תלת צבי ואיל כתיבי כו', ע' בקונטרס דברי יצחק מחתני הגאון מהרי''א הלוי הערצאג שליט"א הנלוה לספרי אור הישר ע"מ בכורות. שהאריך בזה טובא

תוד"ה מה, וכרת גופיה לא שייך למילף שאין עונשין מן הדין ע"כ, אין כוונת התוס' דאנן נילף לחייבו כרת, דמה לנו עם דין שלמעלה, רק כוונתם אחרי שאין מבואר בזה כרת בתורה, ולאמר שהיה בזה מקור לדין כרת ממה שנלמד מכבר בק"ו, ג"כ א"א לאמר. כיון דכלל מונח הוא שאין עונשין מן הדין. וע' בגינת וורדים מהפמ"ג כלל ה' וכלל י"ט

תוד"ה כלאי, ואילה"ק מה לערלה וחמץ וכה"כ שכן בשרפה כו', ע' בשושנת העמקים להפמ"ג כלל א'

בא"ד דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפילו דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו כו', ע' בזר זהב לס' המכריע חי"ד ס"ס כ"ה

דף קט"ז ע"א חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן כו' ע' בגינת וורדים להפמ"ג כלל י"ג וכלל י"ז

שם חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן. ע' גינת וורדים להפמ"ג כלל נ"ג

שם ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר. ולכאורה מדוע לא פריך הכי בתחלת הסוגיא, אהא דקאמר מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת ומשני כה"כ יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה, שם הי"ל להשיב מה לכלאי הכרם שלא הי"ל שעת הכושר, דמשו"ה לא היה יכול נמי למילף קודם מערלה. דאפ"ל דאה"נ דמסדר הש"ס סמיך גם שם אקושיתם דהכא, והתם עדיפא פריך. וכ"מ קצת מסידור הש"ס בפסחים דכ"ה ע"א

אמנם יל"ד לפמש"כ הרמב"ן בחידושיו לב"ב רפ"ק, דזורע כרמו או מקיים כלאים, לדעתו מקדש, שאינו זורע ואינו מקיים לדעתו אינו מקדש. ובתוס' שם ד"ב ע"ב ד"ה נתייאש דס"ל ג"כ כהרמב"ן, דייקו מדכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה וע"ש בנמו"י ובתוס' ב"ק ד"ק ע"ב ד"ה נתייאש. ולפ"ז יש לדון. מה אם כלאי הכרם שאינו אוסר אלא מדעתו, אפ"ה אסור בהנאה, בשר בחלב שנאסרו אפילו אם תערובתן היו שלא מדעתו, לא כש"כ שיאסרו בהנאה, וצ"ע כעת

שם המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור ע"כ והא דלא אמרינן קמא קמא בטיל, ע' ע"ז דע"ג ע"א תוד"ה כי ובמש"כ שם עה"ג ובחידושי הרמב"ן לב"ב ד"ב ע"ב ובמרדכי ע"ז פ' בתרא רמז תתנ"ח, וע' ב"ק דס"ט ע"א תוד"ה כל ובח"ס חי"ד סי' פ"ה

שם אם הוסיף מאתים אסור כו'. פי' ואפילו לר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. דאיהו ל"ק רק לחייבו על הזריעה מלקות, כמש"כ הראב"ן ס"ס נ"ג והיראים בסי' קנ"ב והרשב"א בחידושיו לברכות דכ"ב וע"ש בתוס' ר"י חסיד ולעיל ד"ס ע"א תוד"ה הרכיב ודפ"ב ע"ב תוד"ה ולאפוקי ודקט"ו ע"א ד"ה כלאי זרעים ובקידושין דל"ט ע"א