אור הישר (חולין) רלח

אך יל"ד מדוע פליגי אמוראי במקור איסור הנאה בכה"כ, הלא ברייתא מפורשת היא בספרי תצא, ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה נאמר כאן קדש ונאמר להלן קדש מה להלן איסור הנאה אף כאן איסוה"נ ע"ש, וגז"ש זו היא מן ולא יהיה קדש מבני ישראל, שהיא הנאה אסורה, כמבואר בירושלמי כלאים רפ"ח, ותמיהני על הספר חרדים בפ"ב ממ"ע התלויות בא"י, שהסב הגז"ש אקרא דוכל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה ע"ש וצ"ע

שם מה בהמתך היוצא ממנה מותרת אף שדך היוצא ממנה מותר, בה"ג ה' כלאים ובשאילתות קדושים סי' צ"ט הגרסא, מה בהמתך כו' אף הרכבת אילן נמי דבר היוצא ממנו מותר. וע' פר"ח ליו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג

שם מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי, ע' שעה"מ פ"א ה"ז מה' כלאים

שם או"ב ליתסר, פי' ואנן תנן לעיל דע"ח ע"א חולין בחוץ שניהם כשרים, וע"ש ד"פ ע"א תוד"ה חולין

שם מדאסר רחמנא מחוס"ז לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ע' בס' האשכול ח"ג ס"ס ל"ז ובט"ז סי' ט"ז סק"ג ובס' הערוך מש"ך שם ובפר"ח סי' ט"ז סק"ד ובנתיבות המשפט סי' ר"ח סק"ב ומש"כ בחידושי לעיל ד"פ ע"ב וע"ע בחידושי פמ"א לב"ק דע"ו ע"ב בתוד"ה והלא ובת' משיב דבר חי"ד סי' ד'

שם שלוח הקן ליתסר לא אמרה תורה שלח לתקלה, התוס' בזבחים דע"ג ע"ב בד"ה אלא. כתבו דכל מילי מדאורייתא ברובא בטלי ע"ש וא"כ הי"ל להתבטל בכל העופות שבעולם. ואינה למוצאה בגדר תקלה, ואפילו למ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דאורייתא, מ"מ הא לא נתכוין לבטלה רק לקיים מ"ע דשלוח הקן. אפ"ה קראו חז"ל תקלה למוצאה, משום דאע"ג שהאיסור נתבטל בהיתר, מ"מ שם איסור לא זז ועדיין טמון, שאם יבא אליהו ויאמר דזו היא המשולחת בהכרח תשוב לאיסורה, ומכש"כ לפמש"כ השטמ"ק בשם הרא"ש בב"מ ד"ו גבי קפץ אחד מן המנוים, דאע"ג דאמרינן כל דפריש מרו"פ אפ"ה לא יצא מספק איסור רק התורה התירה ספק זה ונהפך האיסור להיתר ע"ש. ולפ"ז נחשבת למוצאה כמו שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב, דעליו אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו כדאמרינן בקידושין דפ"א ע"ב, וע' בפלתי סי' ק' סק"א וסי' ק"י ס"ק י"ג ובש"ק לירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' מ"ה

והדברים שאמרתי מסברא ומספרים שתמכתי יתדותי עליהם, מבוארים במשל מצד הנסיון, כי אם סומא ידליק את הנר. האם לא יאיר נרו מפני שמדליקו אינו רואה. ואם ישפוך מים האם לא ילחלח המקום שנשפך עליו. כן הדבר הזה תערובות האיסור ברוב היתר. לא יגזור כליון על הדבר הנאסר. מפני שמוצא האיסור הוא סומא בשתי עיניו מראות איסורו הכרוך בו, ובע"כ האיסור נמצא באשר הוא שם. ורק התורה הפכה איסור זה להיתר על הכלל מצד תערובתו ברוב. אבל אצל הפרט, בודאי יחד עם היתר התורה נמצא מציאות איסורו כנלע"ד, וע' במנ"ח מצוה קמ"ה

שם אר"ל מנין לבב"ח שאסור בהנאה כו'. כן גרסת הילקוט בפ' משפטים רמז שנ"ט

שם ובשל מבושל שאין ת"ל מבושל כו' לאמר לך יש לך בשול אחר שהוא כזה ואיזה זה בב"ח, ולכאורה לפי דרשה זו מנין לר"ל דין איסור אכילה והנאה של בשר שנצלה בחמאה, למאן דס"ל דצלי ג"כ בכלל בשול דבב"ח לאסור מה"ת, דע"כ כתוב זה אינו מדבר רק במבושל, ולא בצלי, דזהו מצותו באמת, ודוחק לאמר דר"ל יסבור דדוקא בשול בב"ח אסור מה"ת ולא צלי, וע' פר"ח ופלתי סי' פ"ז סק"ב ובמש"כ בחידושי לעיל צ"ו ע"ב בתוד"ה אבל

רש"י ד"ה מעשה שבת כגון המבשל בשבת כו' ואנן תנן במזיד לא יאכל הוא משום קנס כו', ע' בחידושי הגרע"א לכתובות דל"ד

תוד"ה כל, וא"ת האיך אנו אוכלים אילים אפילו סירסן עכו"ם כו'. ע' באה"ע סי' ה' סי"ד ובב"ש שם ס"ק י"ז

בא"ד וא"ת צורם אזן בכור ליתסר כו'. ע' בכורות דל"ד ע"א תוד"ה ומי ומש"כ בחידושי שם. וע' בפר"ח ליו"ד סי' ס"ד ס"ק כ"ו ובפמ"ג שם ס"ק ט"ו ובת' פמ"א ח"ב סי' ס"א וביד המלך פט"ז ה"ו ממ"א ובת' אחיעזר חי"ד סי' כ"ח

תוד"ה היא, וקצת תימא לר' יוחנן הסנדלר ל"ל למימר מקדש כו' תיפ"ל מכל שתיעבתי כו', ע' עונג יו"ט חי"ד סי' ס"א

תוד"ה חורש, ויש ספרים דגרסי השתא לגבוה שרו להדיוט מיבעיא ולגבוה מנ"ל דשרו כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' כ"ו ושם פ"ה סי' מ"ג

בא"ד ואית ספרים דגרסי ומה שבת דחמירא כו', ע' שעה"מ פ"ח ה"א מה' אישות

בא"ד דבב''ח הבישול ניכר אבל מעשה שבת אינו ניכר שנעשה בשבת כו', ע' ח''ס חח''מ ס"ס קצ"ב ובחידושיו לע"ז דל"ב ע"ב

תוד"ה מדאסר רחמנא כלאים, כש"כ דלגבוה אסורה מכל שתיעבתי לך כו'. ע' ח"ס ח"ו סי' ל"ז

ע"ב כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו בבב"ח הכתוב מדבר כו'. ביאור הברייתא הוא בספרי ראה שם, וע' ברי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' ב' ופ"ה סי' מ"ג ובטו"א סוף מגילה וביד המלך פי"ד ממ"א

שם ורבי בהנאה מנ"ל נפק"ל מהכא נאמר כאן כי עם קדוש אתה לה' ונאמר להלן ולא יהיה קדש מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה. וקשה דבמכילתא משפטים יליף רבי גופיה איסוה"נ בבב"ח, מדכתיב או מכור לנכרי לא תבשל גדי אמרה תורה כשתמכרנו לא תבשלנו ותמכרנו מכאן למדו שאסור בהנאה ע"ש. והיא דוגמת דרשות דבי ר' אליעזר תנא דבסוגיין וצ"ע כעת.