אור הישר (חולין) רלז

דשבת, דלשון פטור משמע בדיעבד, וממילא מובן דלכתחלה אסור. וכ"כ בשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"א סי' תקט"ז, וע' בחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד סי' פ"ז ס"ו ובח"ס חי"ד סי' ע"ג

בא"ד דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי ליה כו', משמע דעת התוס' דמי חלב ונסיובי דחלבא חד הוא וע' ברא"ש ור"ן ובמה שהאריך בדבריהם הפר"ח בסי' פ"א סקי"ד, וכה"ד היראים בסי' קמ"ח ובאשכול ח"ג סי' כ''א דהם שני דברים נפרדים

תוד"ה בחלב הא דרשינן לעיל כ"מ שנאמר גדי אפילו פרה ורחל במשמע כו'. ע' לבוש סי' פ"ז ס"ב ובפמ"ג שם סק"ב בשפ"ד

ע"ב היא עצמה בחלבה מנין כו' ת"ל בחלב אמו. ע"ל ע"א תוד"ה ת"ל

שם א"ר אשי מניין לבב'"ח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כו', ולכאורה איך פליג רב אשי על הני תנאי בספרי ראה, דאיצטריכו האי ל"ת כל תועבה לצורם אזן בכור ואכל ממנו או לפסולי המוקדשין ע"ש, ואע"ג דלחד תירוצא בתוס' בכורות דל"ד ע"ב הויין דרשות הספרי רק אסמכתא אבל מכלל דברי התוס' משמע דדרשה גמורה היא וכן מוכח בסה"מ ל"ת ק"מ

וי"ל דרב אשי הבין דאע"ג דקרא קאי אדרשות הספרי, מ מ"מ כיון דכתיב בלשון לא תאכל כל תועבה, יש מקום לאמר דאגב אורחיה כייל רחמנא בהאי קרא, כל שתיעבתי לך שהוא בבל תאכל, וכ"ה בזוה"ק משפטים דף קכ"ה ע"ב אהאי קרא דלא תאכל כל תועבה כל לאכללא כולא, וע' בזוהר הרקיע דף נ"ו ובשעה''מ ה' יסוה"ת ובפ''ה ממ"א ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ל"ה, וראיה לזה דהא בספרי שם תניא אחרים אומרים בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר. ואחרים היינו ר"מ כדאמרינן שילהי הוריות. ור"מ גופיה קאמר בע"ז דס"ו ע"א, דהאי קרא דלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל, כולל כל איסורין שבתורה. ועמש"כ בחידושי לקמן דקט"ו ע"ב

שם כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל, וכ' התוס' בע"ז דס"ו ע"א דאפילו למ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו ה"מ כגון עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין כו'. אבל היכא דהאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא כו' ע"ש. והשתא תקשה מהכא דעצם הילפותא לאיסור אכילה בב"ח, יליף רב אשי מקרא דלא תאכל כ"ת כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל, ואין לנו לימוד לדידיה להאי איסורא ממק"א א"כ הרי הוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו וצ"ע כעת. וע' בפלתי ר"ס פ"ז ובברכי יוסף חי"ד סי' ק"י סק"ו ובח"ס ח"ו סי' נ"ג

שם כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, ע' בת' באר שבע סי' כ"ח

שם לא תאכלו כל נבלה וגו' או מכור לנכרי כו', ע' ח"ס חי"ד סי' ק"ל

שם או ל"ל ש"מ לדברים ככתבן הוא דאתא לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה ור'"מ אמר לך האי או להקדים נתינה דגר למכירה דעכו''ם, ויל"ד לפמש"כ הרשב"ם בב"ב דקכ"ז ע"ב דרבנן דר' יהודא היינו ר"מ, ובב"ק דנ"ד ע"א וד"ס ע"א מצינו דר"מ ור''י תרווייהו ס"ל דצריך קרא לחלק וע"ל דפ"ו ע"ב, ולפ"ז שפיר איצטריך האי או לחלק. דאי הוה כתיב גבי נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור לנכרי. אז הוה אמינא דדין כזה גזרה תורה שאם יזדמן נבלה לישראל צריך למסור הנאת הנבלה אל הגר והעכו''ם ס' היושבים בשערי ישראל. שיהנו שניהם יחד, דלהכי כתיב בשעריך, רק בעד חלק העכו"ם יקח תשלומין משום לאו דלא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, וע' בסוגיין תוד"ה ר' יהודא. וחלק הגר מותר ליתן במתנה. וכעין שפירש"י בב"ק שם, דאי הוה כתיב ונפל שמה שור וחמור הו"א דאינו חייב עד שיפול שם שור וחמור ביחד, וע' בחידושי הרשב"א לקידושין ד"ט ע"ב גבי עד דמקדש והדר בעיל, אבל השתא דכתב או. בהא גלי רחמנא דמותר לישראל, גם באחד משני הדרכים. מנתינה לגר, או ממכירה לעכו"ם. וע' בספרי ראה בפסוק לא תאכלו כל נבלה, וצע"ק

תוד"ה עד. ואם בא למוכרה לעכו"ם צריך ליתנה בדמים מועטין כו', ע' ע"ז ד"כ ע"א תוד"ה ור"מ ובמגילת אסתר לסה"מ שרש ששי ובשער המשפט ר"ס צ"ז ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' מ"ה ובאור שמח פ"ח הי"ז ממ''א

תוד"ה כדרך, לא גרס לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' צו סי' ע"ה ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ח

תוד"ה ר' יהודא. ואסור ליתן לכנעני עכו"ם מתנת חנם כו'. וא"ת והתנן שולח אדם ירך לעכו"ם שגיה"נ בתוכה כו', ע' פלתי סי' ק"א סק"ב ובמש"כ בחידושי לעיל דצ"ג ע"ב

דף קט"ו ע"א מעשה שבת ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ויל"ד קצת לפמש"כ התוס' בד"ה חורש, דתיעוב דבישול בב''ח ניכר אבל תיעוב דמעשה שבת אין ניכר שנעשה בשבת ע"ש, א"כ מאי מקשה בש"ס כיון דבב"ח אסור מכל מה שתיעבתי לך. ה"נ ליתסר מעשה שבת. הלא לא דמיין להדדי. דבמעשה שבת לא ניכר שנעשה בשבת, משא"כ בב"ח, וע' במנ"ח מצוה י"ח סי' וא"ו

שם היא קדש ואין מעשיה קדש. ע' בת' מהר"ם ב'"ב ס' ע"ו ובתשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ט'

שם כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא, פי' אלמה תנן במס' כלאים פ"ח מ"א כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכש"כ בהנאה, וע' ראב"ן סי' נ"ג וביו"ד ס"ס רצ"ה ובח"ס ח"ו סי' כ"ד

שם מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם פן תקדש פן תוקד אש כו'. בקידושין דנ"ו ע"ב דריש הכי חזקיה, ורב אשי אמר פן יהיה קדש. והכא נקיט הש"ס מפן תקדש משום דהתם מסיק מחוורתא כדחזקיה.