אור הישר (חולין) רלה

ר' אלעזר בן פדת האמורא, דהוא סתם ר' אלעזר בש"ס, הלא היה תלמידו של ר' יוחנן כדפירש"י ביבמות דע"ב ע"ב. א"כ לא הוה אמר בסוגיין דשמואל אמר הכי משמיה דרביה, דאיהו החזיק עצמו גם לרביה דר' יוחנן, כדאמר לא ידע מידי דרביה אנא. ור' יוחנן גופיה אמר על שמואל אית לי רב בבבל כדאמרינן לעיל דצ"ה ע"ב, ושמואל היה בבבל ור' אלעזר הוה מרא דארעא עא דישראל כדאמר ביומא ד"ט ע"ב. וכן היא הגרסא העיקרית כמו בסוגיין בשאילתות פ' קרח סי' קל"ב ובר"ש פרה פי"א מ"ג, ובכפתור ופרח פל"ד הביא הא דסנהדרין, ושם גופיה גריס אמר שמואל משום ר' אליעזר

שם איבעית אימא בעלמא קסבר שמואל אחע"א ושאני התם דמיעט רחמנא ומתו בו אב"א כו'. ע' ש"ק לירושלמי שבועות פ"ג ה"ד ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' קי"ט ובחי"ד סי' נ"ג

שם המבשל חלב בחלב כו', ע' בכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' קמ"א

רש"י ד"ה ולא בחלב שחוטה דאמו משמע הראויה להיות אם ולא משנשחטה. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ל"ו ובח''ס חי"ד סי' י"ד

רש"י ד"ה פרט, אבל בתרומה לא התרתי לך לאכול בטומאת עצמה ולאו הבא מכלל עשה עשה, ע' בזהר הרקיע דף כ"ט ובח"ס ח"ו סי' י"ז

רש"י ד"ה הא דרביה, וכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו כו', ע"ל די"ז ע"ב רש"י ד"ה כל היכא ומש"כ בחידושי שם בארוכה

תוד"ה עזים העזים תימה דבחד מיעוטא סגי כו'. ע' באר שבע לכריתות ד"ו ע"א

תוד"ה דם לאו גדי הוא וא"ת מ"מ לא אמעיט אלא מגדי כו'. ע' פלתי סי' ס"ט סק"א

בא"ד דאפילו לא הוה כתיב אלא לא תבשל בשר בחלב אמו הוה ממעטינן דם כו', ע' בביאור הגר"א סי' פ"ז סק"כ ובמש"כ בחידושי לעיל דע"ז ע"ב

בא"ד הוה ממעטינן דם דלא איקרי בשר כו', ע' שבת דע"ז ע"א תוד"ה הואיל ובפסחים דכ"ב ע"א תוד"ה והרי ובסנהדרין ד"ד ע"א תוד"ה מניין ובמנחות דקי"ד ע"א תוד"ה הואיל ומש"כ בחידושי למעילה די''ז ע''א ולקמן דקי"ד ע"א, וע' עוד בכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' רפ"ה

תוד"ה ושאני, יבא איסור נבלה ואיסור טרפה ויחול על איסור חלב דשאני נבלה דמטמאה כו'. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סימן י"ג ובת' הגרע"א סימן ק"ע

דף קי"ד ע"א כיון דעל אכילה לא לקי אבשול נמי לא לקי וקשה דלמא להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בשול, להורות על נתינת טעם דוקא של בשר בחלב, וכדאמר רבא לעיל דק"ח ע"א דרך בשול אסרה תורה, ופירש"י ואין לך כגון זו שלא יתן טעם ועמש'"כ בחידושי שם, וע' פמ"ג ר"ס פ"ז בשפ"ד

וי"ל דרבא דס"ל דרך בשול אסרה תורה. יסבור כלישנא בתרא דהכא דמר אמר חדא ומר א"ח ולא פליגי. וממילא לוקה אבשול משום דחדא איסורא הוא, ואינו לוקה אאכילה משום דאאחע"א. והני לישני דבסוגיין דלהכי אפקה רחמנא בלשון בשול כו', לא ס"ל כרבא דדרך בשול א''ת להורות על נתינת טעם. דטעם כעיקר ילפי להו ממשרת. וגם רבא מודה בדרשה זו כדכ' התוס' לעיל דצ"ו ע"ב ד''ה רבא ע"ש, וע' בטעם המלך פי"ז ה"ח מאיסורי ביאה

שם מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ע"כ, המורם מזה דתרווייהו ס"ל דלקי על בשול, ולקי נמי על אכילת חלב, אם התרו בו משום חלב. אבל לא על בב"ח משום דאאחע"א. ולכאורה מ"ש מבשל חלב בחלב ממבשל גיד הנשה בחלב. דלוקה תלתא. משום אוכל גיד, ומשום מבשל בב"ח, ומשום אוכל בשר בחלב, כדתניא בביצה די"ב ע"א

וי"ל דברייתא דהתם ס"ל אחע"א ואע"ג דלפמש"כ הרמב"ם בפיה"מ למכות דכ"א ע"ב. גבי יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין. שאין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן אחד כו' ע"ש. ובש"ס שם במכות ובפסחים דמ"ז כייל הש"ס למשנה דיש חורש תלם אחד וברייתא דהמבשל גיד בחלב ביו"ט כחדא, מ"מ אא"ל לפ"ד הרמב"ם דהאכילה והבשול כפעולה אחת נחשבת דבע"כ אינן בזמן אחד. ולפ"ז יל"ד מה דהרמב"ם בסה"מ ל"ת קפ"ז, כייל הא דבסוגיין עם ברייתא דמבשל גיה"נ ביו"ט בחלב כאחד. והביא מהא דבסוגיין דאפקיה רחמנא לאכילה בלשון בשול דכי היכי דאי בשיל לקי אאכילה נמי לוקה. והוא כלישנא מציעתא דהכא. ובפ"ט ה"ו ממ"א פסק כלישנא בתרא דלוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח דאאחע"א. וצ"ע כעת. וע' ח"ס חי"ד סי' צ"ב

שם המבשל במי חלב פטור כו'. בתוספתא חשב בהך ברייתא נמי חלב זכר דפטור. ולכאורה הרי חלב שחוטה וחלב טמאה. ג"כ ממועטים לעיל דקי"ג ע"ב מקרא בחלב אמו, כמו חלב זכר. ואי נקיט הא מ"ט לא נקיט נמי אינך. ואפשר דמה"ט לא תנא בברייתא שלפנינו חלב זכר

שם במי חלב פטור כו' הפגול והנותר והטמא שבשלן בחלב חייב. בשו"ע סי' פ"ז ס"ו כתב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בב"ח ע"ש הנה לשון פטור העתיק מש"ס ורמב"ם. להורות דאיסורא מיהא איכא כמש"כ התוס'. ובגמרא הלא צריך למיתני בלשון חיוב ופטור. מפני חיוב המלקות על הבשול בדיעבד של פגול נותר וטמא. אבל בשו"ע מדוע הזכיר דין מלקות הלא הוא לא איירי רק בדיני איסור והיתר. כדדייק הב"י על הטור ביו"ד ס"ס כ"ז וע"ש בט"ז ונקוה"כ, וצע"ק

שם דם שבשלו בחלב פטור. והנה ברמב"ם פ"ט ה"ו ממ"א מסיק ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח. והוכיח מדבריו בב"י סי' פ"ז דמשמע מדברי הרמב"ם שלוקין עליו משום דם, וכ' דיש לתמוה מדאמרינן פ' הקומץ רבה דכ"א ע"א דם שבשלו אינו עובר עליו כו' וצ"ל דס"ל דההיא דהקומץ רבה אתיא דלא כהלכתא ונראה