אור הישר (חולין) רלד

חיה ועוף. כמו במשנה הסמוכה דר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה, וי"ל דבעי למיתני אליבא דכו"ע, ובשר עוף בחלב אינה מה"ת גם לריה"ג כדדרש יצא עוף שאין לו חלב אם, אבל חיה לריה"ג הוא דאורייתא כדמסקינן לקמן דקט"ז ע"א, משא"כ בעוף כו"ע ס"ל דאינה מה"ת, דר"ע דקאמר חיה ועוף אינם מה"ת לפרושי לת"ק קאתי כדכ' הרא"ש וע' בתוי"ט. ולפ"ז הא דמסיק במשנה אינו עובר בל"ת דברי הכל היא, וע' בת' בשמים ראש סי' קמ"ג

במשנה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה. ע' בפיה"מ לכריתות רפ"ג בנקודה נפלאה ומש"כ בחידושי שם

שם רע"א חיה ועוף אינם מן התורה, בסתירת דברי הרמב"ם דבפ"ט ה"ד ממ"א פסק כר"ע. ובפ"ב ה"ט מה' ממרים כ' דבשר חיה בחלב אסור מדאורייתא כבר העיר הכ"מ שם וכפל דבריו בס' אבקת רוכל סי' ל"ח, וע' בת' רדב"ז ח"א בקונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ח' וסי' ט' וברשד"ם חא"ח סי' ב' ובח"ס חי"ד סי' ע"ג

שם שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה. וצ"ל דר"ע דדריש הכי פליג אתנא דבי ר' ישמעאל לקמן דקט"ו ע"ב. דדריש ש הני ג' פעמים לאיסור אכילה ואיסור הנאה ואיסור בישול, וע' ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב, ובמכילתא משפטים דרשי תנאי אחריני הני ג' פעמים לדרשות אחרות, ויל"ד ברש"י עה"ת דבפ' ראה נקט דרשת הג' פעמים כר"ע דמשנתנו, ובפ' משפטים ופ' תשא נקט דרשת תנא דבי ר' ישמעאל וע' בפסיקתא פיסקא עשר תעשר ובמדרש תהלים מזמור ח'

שם ריה"ג אומר כו' יצא עוף שאין לו חלב אם, ע' זוה"ק משפטים דף קכ"ה ע"ב ובפר"ח ר"ס פ"ט

רש"י ד"ה אין מחזיקין דם אינן בחזקת דם ליאסר אם לא נמלחו. ע' פר"ח סי' ע"ה סק"ה

רש"י ד"ה וכרכשא טבחייא, ע' מל"מ פי"ג ה"ה משגגות

בא"ד וכנתא גופה יש בהן דם וצריכין לימלח, ע' ס' התרומה סי' ס"ד וברוקח סי' תט"ו ובראב"ן סי' מ"ס ובמעשה הגאונים ס"ס צ"ג ובהגה"ה שם

רש"י ד"ה הא לדידיה כו' שרי לפי שהוא חוזר ויוצא ע"י מלח א"ד לדידיה נמי אסור כו' דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם עכ"ל, ולפירוש זה כיון דהש"ס מסיק בתיקו אסור גם לצלי ולמליחה, ולטעמיה אזיל בס' הפרדס סי' רי"ח שכ' דדם הנבלע באברים לא נפיק אפילו ע"י מילחא, אולם גרסת הרי"ף והרא"ש מי שרי למיכל באומצא וע"ש בר"ן. וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ו ה"ט ממ"א והרשב"א בתשובה סי' תס"ו והאשכול בסי' כ"ז ובריב"ש סי' פ"ו, וע' יראים סי' קמ"ו ובתמים דעים להראב"ד סי' ח', וחילופי הגרסאות בזה נוגע גם לאיסור דאורייתא כמבואר מדברי הפר"ח והפלתי סי' ס"ז

תוד"ה ולימא. בברייתא לחוד לא סגי אלא מכח מילתא דשמואל כו'. ע' ס' התרומה סי' ס"ו

תוד"ה טהור, דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע"י מליחה כו', ע' ת' הרשב"א סימן קכ"ט ובת' מהר"ם ב"ב סי' שס"ד ובתרומת הדשן סי' קס"ב ובת' רדב"ז ח"א סי' רל"ו ובמג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ב ובפר"ח שם סק"ה ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ס"ט ס"ק ס"ו ובסי' ק"ה ס"ק ע"ח ובחידושי הגרע"א שם ובת' מקום שמואל סי' נ"ב ושם בקונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' צ"ה

תוד"ה אין מחזיקין. אין לאסור מטעם זה למלוח בני מעיים עם שאר בשר כו'. ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ז ובת' מהר"ם ב"ב סי' שס"ה

תוד"ה אלא ל"ש ומותר בכל ענין כו' ע"כ וכן פירש"י וע' בתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ח ובס' המכריע חי"ד סי' י"ח ובביאור הגר"א סי' ע' ס"ק כ"ה

תוד"ה בשר, דוקא ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה כו'. אמנם הרא"ש כ' דר"ע לפרושי לת"ק הוא דאתא והבאתי דבריו בחידושי לעיל בסמוך, וע' בפ' הערוך מש"ך סי' פ"ז

ע"ב כאן גדי עזים כו'. ע' ילקוט תולדות רמז קט"ו ובמשפטים רמז שנ"ט

שם תרי מעוטי כתיבי עזים העזים. ע' לבוש סי' פ"ז ס"ב ובפמ"ג שם סק"ב בשפ"ד

שם גדי לרבות את החלב כו'. ע' סנהדרין ד"ד ע"ב תוד"ה דרך ובת' רדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רמ"ה

שם גדי לרבות את המתה, ע' בכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ס"ח

שם גדי להוציא את הטמאה, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ל"ג

שם בחלב אמו ולא בחלב זכר. ע' ש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ז וביאור הגר"א ופמ"ג שם

שם בחלב אמו ולא בחלב שחוטה, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' ב'

שם בחלב אמו ולא בחלב טמאה, ע' זוה"ק משפטים דף קכ"ד ע"ב

שם דם נמי לאו גדי הוא. עמש"כ בחידושי לקמן דקי"ד ע"א

שם ושליא נמי פירשא בעלמא הוא. ע' פר"ח סי' פ"א סקי"ב ובאור שמח פ"ה הי"ג ממ"א

שם וסבר שמואל אחע"א כו', ע"ל דק"א ע"א תוד"ה איסור ובפלתי סי' פ"ז ס"ק י"ג ובח"ס חי"ד סי' צ"ב

שם והאמר שמואל משום ר' אליעזר מנין לכהן טמא כו', בסנהדרין דפ"ג ע"א גריס דאמר שמואל א"ר אליעזר. ואית דגרסי התם אלעזר אולם משמע דגרסא דהכא עיקרית. דהא מסקינן הכא הא דידיה הא דרביה, ודייק רש"י מלשון משום ר' אליעזר. והוא שהיה בשעת החורבן. ושלא ראה אותו. משו"ה נופל לשון משום ע"ש, דלפי הגרסא בסנהדרין ר' אליעזר, או ר' אלעזר שהוא ר' אלעזר בן שמוע התנא הרי בע"כ שהיו זמן רב קודם דורו של שמואל. ולא שייך לאמר אמר שמואל א"ר אלעזר או אליעזר דלשון זה הוא במי ששמע מפיו. ואם הוא