אור הישר (חולין) רלב

י"ח. וע' בס' הערוך מש"ך סי' ע' ובפלתי סי' צ"א סק"ו

רש"י ד"ה א"ל הטמאים ה"א יתירא דגבי הטמאים לכם בכל השרץ. וכן פירש"י בבכורות ד"ו ע"ב, ועמש"כ בדרשה זו התוס' שם ובסוגיין ולעיל דצ"ט ע"ב ולקמן דקכ"ב ע"ב ודקכ"ו ע"ב ובע"ז ד"מ ע"א וברא"ש ור"ן שם ובת' הרשב"א סי' תקי"ג ובמיוחסות סי' קנ"א וברוקח סי' ת"ל, וע' בפמ"ג ר"ס פ"א ובשער התערובות פרק ב' ובחו"ד סי' ק"ה סק"ב ועמש"כ בחידושי לקמן דק"כ ע"א

תוד"ה דגים, הדגים לבדן והקשה רבינו שמואל כו', ע' מה שהאריך בס' הערוך מש"ך סי' ע' לבאר דברי הפוסקים בזה

בא"ד דדם משרק שריק במליחה כמו בצלייה כו' ע"כ, וכ"מ דעת הרא"ש והרשב"א, אמנם בשערי תשובות למהר"ם ב"ב בסופו סי' תקנ"ג כ' דדוקא נקט שמלחן אבל צלאן זע"ז מותרים משום דכבולעו כך פולטו שכל דבר הבולע ע"י האור שייך למימר כבולעו כ"פ והלכך דגים שצלאו עם בשר בשפוד אחד אפילו דג למטה ובשר למעלה סגי בקליפה ואותה הקליפה אינה משום דם אלא דקשה לדבר אחר כו'. וע' ש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ח ובחו"ד שם סקי"ג

תוד"ה ודגים. כשמולחין הרבה חתיכות יחד זו אחר זו ומניחין שניה על הראשונה כו'. ע' ס' יראים ס"ס קמ"ו ובפמ"ג במשבצות ר"ס ע', וע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ז

בא"ד ומיהו היכא דאיכא גומות כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ח

בא"ד אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח כו', ע' בתשובת מהר"ח אור זרוע סי' קע"ח

בא"ד והיכא דחציה של חתיכה בתוך הציר וחציה בחוץ מה שבתוכו אסור ומה שבחוץ מותר כו' ע"כ, אבל בס' האשכול ס"ס כ"ז כ' דאף חלק העליון של החתיכה המלוחה שאינו מונח בציר אסור כו'

בא"ד אירע מעשה בביתו של רש"י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין דם אלא מוחל בעלמא כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רצ"ד ובריקאנטי סי' קצ"ה ובשו"ע סי' צ"א ס"ה ובביאור הגר"א שם סק"ו

בסה"ד שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר כו', ע' ריקאנטי סי' קצ"ו ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' ס"ט ס"כ

תוד"ה הטמאים, דרשה גמורה היא גבי שרצים כו', וכן פירש"י ועמש"כ בחידושי שם ולקמן דקי"ג ע"א

תוד"ה ורוטבן, וי"ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן כו' ע"כ. כוונתם משום דזיעה בעלמא הוא ומשו"ה איצטריך קרא לאסרן, וע' בחו"ד סי' צ"א סק"ט ובבאר יצחק חא"ח סי' ח' וריש סי' י' ובחי"ד סי' י"ג. בא"ד וי"ל דשקולים הם כו', ע' נוב"י מ"ק חי"ד סי' כ"ו ובחו"ד סי' ק"ה סק"ב

בא"ד דהוי מצינן לאוקמי כשהקפהו ואכלו ע"פ סברא זו מתאמת עם דעת רבינו שמואל בתוס' לקמן דק"כ ע"ב ד"ה היכא

דף קי"ג ע"א ולימא ליה מדשמואל דא"ש מליח ה"ה כרותח עמש"כ בחידושי לעיל דצ"ז ע"ב ודקי"ב ע"א

שם מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר כו', אע"ג דציר בשר טרפה אסור מדאורייתא כדכ' התוס' לעיל דקי"ב ע"ב דקרא דהטמאים לאסור צירן דרשה גמורה היא. מ"מ פריך שפיר כיון דציר דג טמא עכ"פ מדרבנן אסור, כדכ' התוס' לעיל דצ"ט בד"ה שאני והר"ש בתרומות פ"י מ"ח. וע' בת' הרשב"א סי' ע"ר ובחידושי באר שבע בסוגיין ובח"ס חי"ד סי' פ"ה

דבלא"ה אין דמיונם עולה בשוה לגמרי. דבעובדא דרב מרי היתה המליחה בכלי מנוקב כדפירש"י, ובמליחת הדגים איירי כשהדג טמא היה מתחלה בכלי שאינו מנוקב והניח עליו דג טהור מלוח כדמשמע הלשון דג טהור שמלחו עם דג טמא וכדביאר הרשב"א בתשובה סי' רס"ה, וע"ש סי' ר"פ רפ"א שצ"ב שצ"ג תכ"ו

שם פרושי קא מפרש כו'. ע' בכורות דל"א ע"ב תוד"ה א"כ ובחידושי הרשב"א לב"ק דצ"ח ע"ב

שם תנא נמי סיפא טמא מליח וטהור טפל, פי' אבל באמת אם היו שניהם מלוחין ג"כ אסורין. ואין לאמר דטמאין בטהורין הוא לפגם כדכ' הר"ן בע"ז דל"ט ע"ב

שם אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה בה"ג ה' דם ובשאילתות ויקרא סי' ס"ח כתבו והיכא דקא בעי למירמא בישרא בקידרא אסיר עד דמלח ליה שפיר ומחוור ליה שפיר דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו כו', ופי' שם בהעמק שאלה דבה"ג ושאילתות ס"ל כהרמב"ם בפ"ו ה"י ממ"א דאחר מליחה והדחה צריך ג"כ להשליך הבשר מיד במים רותחין ע"ש, ולפירושו כל הפוסקים ומנהג כל ישראל דנקטו כהראב"ד, סרו לא רק מדעת הרמב"ם כי אם גם מדעת השאילתות והבה"ג שכל דבריהם דברי קבלה. ואדרבה הרב המגיד כ' שם שלא מצא סמך ברור לדברי הרמב"ם. וע' בתשב"ץ ח"א סי' ס"ט

ועוד דהלשון היכא דקא בעי למירמא בישרא בקידרא אסיר עד דמלח כו'. משמע דבעי להניח הבשר בקדירה לבשל, דעל זה נופל לאמר אסיר עד דמלח ליה, דאילו להרמב"ם השלכת הבשר ברותחין הוא רק הכשר שאחר המליחה בכדי לבשל, ולא שייך לשין זה כמובן

ואי משום דהרמב"ם כ' בלשון ומשליכו. ובשאילתות ובה"ג נמי אמרו דקא בעי מירמא, והוא ג"כ לשון השלכה כדפירשו רש"י ותוס' במעילה די"ט ע"א דרמיין משליכות, ז"א דמרמי הוא ג"כ לשון נוטל כדפירש"י בחגיגה דס"ו ע"ב. ולעיל דק"י ע"א חזייה דלא הוה קא רמי חוטי ובתענית כ"ב ע"א ולא רמי חוטי בתכילתא בגלימיה ובמנחות דמ"א ע"א גבי ציצית בטלית של מת דקאמר בההיא שעתא ודאי רמינן ליה ובשבת ד"י