אור הישר (חולין) רלא

כו', הספק של בעלי התוס' הביא הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סי' צ"ו סק"ה דאפשר דוקא קורט של חלתית דחריף מאד דלהכי לא תני במתני' שם אלא קורט של חלתית ובחולין דנ"ח ע"ב הלעיטה חלתית כו' דמנקבה למעיינה משא"כ בצנון ושאר דברים החריפים וע"ש בש"ך וט"ז ובביאור הגר"א סי' ק"ג סקי"ט, וכן בס' האשכול ח"ג סי' כ"ז וסי' ל"ה כ' להאי דינא דאינו בן יומו חורפא משוי ליה לשבח, בשם יש אומרים כמו בשו"ע שם. וכ"מ דעת ראבי"ה בסי' ק"א

תוד"ה מהו, שלא יפול מן הכותח במלח ולא ידע וימלח ממנו בשר כו' ע"כ, והוא כפירש"י דהוא מחששא שמא יפול מן הכותח במלח ע"ש. ועפ"ז שפיר כתב בת' מהר"ם ב"ב סי' רי"ז דאם מכוסים שפיר דמי

תוד"ה ה"מ, הר"ר יעקב ישראל התיר פעם אחת גיגית מלאה בשר שנמלחה יפה עם חתיכת נבלה כו', ע' תה"ד סי' קנ"ט ובש"ך סי' צ"א סקי"א

בא"ד דלא חשיב אינו נאכל מחמת מלחו אא"כ נמלח כעין עבוד כדאמר פ' כלל גדול האי מאן דמלח בישרא בשבת חייב משום מעבד כו'. ולע"ד בלתי מובן ראייתו הלא רבא ס"ל התם אין עבוד באוכלין ופסקינן כוותיה. ואף אם נאמר כמש"כ הגר"א בביאוריו ליו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ז דמ"מ למדנו משם דמליחה היינו עיבוד. בכ"ז בלתי מובן ההרכבה מהתם להכא, דאפילו רבה בר רב הונא שם איירי רק באם התרו בו על בליחה משום מעבד. תלוי באם מליחתו בעי ליה לאורחא אז חייב ע"י התראה זו. ואי בעי ליה לביתא והתרו בו משום מעבד פטור, אבל מה ענין זה לאינו נאכל מחמת מלחו לדין מליח ה"ה כרותח. וכן הבין הר"ן בחידושיו לע"ז דע"ד ע"ב וצ"ע. ועי' בפרדס סי' רכ"ו ובפמ"א ח"א סי' ט"ז ובשעה"מ פ"ג ה"ד מה' יו"ט

בא"ד ואור"ת דכל מליחות שאנו עושין לקדרה חשיבי אין נאכלין מחמת מלחן מדפירש בה"ג דשיעור מליחה כשיעור צלייה כו', ע"ל דצ"ג ע"א תוד"ה חתכיה ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו ובריקאנטי סי' קצ"ה קצ"ז וקצ"ח, וע' ראב"ן סי' קכ"א

בסה"ד וקאמר התם רבה על מליחת קדשים וכן לקדירה כו', ע' בת' הרשב"א סי' רס"ה ובראב"ן סי' כ"ד ובביאור הגר"א סי' צ"א סק"ה ובמש"כ בחידושי לעיל די"ד ע"א

תוד"ה תרי, לפ"מ שפי' בה"ג דדוקא נקיט תרי גללי כו' ואין אנו בקיאין בדבר כו', ע' בסוגיין ע"ב רש"י ד"ה ומשפייה ובס' התרומה סי' ס"ה ס"ו ובמ"מ פ"ו הט"ו ממ"א ובהגהות מיימונית שם ובביאור הגר"א סי' ע"ו ס"ק י"ח

ע"ב ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה, עמש"כ בחידושי לעיל ע"א

שם דגים ועופות שמלחן זע"ז אסורין. ולא אמרינן יצלה אותם באש ויסחט הדם שנבלע בהן על האש, דכיון שנאסרו אין להם תקנה, כמש"כ בס' המכריע חי"ד סי' י"ח ובת' הריקאנטי סי' קצ"ח, וע' בר"ן ובתמים דעים להראב"ד סי' ח' וסי' ט' ובס' הערוך מש"ך סי'. ע' ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' כ"א

שם אי בכלי שאינו מנוקב אפי' עופות ועופות נמי אסירי. ע' פלתי סי' ס"ט סק"כ וסי' ע' סק"ב ובת' פמ"א ח"ב סי' קס"א

שם לעולם בכלי מנוקב כו', פי' ואז אסורין הדגים כדי קליפה, ואם הקשקשים עליהם עולים הקשקשים במקום קליפה. כדמשמע בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ז, וע"ש בנחל אשכול

שם בתר דניחי דגים פליטי עופות והדר בלעי מיניה, ע' בת' הרשב"א סי' קכ"ט

שם רב מרי בר רחל אימלח ליה כו' אתא לקמיה דרבא, ע' ב"ב דקמ"ט ע"א תוד"ה רב מרי וביבמות דמ"ה ע"ב תוד"ה רבא ובב"מ דע"ג ע"ב תוד"ה רב מרי ובשב דקנ"ד ע"א ובתוד"ה אמרי

שם אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה אתא לקמיה דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' וצ"ל דמיירי דעצם החתיכות של השחוטה והטריפה הכיר בסימנין מובהקין, ולכן קמבע"ל רק על הפליטה כדפי' רש"י, ובזה א"א לעמוד לא על הטעם ולא על השיעור עוד כדביאר הרמב"ם ספט"ו ממ"א, ולהכי אסרינהו רבא מפני פליטת צירו מקרא דהטמאים

והנה במש"כ הרמב"ם שם בשר נבלה מליח שנבלל למו בשר שחוטה הרי זה נאסר כו'. כתבו שם הכ"מ והלח"מ דמקורו הוא מהך דהכא, ובס' אבקת רוכל סי' רט"ו הוסיף לפרש דמש"כ הרמב"ם בשר נבלה מליח שנבלל פי' שנמלח הנבלה בפני עצמה ושהתה זמן רתיחה וכגון שנמלחה להצניע ואח"כ נבללה הנבלה עם השחוטה ועובדא דהכא דאימלח ליה בשר שחוטה שממנו למד רבינו דין זה ס"ל דמליחה להצניע או לאורחא הוא ולפיכך לא כתבו הרמב"ם בלשון מליחה אלא בלשון בלילה דהכי הול"ל בשר נבלה שנמלח כו' ע"ש

ולע"ד לא יצא עוד חובת ביאור. ראשונה מדוע שינה הרמב"ם מלשון הש"ס. שכתוב בשר טרפה והוא כתב בשר נבלה, וכידוע שהרמב"ם נזהר מלהחליף לשון זה. ועוד במש"כ שהרמב"ם מפרש דמליחה דרב מרי היה להצניע או לאורחא, ובתוס' לעיל ע"א ד"ה ה"מ הביאו בשם ר"ת דלא ניחא ליה לפרש הכי, ועכ"פ הי"ל לברר קצת דבפירוש זה פליג הרמב"ם על ר"ת, וכן במש"כ שהנבלה נמלחה בפני עצמה ושהתה זמן רתיחה ואח"כ נבללה הנבלה עם השחוטה, לא משמע כן בכל הראשונים שהבאתי לקמן בסמוך רק כולהו ס"ל דהשחוטה עם הטריפה נמלחו ממש ביחד. וע' בביאור הגר"א סי' ק"ה ס"ק י"ח וצ"ע כעת

רש"י ד"ה אימלח, וקמבע"ל מי אמרינן כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט כו' ה"נ ל"ש או לא והרשב"א בחידושיו מפרש דמספקא ליה אי מפליט מלח אלא דם לחודיה ופשיט ליה דפליט ציר כו', וע' בתשובותיו סי' תנ"ו וכ"מ בס' האשכול ס"ס כ"ז ובתמים דעים להראב"ד סי' ו' ובראב"ן סי' י"ד ובראבי"ה ס"ס ר"ב וברוקח סי' תי"א וסי' תס"ד ובס' המכריע ס"ס