אור הישר (חולין) רל

בא"ד משום דאגב חורפיה בלע טפי וחשיב כחד טעמא ונתבשלו לא גרע מצנון כו', ע' פסחים ד"ל ע"א תוד"ה דלמא ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק"ה ס"ק פ"א ובת' מקום שמואל סי' פ"ט

בא"ד ואין לאמר דשאני התם דהוי טעם שלישי כו', ע"ל דק"ח ע"ב תוד"ה שנפל ובש"ך סי' צ"ד ס"ק ט"ו ובפר"ח שם סקי"ד ובת' הרדב"ז ח"א סי' רל"ד ובביאור הגר"א לה' פסח סימן תנ"ב סק"א וסקי"ד ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' צ"ה ס"ב ובבאר יצחק חי"ד סי' ט'

בא"ד וע"כ התם הוי טעמא משום דמב"מ מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא ע' בקו"א להפלאה כתובות בחידושיו לחולין שפ

בא"ד כשהטעם שני של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרו המים וחוזרין ואוסרין הקערות והמחבת, ע' בת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' כ"ד ובגינת וורדים להפמ"ג כלל ס''ה ס"ו

בסה"ד ואם האחד אינו בן יומו אז אותו שהוא בן יומו מותר. ע' רמ"א סי' צ"ד ס"ה ובביאור הגר"א שם סקי"ט ובאור שמח פ"ט ה"ט ממאכלות אסורות

דף קי"ב ע"א דאגב חורפיה בלע, ע' רוקח ה' פסח סי' רצ"א ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו דף קצ"ט ע"ד

שם מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכמכא כו'. ע' רוקח סי' תנ"ז ובת' מהר"ח אור זרוע סי' כ"ט ובת' רדב"ז ח"א סי' רל"ו

שם אמר רבא מאן חכים למישרי כה"ג אי לאו רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא קסבר כי אמר שמואל מליח ה"ה כרותח ה"מ היכא דאינו נאכל מחמת מלחו כו'. נלע"ד דדוקא רבא מצא לנחוץ לפרסם חוכמתא דרב חיננא, ודוקא בהוראה זו. משום דרבא לגרמיה ס"ל כשמואל דמליח ה"ה כרותח. ומשו"ה מקשה הש"ס לקמן דקי"ג ע"א על רבא בפשיטות גמורה ולימא ליה מדשמואל וע"ש תוד"ה ולימא ואיהו גופיה חדית בדשמואל דהוא דוקא באינו נאכל מחמת מלחו. גם בזולת עובדא דההיא בר גוזלא, כדמוכח בפסחים דע"ו ע"א, והשתא ניחא דהחכמים ששמעו הוראת רב חיננא. הבינו דלהכי שרייה משום דס"ל כרבין א"ר יוחנן לעיל דקי"א ע"ב דמליח אינו כרותח. ולפ"מ דסוגיא דעלמא נקטו גם אז כדפסקינן כשמואל לדינא, להכי הביאו הוראה זו קמיה דרבא ושפיר השיב רבא דלא די מה שלא נטה מדינא דשמואל, אלא דבהוראה זו העמיק הרחיב לפרש דהא דאמר שמואל מליח ה"ה כרותח הוא דוקא באינו נאכל מחמת מלחו. אבל האי כותח הרי נאכל מחמת מלחו. פי' ד דעיקר אכילתו הוא ע"י תערובות המלח במדה מרובה וע' בר"ן. ולפ"ז אדרבה הוראה זו מתאמת עם דינא דשמואל וכדמפרש רבא. וע' בראב"ן סי' י"ד ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ו ובמ"ת סי' מ"א ובח"ס חי"ד פי' פ"ו

שם אבל צלי בעי קליפה, ע"ל דצ"ו ע"ב תוד"ה עד ובביאור הגר"א ה' פסח סי' תמ"ז סק"ה ובחידושי הגרע"א שם וליו"ד סי' צ"א ס"ז ובתשובותיו ס"ס קפ"ג

שם ואי אית ביה פילי כוליה אסורי ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רי"ח ובמעשה הגאונים סי' יו"ד

שם אר"נ אמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה, פי' הככר אבל הבשר מותר. לפ"מ דהבשר לא נמלח והותר רק מטעם צלייתו. נמצא דדם שבבשר הוי דם האברים שלא פירש ומותר. אבל דם שבככר הוא דם שפירש ממקום למקום ואסור, וע"ל די"ד ע"א תוד"ה ונסבין ודל"ג ע"א תוד"ה מולחו וד"ה ונאכלין ובפסחים דע"ד ע"א תוד"ה האי ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ז. אמנם בת' מהר"ח אור זרוע סי' כ"ד כ', דשמואל אסר הככר משום מראית העין כמו דם השיניים שעל הככר ודם דגים שאין בו קשקשים, וכ"ה ג"כ דעת הפר"ח ס"ס ע"ו

שם לית ליה תקנתא אלא משדא ביה תרתי גללי מלחא ומשפייה, ע' ת' הרשב"א סי' ס"ה ובמיוחסות סי' קס"ד

רש"י ד"ה קישות, אבל סכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואיני ניכר כו', ע' פסחים ד"ל ע"א תוד"ה דילמא אתי למיכליה ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק"ג סק"כ ובסי' קכ"ב סק"ז

. בא"ד ועוד דמשום חורפיה בלע כו' ואגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון ע"כ. טעם זה נקיט הראב"ן בסי' רע"ג, וע' ט"ז ה' פסח סי' תמ"ז סקי"ג ובחק יעקב שם סקל"ט והגר"א ז"ל בביאוריו שם סקכ"ט הרגיש בכל דבריהם. ונשמר במה שהורה באצבע אהא דבסוגיין קילחי דלפתא שרי

רש"י ד"ה שרייה, אע"פ שהכותח מליח הוא ע"פ וכן פי' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ז, ולפירוש זה שפיר גרסינן בגמרא האי כותחא הרי נאכל מחמת מלחו. אבל רגמ"ה מפרש דהיונה היה מלוח. ולכן גרס אבל האי נאכל מחמת מלחו, וע' בר"ן ובס' התרומה סי' ס"ג ובש"ך סי' צ"א סקי"א ובערוך שלו שם

רש"י ד"ה דאינו נאכל מחמת מלחו אינו נוח לאכול מרוב מלח שבו כו', ובתמים דעים להראב"ד סי' ה' הסביר שלא אמרו אינו נאכל עם מלחו אלא מחמת מלחו שנתקלקל טעם הבשר מחמת המלח, וע' בת' ריקאנטי סי' רט"ו. ן

רש"י ד"ה שחתך עליה בשר כשהוא חותך מן הצלי ע"כ, אפשר דבין בצלי חם בין בצלי צונן איירי כדכתב הראב"ן בסי' כ"ד, וע' בערוך מש"ך פי' ע"ו

רש"י ד"ה וה"מ דאבריה שנקב הדם את הככר כו', והוא כפירש"י לעיל דמ"ג ע"ב אהא דאין חוששין שמא הבריא כמו וברא אותם בחרבותם

רש"י ד"ה משתעלה, לישנא אחרינא שיהו הגחלים מעלה עשן כו', וכפירוש זה נקט הראב"ן בסי' רע"ד

תוד"ה אגב, וצ"ע אם הסכין מקונח ואינו בן יומו אי חורפא דידהו מחליא לשבח כדאמר גבי חלתית