אור הישר (חולין) רכט

אבל אם היה אינו מנוקב גם הכלי אסור להשתמש בה רותח, וזהו לשיטת הרא"ש דבסוגיין איירי דוקא בכלי שאינה מנוקבת. ומכש"כ לשיטת הראב"ד והרמב"ן שהביא הרשב"א, דגם במנוקבת איידי בסוגיין. וכ"כ הר"ן וע' במגיד משנה ספ"ו ממ"א ובס' הערוך מש"ך סי' ס"ט, לפ"ז בודאי דדין זה היה צריך לסדר לקמן שם. וע' ברוקח סי' תכ"ח ובשו"ע סי' קכ"ב ס"ה ובביאור הגר"א שם ס"ק ט"ז ובחידושי באר שבע בסוגיין ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' מ"ג

שם מליח ה"ה כרותח. ע"ל דקי"ב ע"א תוד"ה ה"מ ובראב"ן סי' י"ד ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ס"ח סקל"א ובשעה"מ פ"ח הכ"ד מה' חו"מ ומש"כ בחידושי לעיל צ"ז ע"ב

שם וכבוש ה"ה כמבושל, ע"ל דצ"ז ע"ב רש"י ד"ה כבוש ומש"כ בחידושי שם. וע' בירושלמי תרומות פ"י ה"ו ובר"ש שם משנה ח' ובר"ש סוף מ' כלים ובת' הרשב"א סי' תקי"ד ובמרדכי ביצה פ"ב רמז תרע"ד ובמהרי"ק שרש קנ"א ובאור שמח פ"ו הכ"א ממ"א

שם דההיא פינכא דהוה בי ר' אמי דמלח ביה בשרא ותבריה כו', והוכיחו מזה בת' הר"ן סי' ס"ט ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ה דלכתחלה אסור לבשל בכלי אסור שאינו בן יומא, דאל"כ ל"ל למתבריה לשהייה עד למחר ע"ש. וקשה דלמא ס"ל לר' אמי כהאי תנא דע"ז דע''ה ע"ב דנ"ט לפגם אסור, ולפ"ז לא יועיל לו מאי דמשהה ליה עד למחר. א"נ כדאמר התם דע"ו ע"א גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא וכה"ג אשכחן בפסחים ד"ל ע"א גבי קדירות בפסח ישברו, דפריך ואמאי לישהינהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן. ומשני גזירה דלמא אתו למיעבד בהו במינו, וע"ש במלחמות ובר"ן ובפר"ח ה' פסח סי' תנ''א סקי"א ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קכ"ב סק"ד וסקי"א ובת' הגרע"א סי' מ"ג

שם מ"ט תבריה לאו משום דשמיע ליה מיניה דר"י דאמר מליח ה"ה כרותח, ע' פלתי סי' ס"ט ס"ק י"ח ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ו

שם האי אפשר למטעמיה והאי לא אפשר למטעמיה כו'. ע' בס' הערוך מש"ך סי' צ"ה ובפר"ח חי"ד סי' ק"ח סקכ"ב ובפלתי סי' ס"ט סקי"ז ובת' הגרע"א סי' קפ"ט

שם כי קאמינא דליכא קפילא ע"כ, ולדידן אי ליכא קפילא שיעורא בששים וע"ל דצ"ז ע"ב ובמעשה הגאונים סי' י"א

שם ושמואל אמר מותר נ"ט בר נ"ט הוא, ע' בת' הגרע"א סי' ר"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' י"א

שם לרבך יהיבי ליה ואכל ואת לא אכלת. כה"ג בשבת דק"ט ע"א ודק"מ ע"א

שם חס ליה לזרעא דאבא בר אבא כו'. ע' בפר"ח לאו"ח סי' תצ"ו בקונטרס מנהגי איסור ס"ק כ"ג ובחידושי באר שבע בסוגיין ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים לפסחים דכ"א ע"ב ובאור שמח ה' גירושין פ"א הי"ז ובמה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ב

שם אמר חזקיה משום אביי, ע"ל דקי"ג ע"ב רש"י ד"ה הא דרביה ולעיל די"ז ע"ב רש"י ד"ה כל היכא ובמש"כ בחידושי שב

שם הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח, ע' ראב"ן סי' שי"ד וברוקח סי' תי"ג ובביאור הגר"א לאו"ח סי' תמ"ז סקכ"ו ובת' הגרע"א סי' פ"ג

שם צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאכול בכותח וה"מ צנון כו', ע"ל ד"ח ע"ב תוד"ה אגב ובס' האשכול ח"ג סי' ה' וסי' ל"ה ובמרדכי פ' כיצד מברכין רמז קט'"ז

רש"י ד"ה קפי צף למעלה כו' ע"כ, וטעמא דדמא דכבדא צף למעלה מפני הלחה שבה, כדביאר הראב"ד בתמים דעים סי' יו"ד ע"ש

רש"י ד"ה והלכות כחל כבר למדנו למעלה לצלי בעי קריעה שתי וערב כו' ולקדירה קורעו שתי וערב וטחו בכותל ע"כ, ע' מש"כ בת' הרדב"ז ח"ב סי' תתכ"ז, על סתירת דברי רש"י מהא דלעיל דק"ט ע"ב בד"ה הא קמ"ל, שכ' קריעה בעלמא קא"ל או שתי או ערב, וע"ש בסוגיא מה שהאריכו בזה הרז"ה והמלחמות רשב"א רא"ש ור"ן. וע"ש תוד"ה אינו ותוד"ה ההוא ומש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה סכין. איידי דבית השחיטה רותח בולע הסכין מן הדם כו', ע' פלתי סי' יוד סק"ז

רש"י ד"ה וצנון. דאגב חורפיה דצנון הוא בולע משמנונית הסכין הקרוש עליו כו'. ע"ל דקי"ב ע"א רש"י ד"ה קישות ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קכ"ב סק"ז

רש"י ד"ה נ"ט בר נ"ט הוא אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאכלן בכותח כו'. דברי רש"י מבוארים בפסחים דע"ו ע"ב ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקא למיכליה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר. וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל' ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' פ"ז ס"ג

תוד"ה ולא, כלומר מכאן אין להוכיח אבל הוא בפירוש אמרה כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' רכ"ז

תוד"ה כר"ח, אין הלכה כן כו'. ע' ברכות דמ"א ע"ב תוד"ה הלכתא וד"ה לאחר ושם בתוס' רא"ש רי"ח ושטמ"ק, ובראבי"ה סי' קי"ז

תוד"ה הלכתא, אלא כשאחד מהן רותח דבין עילאה גבר בין תתאה גבר קליפה מיהא בעי כו', ע' ש"ך סי' ק"ה סק"י

בא"ד בשם רש"י פי' ריב"ן חתנו דוקא עלו שרי אבל נתבשלו אסור כו'. ע' זבחים דצ"ו ע"א תוד"ה ואם ובע"ז דע"ו ע"א תוד"ה בת וברא"ש לפסחים פ"ב סי' ז' ובס' התרומה סי' ס' וס"א ובס' הפרנס סי' נ"ט ובריקאנטי סי' רי"ב ובת' הרדב"ז ח"א סי' ר"י ובביאור הגר"א ליו"ד ר"ס צ"ה ובת' באר שבע סימן ל"ג ובבאר יצחק חי"ד סימן ז' וסימן ח' ובס' דבר משה סימן ט'