אור הישר (חולין) רכז

בזה מפני שהוא מובן שאין דרך ת"ח בעצמם להיות חובשים, ועכ"פ לדידיה ודאי היה מותר לאודועי נפשיה להצלה מן הצער

וברמי בר תמרי דבסוגיין הני דאתיוהו לקמיה דרב חסדא בודאי היה כוונתם נמי לצערו, על דמשני ממנהג המקום לאכול כחל, ובכ"ז לא התפאר בעצמו כלום רק השיב על כל שאלותיו של ר"ח ומתשובותיו הבין ר"ח שהוא ת"ח גדול, עד שר"ח א"ל חזינא לך דחריפת טובא, אמנם רמי גופיה כדי שלא יתראה כמשתמש בכתרה של תורה השיב לר"ח אי הוית באתריה דר"י (ששם מקומי כדפי' המהר"ם שי"ף ונודעתי שם בלא"ה) אחוינא לך חורפאי, שם היה מותר אף להראות לך חריפות, אבל הכא באתרא דלא ידעי לי, די לפני שהשבתיך על מה ששאלתני או בא לפני, אבל אנכי מצדי לא הראיתיך מאומה להשתמש בכתרה של תורה. שעד עתה עוד לא באתי בגבולך לצער או להפסד כנלע"ד

שם כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה, ע' מה שהאריך בביאור הסוגיא הראב"ן בסי' י"ג

שם כבדא מה אתון ביה כו'. ע' תשב"ץ ח"א סי' ס"ח ובת' הריב"ש סי' קס"ד

שם א"ל דילמא התם בכבדא דאיסורא ומשום שמנוניתא כו'. הר"ש והרא"ש והרע"ב בתרומות שם נקטו זאת לאוקימתא, ולפ"ד יל"ד דתיבת דילמא בגמרא מיותרת דדי במאי דקאמר התם בכבדא דאיסורא. וע' במה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ו ובפר"ח ליו"ד סי' ע"ג סק"א שוב מצאתי בראב"ן סי' כ' שכ' דלא סמכינן אההוא שינוייא דהא דילמא קאמר ולדיחוי בעלמא וע"ש באבני שהם. ם

רש"י ד"ה כפתוהו, בד"א דארבעים ותו לא במצות ל"ת שכבר נעשית העבירה אבל מ"ע שלפניו ואינו רוצה לקיימה כו', וכן פירש"י בכתובות דפ"ו, אמנם לקמן דקל"ב ע"ב פירש"י החילוק. דבל"ת אית ביה מיתה או כרת דקלבד"מ אבל בעשה כגון עשה סוכה או עשה לולב אין בה חסרון כיס כולי האי. וע' במיוחסות סי' ר"מ ובחו"מ ס"ס תכ"ו ובבאר הגולה שם ובת' פמ"א ח"א סי' כ"ו וח"ב סי' קנ"ה וח"ג סי' ט' ובמנ"ח מצוה ח' אות ה'

רש"י ד"ה לא מיבעיא, דכיון דטרודה היא לפלוט ולהוציא כל שעה לא בלעה, ע' פרדס סי' רכ"ד

תוד"ה טלית, ומכאן מדקדק ר"ת דסתם שאלה שלשים יום כמו הלואה כו'. התוס' בשבת ר"פ שואל הביא דשיטת רש"י היא דרק סתם הלואה שלשים יום אבל סתם שאלה היא פחות, ור"ת החזיק בשיטתו כמו הכא, והתוס' האריכו בזה שם ובמנחות דמ"ד ע"א ולע"ד קשה אמאי לא הביאו דשיטת רש"י היא גמרא ערוכה בחגיגה דכ"ב ע"ב דקאמר טמא מת בעי הזאה ג' וז' ומנא לז' יומי לא מושלי אינשי וצ"ע כעת, וע' בת' פמ"א ח"ב סי' ס"ה

בא"ד ולענין ברכה נראה שאין לברך על השאולה אע"פ שאומר ר"ת דנשים מברכות אסוכה כו', ע' ברכות די"ד ע"א תוד"ה ימים ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב ס"ס כ"ה

בא"ד ואור"ת דהתם נמי אישתרו בכל ענין אפילו שלא בעידן עבודה כו'. ע' שאגת אריה סי' כ"ט ל' ל"א ובטו"א מגילה די"ט ע"ב ובת' חמדת שלמה סי' כ"ב ובמש"כ בחידושי לערכין ד"ג ע"ב ולתמיד דכ"ז

בא"ד והא דקאמר נהי דאשתרו בשעת עבודה כלומר בגדים שלובשים בשעת עבודה כו'. ע' בחידושי באר שבע לתמיד דכ"ז ע"ב

תוד"ה כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה וא"ת והרי צדקה כו'. אמנם במרדכי פ"ק דב"ב רמז ת"צ תירץ. לפ"מ דמסקינן בירושלמי ב"ב ספ"ה. דעל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה נענשין עליה, אבל באמת מוזהרין עליה. וע"ש במה"פ ובפי' ס' חרדים לירושלמי ברכות ר"פ כיצד מברכין ובת' מהר"ם ב"ב סי' תשנ"ה ובתומים סי' כ"ו סק"ה

בא"ד ואור"ת דאכפייה היינו בדברים כו'. ע' כתובות ד"ע ע"א תוד"ה יוציא ובר"ן שם לדף מ"ט ובריב"ש סי' ר"ן ובמהרי"ק שרש קמ"ח ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קס"ו ובת' הרמ"א סי' ל"א ובחו"מ ס"ס תכ"ז ובבאר הגולה שם ובט"ז או"ח סי' שמ"ג סק"ב ובברכי יוסף חי"ד סי' רמ"ח סק''א וחח"מ סי' כ"ו סקי"ט ובקצוה"ח סי' ר"צ סק"ג ובת' פני יהושע ח"ב חאה"ע סי' מ''א ובמש"כ בחידושי לערכין דכ''ז ע"א

בא"ד ועוד דבצדקה נמי איכא לאו לא תקפוץ ולא תאמץ, ע' ש"ך יו"ד סי' רמ"ח סק"ג ובחו"מ סי' רצ"ב ס''כ ובביאור הגר"א שם סקמ"ז ובקצוה"ח סי' צ"ז סק"ט ובאבני מלואים סי' ע"א סקי"ד ובמחנה אפרים ה' מלוה סי' א' ובשעה"מ פי"ב הי"ד מה' אישות ובשושנת העמקים כלל ט'

תוד"ה כבדא. אור"ת כו' דאי בתר מליחה ושהייה במלח פשיטא דשרי לבשלה בהדי בשר כו'. ע"ל דצ"ג ע"א תוד"ה חתכיה ובת' הרשב"א סי' תפ"ב ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ז ובס' התרומה סי' נ"ז נ"ח ובת' מהר"ח אור זרוע סי' קמ"ח וברוקח סי' תמ"ג ובת' חו"י סי' כ"ז ובת' מקום שמואל סי' כ"ז

בא"ד דכמה דברים היו עושין כדי להראות הלכה לתלמידים כו', ע' פר"ח סי' ע"ג סק"א

בא"ד א"נ התם קאי אקריעה שתי וערב כו', ע' בת' ריקאנטי סי' קצ"ט

בסה"ד ורב אלפס כתב שמנהג בכל ישראל שלא לבשל כבד אפילו אחר מליחה בלא צלייה. ע' בס' הפרדס סי' רכ"ה ובתמים דעים להראב"ד סי' ט'

דף קי"א ע"א וקריבו לן קניא בקופיה ואכלנא, ע"ל דק"י ע"ב תוד"ה כבדא ובביאור הגר"א סי' ע"ג סק"א וברוקח סי' תי"ב

שם ור"נ חלטי ליה ברותחין, וכה"ג אמרינן לעיל דק"ח ע"ב שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פליט ע"ש. הרי דטבע הרותחין להצמית, וע"ל דמ"ו ע"ב ומש"כ בחידושי שם.