אור הישר (חולין) רכב

ניעורו נתוסף עד ס' כנגד הטפה אפ"ה מותר. ולא מחלקינן בזה בין שוגג למזיד או בין דאורייתא לדרבנן, כגון אם החתיכות היו של בהמה או של עוף. כדמחלק במרדכי פ' הגוזל קמא רמז קכ"א, משום דהכא היו כל החתיכות בקדרה בשעת נפילת הטיפה, ושיעור המשנה בנתינת טעם קאי על הטיפה ולא על החתיכה כדכתב הראב"ן סי' כ"ד, ובאופן כזה לא שייך ריבה ההיתר על האיסור כדאיירי במרדכי שם

שם אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא כו', ע' מה שהאריכו בזה בפר"ח לה' פסח סי' תמ"ב סק"א ובביאורי הגר"א שם סי' תנ"ג סק"ט

שם מבשר בחלב מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא כו', ע' בת' הריב"ש סי' שמ"ט

שם א"ל רבא דרך בשול אסרה תורה. ואע"ג דבסנהדרין ד"ד ע"ב הבינו להאי דרך בישול א"ת, למעט בשר שבשל בחלב בצירי, שזה אינו בשול רק טיגון כפירש"י שם, מ"מ בע"כ אתא האי דרך בישול להורות גם על נתינת טעם זה בזה הקשורה בטבע בישולם יחד, ואחרי דקפיד קרא לאסור דוקא דרך בישול. בהכרח דממועט בשר בחלב בצירי, דזהו טיגון ולא בישול, והא דבעי בירושלמי נדרים פ"ו ה"א הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר במטוגן, היינו משום דבנדרים הלך אחר לשון ב"א

אמנם יש להעיר בהא דקאמר שם בירושלמי בתר הכי רבנן דקיסרין שאלון מעושן מהו שיהא בו משום בישולי עכו"ם משום תבשילי שבת משום בב"ח כו' ע"ש, ופשיט לה בפר"ח ליו"ד סי' פ"ז מירושלמי שבת פ"ז ה"ב, דהתם תאמר הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהו משום מבשל ע"ש, ומסיק עלה בפר"ח דכי היכי דמחייב במעשן משום מבשל בשבת ה"ה לענין בב"ח ע"ש ובש"ק לירושלמי שם, והשתא תקשה הלא גם טיגון חשיב בירושלמי דחייב משום מבשל בשבת, א"כ ה"ה לענין בב"ח לדעת הפר"ח, ולפ"ז אזדא לה הוכחת רב אחא בריה דרב איקא בסנהדרין שם, דמשו"ה לא מצינן למיקרי לא תבשל גדי בחלב בצירי, משום דדרך בשול אסרה תורה. וחלב בצירי אינו בישול אלא טיגון כדפירש"י, הרי בלשון תורה נקרא גם טיגון בלשון בישול לדעת הירושלמי גם לבב"ח וכמש"כ הפר"ח, ולפירש"י והפר"ח צ"ע כעת, וע' בפתיחת הפמ"ג לה' בב"ח ושם במשבצות סי' פ"ז סק"א ובפלתי שם סק"ב וסקי"ב ובשעה"מ ה' יסוה"ת

שם אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבלה כו', ע' מנחות דכ"ב ע"ב תוד"ה ור"י ובראב"ן סי' שי"א ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ב ובס' המכריע חי"ד סי' כ"ב ובפלתי סי' צ"ח סק"ד ד"ה והנה למ"ד

שם חתיכה עצמה נ"נ, התוס' לעיל דצ"ו ע"ב בד"ה אם ובד"ה אפילו הביא דעת רבינו אפרים דלא אמרינן חתיכה עצמה נ'"נ רק בבב''ח ולא בשאר איסורין. ובתשובות הרשב"א סי' תצ"ד החזיק מאד לסברא זו וכ"ה דעת הראב"ד בחמים דעים סי' קמ"א והרוקח בסי' תנ"ב, אבל אין כן דעת רש"י בפרדס סי' רכ"ב ובס' יראים סי' קמ"ו ובמעשה הגאונים סי' ג' וסי' ט"ז, וע' בת' הגרע"א סי' רי"ז ובבאר יצחק חא"ח סי' יו"ד

שם חתיכה עצמה נ"נ, לאו דוקא בבישול אמרינן הכי, כ"א גם במליחה כמש"כ בפרדס סי' רל"ט ובת' הרמ"א ס"ס צ"ה

שם מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה כר' יהודא דאמר מין במינו לא בטיל כו', ולכאורה מאין הוכיח מר זוטרא מדברי רב דהוא משום דס"ל כר''י, דילמא בנה רב את דינו על הסתם משנה בע"ז דע"ד ע"א, דבשר בחלב אוסר בכל שהוא, וזהו מאי דאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ, היינו משום נתינת הטעם שבה נושאת עליה איסור בב"ח, וממילא אוסרת כל החתיכות כולן, דבב"ח אוסר בכל שהוא

וי"ל דאם היה כן כוונת רב מדוע אסיק בדבריו מפני שהן מינה, תיפ"ל דבב"ח אוסר בכל שהוא, ומדינא הי"ל לאסור כל החתיכות כולן, ובע"כ דאי לא הוי אמר מפני שהן מינה, ה"א דוקא בבב"ח קאמר רב הכי, וכשיטת רבינו אפרים שהבאתי לעיל בסמוך. דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה נ"נ. ומשו"ה גופה הורה רב אגב אורחיה דלאו דוקא בבב"ח דינא הכי אלא בכל איסורין שבתורה, ולשיטתיה אזיל כדאמרינן בע"ז דע"ג ע"ב, רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו, והוא כדעת ר' יהודא דמין במינו לא בטיל, ועפ"ז הוכרח רב לסיים בדבריו מפני שהן מינה, ומזה גופה הוכיח מר זוטרא דרב אמר לשמעתיה כר' יהודא, וע' רש"י ד"ה מפני ולקמן דק"ט ע"א רש"י ד"ה ותו ולעיל דצ"ז ע"א תוד"ה אמר ובראב"ן סי' י"ג ובמהרי"ק שרש קנ"ד

שם אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור, ע' ראב"ן סי' י"ז ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ב וברוקח סי' תל"א ובתמים דעים להראב"ד סי' ו' ובר"ן ס"פ כל הבשר

שם כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כו', ע' בת' הגרע"א סי' פ"ג ובאור שמח פ"ט ה"ח ממ"א

רש"י ד"ה איזורו, האיזור תמיד הוא קבוע בחלוקו כו' ע' תענית דכ"ט ע"ב תוד"ה מי ובט"ז או"ח סי' תקל"ד ובביאור הגר"א שם סק"ד

רש"י ד"ה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה כלומר שאין באותה חתיכה לבדה ששים לבטל כו', והרמב"ם בפ"ט ה"ח ממ"א דמפרש נותן טעם ממש שטועמו עכו"ם ע"ש, משום דאיהו לטעמיה שם פט"ו ה"ל דסמכינן אקפילא ארמאה, וכ"ה ג"כ דעת הראב"ן בסי' כ', ובשני דעות אלו נחלקו המחבר והרמ"א בסי' צ"ב ס"ב, וע"ש סי' צ"ח ס"א ובביאור הגר"א סק"ז

רש"י ד"ה אמר אביי, כדגמרינן לקמן דקט"ו מלא תאכל ג' פעמים כו' ע"כ, גם הרמב"ם נקט דרשה זו יותר מכל הדרשות שם. כדכ' בסה"מ מצוה