אור הישר (חולין) ריז

תוד"ה מים והייתם קדושים אלו מים אחרונים ואסמכתא בעלמא הוא כו' ע"כ, וכ"כ בס' יראים סי' כ"ג וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' קפ"א סק"ט וסקי"ב ובברכי יוסף שם סק"ו

בא"ד היינו להם שהיה הדבר עליהם חובה כו'. ע' בתוס' ברכות ס"פ אלו דברים וברבינו יונה שם

בא"ד ובה"ג פי' דראשונים שהם מצוה כו' טעונין ברכה אבל אחרונים שהם לצורך אדם משום מלח סדומית אין טעונין ברכה ע"כ, ויל"ד טובא לפ"מ דאיכא לפלוגי דנ"מ לענין ברכה שהיא בכל אדם, מאי דוחקיה דר"ת לאמר דנ"מ לענין מלחמת הרשות דהיא מילתא דלא שכיחא וע' ברמב"ם וראב"ד פ"ו ה"ב מה' ברכות

ולכאורה י"ל דר"ת ס"ל כדעת האומרים דעל מים אחרונים נמי מברך ובמרדכי ברכות סי' קצ"א הביא בשם התנחומא ומה מים ראשונים דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל מברך אחרונים לא כש"כ, וכן הביא בראבי"ה סי' קמ"ה, ובסי' קנ"א כ' ששמע מרבותיו ובשם הרב רבינו יצחק בן מלכי צדק דמים אחרונים צריכים ברכה, וכן הביא משמו ביראים סי' כ"ג, והראבי"ה סתר א"ע דבסי' קצ"ט כ' דאין מברכין ובס' האשכול ח"א סי' ט"ז נוטה ג"כ לברך על מים אחרונים על רחיצת ידים. וכן נמי דעת חתנו הראב"ד ז"ל בתמים דעים סי' ס"ו וס"ז, וכ"ה בת' הרשב"א סי' תק"ז ובמיוחסות סי' קנ"א וע' ברבינו יונה לברכות פ' אלו דברים שם. ולפ"ז אע"ג דאנן פסקינן בשו"ע סי' קפ"א ס"ז דאין מברכין על מ"א וע"ש בביאור הגר"א סי' ח' סק"ב, אכן כיון דעכ"פ יש הרבה ראשונים דס"ל דמברכין, י"ל דגם ר"ת ס"ל כוותייהו ודלא כבה"ג משו"ה הוצרך לאמר דנ"מ למלחמת הרשות, אולם ממש"כ התוס' בשבת דכ"ה ע"ב ד"ה חובה וברא"ש ור"ן שם בשם ר"ת גבי הדלקת נר של שבת. משמע דגם איהו ס"ל כבה"ג דמים אחרונים א"צ ברכה. וא"כ הדק"ל אמאי לא קאמר דנ"מ לענין ברכה וצ"ע כעת. וע' בשבלי הלקט סי' א' וסי' קמ"ט

בא"ד ומכאן כ' רבינו יהודא בפ' במה מדליקין בתוס' שאין לברך על ק"ש שלפני מטתו אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות שמע ע"כ, ולכאורה מהיכא תיתי דנברך ברכה כזו. ואנה מצאו ההחלטה מכאן לבטלה, וי"ל דבברכות ד"ד ע"ב אריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו. והבינו בתוס' שם ד"ב ע"א ד"ה מאימתי וכ"ה ג"כ בראבי"ה שם, דק"ש סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין ע"ש, ולפ"ז היה מקום לאמר כיון דבגמרא אמרו מצוה לקרותו על מטתו. לכן צריך לברך כמו על כל מצוה. אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות שמע, משו"ה כתבו התוס' דאין לברך. ולמדו מהך דהכא דאין מברכין על מים אחרונים. מפני שבאה רק להגן מהיזק דמלח סדומית, א"כ התם נמי אין לברך. שהק"ש דלפני מטתו אינה רק להגן מפני המזיקין. וע' מש"כ עה"ג בסוגיין בשם מהר"ם

ע"ב א"ר נחמן ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל כו', בראב"ן סי' רע"א הוא בשם רב, וברי"ף ברכות פ' אלו דברים גריס כדהכא, וע"ש ברבינו יונה

שם שמלח סדומית יש שמסמא את העינים, ע' עירובין די"ז ע"ב תוד"ה מים ובברכות דנ"ג ע"ב תוד"ה והייתם וברבינו יונה שם ובר"ן בסוגיין ובפר"ח ליו"ד סי' קט"ז סק"ב

שם מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא כו', ע' ברכי יוסף סי' פ"ט סקי"ט ובת' ח"צ סי' נ"ה

שם האי דלא שקיל מידי מפתורא כו'. ע' פר"ח ליו"ד סי' קט"ז סק"ט

שם דהוה מהדר עליה שרא דעניותא כו' ע"כ, והוא איסרא דעניותא נבל שמיה המוזכר בפסחים דקי"א ע"ב. וע' בנמו"י לסנהדרין ספ"ב

שם כרך ליפתא איבלי, בר"ש כלים פ"ג מ"ו הגרסא כרך ריפתא איבלא

שם אמרה מילתא אסרתה לארבא אמרו אינהו מילתא שריוה, ע' בת' הרשב"א סי' תי"ג ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט סקי"ג וסקכ"ז

שם משום דשכיחי מזיקין. ע' ס' חסידים סי' תע"ח

שם אותבוה תותי מרזיבא פקעה, ע' ס' חסידים סי' תתשמ"ו

רש"י ד"ה סולדת נכוית אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים ע"כ, ויל"ד מנ"ל לרש"י לפרש דיש בזה משום שינוי מתורת מים, דילמא גזור רבנן דאין נוטלין בחמין שהיד נכוית. מטעם סכנת היזק בגופו. ולפ"ז בע"כ הא דתניא מים ראשונים נוטלין גם בחמין. הוא דוקא באופן שאין היד סולדת בהן, וזהו גופה מאי דחדית ר' ינאי בדינא דברייתא. אבל אין כוונת הש"ס מטעם השתנות מדין מים, ובר"ש ידים פ"א מ"ג משמע דנקט כפירש"י

וי"ל עפמש"כ המג"א בסי' קפ"א סק"ג וז"ל וצ"ע אטו בסוטה עסקינן שיכוה ידו כו' ע"ש, ולפ"ז בהכרח דלאו משום לתא דהיזק בגופו אתינן עלה. והשתא מדוע אסרו חכמים החמין שהיד סולדת בהן. אין זה אלא משום שנשתנו מתורת מים דאין ראויין לשתיית בהמה וכיוצא בו. וע' לח"מ ה' ברכות פ"ו ה"ט

רש"י ד"ה כל מילחא מדד מלח כו' ע' בראב"ד ה' ברכות פ"ו ה"ד ובמפרשים שם ובת' הרדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ט"ל

רש"י ד"ה דבר, וכי יכעוס יסתכן ויחנק. ע"ל דק"ז ע"ב רש"י ד"ה לא יתן

רש"י ד"ה דשדו מיא השותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ, ע' ס' חסידים סי' קי"א וסי' תתנ"ב

רש"י ד"ה עד דחלפי מים הרעים ששתו המזיקין מהן ע"כ, אכן לעיל דנ"ח ע"ב אהא דתנן מים הרעים פירש"י מים מגולים. משום דהתם איירי שהבהמה שתתה מים הרעים בבית, ובזה יש מקום לפרש שהוא מים מגולים. משא"כ הכא איירי במי נהר שאינו נופל על זה לשון מים מגולים. ובברכות דכ"ב ע"ב אהא דתנן לא יתכסה במים. הרעים, פירש"י מים סרוחים ע"ש, משום דכל חד וחד לפי ענינו.