אור הישר (חולין) רטו

כל הבשר פרק שמיני חולין

במשנה כל הבשר אסור לבשל בחלב כו'. ע' בפרדס סי' רמ"ז

שם ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן. ע' באו"ח סי' ת"מ ס"ג ובביאור הגר"א שם ס"ק י"א

תוד"ה כל הבשר. תימא דלא תני בארץ ובחו"ל כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' תפ"ט סק"ג

דף ק"ד ע"א במשנה, הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים. ע' מהרי"ק שרש קע"ו ושם ס"ס ק' ובכפתור ופרח פ"ו ד"ה ומסתברא שקרע

שם רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בנדרים סבר לה כר"ע כו'. ובזה ניחא נמי מאי דהשמיט במשנה דברי רשב"ג אביו. דס"ל בברייתא דמעילה ד"כ ע"ב ובנדרים דנ"ד ע"ב דנודר מן הבשר מותר גם בבשר עופות כמו בבשר דגים וחגבים. וע"ש בר"ן ד"ה ולענין ובת' הריב"ש סי' שצ"ד ובמהרי"ק שרש קל"ח

שם כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מד"ת ומהן מד"ס, ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' פ"ז סק"ו וסק"ז

שם חוץ מבשר דגים וחגבים שאינם לא מד"ת ולא מד"ס, ע' פלתי סי' י"ג סק"ב

שם אכילה גופה גזירה ואנן נגזור העלאה אטו אכילה, ע' פלתי סי' פ"ז סק"ט

תוד"ה הנודר, ומיהו בפרק בתרא דמעילה לא קיימא שינויא דהקזה כו'. ע' ביו"ד סי' רי"ז ס"ח ובביאור הגר"א שם סקי"ג ובמהרי"ק שרש צ"ט

תוד"ה ומנא, אין לדמות גזירות חכמים זו לזו אלא במקומות שהש"ס מדמה, ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד ובמג"א סי' שמ"ח סק"ד ובביאור הגר"א שם סק"ו ובפר"ח ליו"ד סי' פ"ז סק"ז ובת' חו"י סי' מ"ו ובת' עין יצחק ח"ב סי' ס"ב

תוד"ה חלת, שלש ארצות לחלה מארץ ישראל עד כזיב חלה אחת כו', ע' בת' הרשב"א סי' של"ו וסי' תתע"ו ובראבי"ה סי' קס"ז ובכפתור ופרח פט"ו ובתשב"ץ ח"ב סי' רצ"א וח"ג סי' רי"ש ובת' באר שבע סי' י"ט

בא"ד ואחת לכהן מד"ס שלא תשתכח תורת חלה כו', ע', בראב"ן סי' נ"ד ובראבי"ה סי' קס"ד ובת' מהר"ם ב"ב סי' תכ"ג ובכפתור ופרח פי"ג וברוקח סי' שנ"ט ובת' הרדב"ז ח"ג סי' תכ"ב

בא"ד מדקאמר עלה בירושלמי דלר' יוסי נצרכה, ע' במה"פ לירושלמי חלה פ"ד ה"ד ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ב סק"ד וסק"ט

בא"ד דוקא לבעל קרי שטומאה יוצאה עליו מגופו אבל טמא מת שרי בלא טבילה כו'. ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ט ובס' יראים סי' קפ"ג

בא"ד מטומאת חרב הרי הוא כחלל אין יכולים כלל ליזהר כו' ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' שס"ט סק"ב

בא"ד ומסתבר דאף לכהן גדול שטבל לקריו כו', ע' בשאילתות פ' אמור סי' ק"ח ובהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון סי' ח' ובס' התרומה סי' פ"ד ובס' המנהיג ה' פסח סי' ל"ט ובביאור הגר"א לאו"ח סי' תנ"ז סקי"ד וט"ו

בא"ד רבה הוה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאה כו'. ע' בר"ן פ"ק דביצה ובשבלי הלקט סי' רי"ב ובחידושי הגרע"א ז"ל לאו"ח סי' תמ"ח סק"ד וסי' תק"ו סק"ח

בא"ד דדוקא חלת חו"ל לפי שאין לה שיעור ודבר מועט הוא כו', ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' צ"ט סקי"ג

בסה"ד וכמו שלא גזרו על תערובות דמאי כמ"כ שמא לא גזרו בה כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ו

ע"ב נאכלת עם הזר על השלחן, ע' ר"ש חלה פ"ד מ"ח

שם וניתנת לכל כהן שירצה, ע' בה' בכורות להרמב"ן פ"ד וברי"ט אלגזי שם סי' מ"ד

שם אלא חו"ל משום דליכא למיגזר הוא כו'. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד ובש"ך יו"ד סי' שכ"ג סק"ב

שם אתי לאסוקה בשר וגבינה ומיכל בב"ח דאורייתא, ע' פר"ח סי' פ"ח סק"א ובברכי יוסף שם סק"ג

שם גזירה שמא יעלה באילפס רותח ע' פר"ח ליו"ד סי' פ"ז סק"ב

שם באילפס רותח סוף סוף כלי שני הוא כו', לכאורה יל"ד דהכא משמע בפשיטות דאילפס הוא כלי שני, ואילו בשבת דמ"ב ע"א תנן האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין ופירש"י דכלי ראשון כ"ז שרותח מבשל וכן פירש"י בפסחים ד"מ ע"ב ע"ש. זולת אם נימא דבכלל היתה אילפס בימיהם כלי שני, והיינו דפריך הכא בפשיטות סוף סוף כ"ש הוא, רק לפעמים היו משתמשים בה גם על האור וזהו דמסקינן הכא גזירה שמא יעלה באילפס ראשון. ולפ"מ דתנן בשבת שהעבירוה מרותחת מעל האור. בודאי דאז היתה נחשבת לכלי ראשון, וע' ביו"ד סי' ס"ח סי"א ובפמ"ג שם ובביאור הגר"א סקל"ג ובפר"ח סקי"ח

שם סוף סוף כלי שני הוא וכ"ש אינו מבשל, ולכאורה לפמש"כ הראבי"ה בתשובותיו סי' ר"ב וז"ל וקבלתי דכלי שני נהי שאינו מבשל בולע ומפליט הוי, והובאו דבריו במרדכי פ' כירה סי' ש"ז ע"ש. א"כ מאי מקשה הכא דאינו מבשל הלא אפשר דהגזירה היתה משום הבליעה ופליטה דאיכא נמי בכ"ש, ומשמע דבעיקר בעי מסדר הש"ס לאמר כדמסיק, גזירה שמא יעלה באילפס ראשון דהו"ל בישול ממש. וע' ברוקח סי' ת"ס ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק"ה סקי"ג

במשנה העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל דברי ב"ש וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל