אור הישר (חולין) ריג

ולבהמה כדאמרינן בכריתות ר"פ דם שחיטה, ובסוגיין אמרינן כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו, ובעיקר הדרשה גם רבנן ל"פ על ר' יהודא ור"א דהכא כמש"כ הפר"ח סי' ס"ב סק"ב וע"ש ר"ס י"ג, וכיון דאי אתה מצווה על דמן דדגים וחגבים, הרי דלית בהו משום אבר מן החי, וממילא דאין בהם שחיטה, וע"ל דק"ג ע"א תוד"ה ומר ובס' האשכול ר"ה שחיטה, ובס' אור שמח פ"ב ה"ג ממ"א וצ"ע כעת

שם ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ, ע' פלתי סי' ס"ב סק"ב

שם אין ה"נ וכי איצטריך קרא לר"א, ע' בת' הגרע"א סי' קע"ז ובשושנת העמקים להפמ"ג סי' ט"ז

שם אבל בב"נ דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורין, ע"ל דל"ג ע"א תוד"ה אחד ובר"ש טהרות פ"א מ"ג ובש"ך וט"ז ר"ס ס"ב ובפר"ח שם סק"ג וכרי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' ב' ובחידושי הגרע"א לפסחים דכ"ב ובח"ס חי"ד ס"ס ע' ובעונג יו"ט סי' ע"ו

שם ואין שחיטה מטהרתה במאי אילימא בישראל פשיטא כו' אלא לאו בב"נ, ע' בחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד סי' כ"ז

שם אמר רב אבמה"ח צריך כזית כו', ובשטמ"ק הגרסא א"ר יהודא אמר רב כו'. ואפשר משום דכה"ג אשכחן גבי אכילת שרצים בהאי לישנא ממש כדהכא, במעילה דט"ז ע"ב בשם רב יהודא אמר רב

שם צריך כזית מ"ט אכילה כתיבה ביה. ע"ל דצ"ו ע"ב תוד"ה ור"י ומש"כ בחידושי שם ובר"ש שילהי זבים

שם מתיב רב עמרם כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' פ'"ו

שם אכל אבמה"ח ממנה אינו סופג את הארבעים כו', ע' תוספתא סוף זבים

שם במשהו בשר גידין ועצמות כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם עדיות פ"ו מ"ג ובר"ש אהלות פ"א מ"ז ובטהרות פ"א מ"ג ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ט

רש"י ד''ה מבקרך ומצאנך וכתיב בתריה אבמה"ח, ע' עונג יו"ט סי' ע'

רש"י ד"ה במאי. דעוף טמא אין לו שום טומאה בבית הבליעה כו'. ע' באר יצחק חא"ח ס"ס ט'

רש"י ד"ה רישא ומעיקרא כי רמייה הוה משמע ליה נמי סיפא בב"נ כו', ע' בליקוטים מחידושי הגרע"א בסוגיין

תוד"ה ור"י. דאיתוסף ביה איסור אבמה"ח לב"נ אבל גיד לא נ סר אלא לבני יעקב כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ק"ע

תוד"ה ור"מ, הקשה רבינו אפרים כו'. ע' ר"ש טהרות פ"א מ"א

תוד"ה אלא וקושית המשנה אינה פשוטה כ"כ, ע' בת' ש"א ס''ס ק"ד ובטו"א לחגיגה די"ט ע"ב

ע"ב אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא ע' פסחים דכ"ד ע"ב תוד"ה פרט ובחידושי הגרע"א שם ובת' מהר"ם ב"ב סי' ק"ס ובת' רדב"ז ח"א סי' רי"ט

שם וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא, ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ט ובנחל אשכול שם ובס' התרומה סי' נ' וברוקח סי' תע"ו ובליקוטים מחידושי הגרע"א בסוגיין

שם חנקה ואכלה דברי הכל בכזית, לפנינו הגרסא בתוספתא דע"ז פ"ט חנקה ואכלה פטור

שם דכו"ע מיהא לא בעינן כזית. ע' מג''א ה' פסח סי' תע"ה סק"ה ובחידושי הגרע"א ז"ל שם

שם א"ר שרביא כקלניתא, ע' ת' הרשב"א סי' רפ"ב

שם כעין קלניתא, כה"ג ב"ב ד"כ ע"א

שם אמר רבא את"ל סבר רבי מחשבת אוכלין שמה מחשבה כו' ע' חמדת שלמה חאה"ע סי' י"ז

שם א"ל אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר לא מחייב ואכיל ליה האי מיחייב א"ל זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ולכאורה מאי פריך ליה אביי ומי איכא מידי כו' הלא משניות שלימות שנינו כה"ג בפ' כלל גדול דע"ה ע"ב ובר"פ המצניע דאם הצניע דבר שאין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו וכל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו, אך י"ל דמשבת לא גמרינן משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה, הרי דרחמנא תלי הפעולה במחשבת הפועל

אכן יל"ד הלא אביי גופיה קאמר בזבחים דמ"ז ע"א, ר"א ב"ר יוסי ור"א ור"ש בן אלעזר כולהו ס"ל זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה. ולפ"ז י"ל נהי דאם אכיל ליה אחר סתם הוה פטור. אבל אם אכל האחר אחרי שזה חשב לאוכלה אבר אבר, אפשר דבאמת ע"י מחשבתו יתחייב ג''כ האחר, ואיך פשיטא ליה הכא, דרק איהו חייב משום מחשבתו והאחר פטור' ואולי מפני דאביי קאמר התם בלשון כולהו ס"ל, והיא שיטה ולית הלכתא כשיטה, וע' ב"מ דס"ט ע''א ובתוד"ה אלא ובמש"כ בחידושי לקמן דקכ"ד ע"ב

שם א"ר יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבמה"ח כו', וסוגיא דסנהדרין דנ"ז ודנ"ט דילפו אבמה"ח מקראי אחריני. הוא רק לב"נ, ולהכי יליף ר' יוחנן גופיה שם דנ"ו ע"ב אכל תאכל ולא אבמה"ח, אבל לישראל יליף מקרא דלא תאכל הנפש וגו' שנאמר לאחר מ"ת, וע' בס' יראים סי' קל"ו ובווי העמודים שם. ובח"ס חי"ד סי' ק"ו ובעונג יו"ט סי' ס"ו

והנה עצם דרשת ר' יוחנן דהכא מבואר בספרי ראה, אולם בירושלמי פסחים פ"ב ה"א יליף אבמה"ח מבשר בשדה טרפה ל"ת, וע"ש במה"פ ובירושלמי נזיר פ"ו ה"א ושם בש"ק ומה"פ, אכן בתרגום אונקלוס משפטים משמע כדדריש ר' יוחנן הכא, דז"ל ובשר תליש מן חיוא חיא לא תכלון, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ' ובריש ה' שחיטה שם ובפמ"ג ר"ס ס"ב במשבצות

שם ובשר בשדה טרפה ל"ת זה בשר מן החי, ובס' המצות ל"ת קפ''א נשתבשה הגרסא וצ"ל כדהכא, וע' מכות די"ח ע"א תוד"ה ולילקי וביומא דל"ו ע"ב תוד"ה לאו. ומה שהאריך בדבריהם בהתוה"מ בפ' משפטים בפסוק ובשר בשדה וגו'.