אור הישר (חולין) ריב

נפלאה להרמב"ם בפיה"מ לכריתות. במשנה דיש אוכל אכילה אחת, ומה שהארכתי בחידושי שם די"ג ע"ב, וע' יד המלך פט"ז ה"ו ממ"א ובנוב"י קמא חא"ח סי' ל"ו ובחי"ד סי' ל"ד

בא"ד וכן צ"ל בס"פ כל הבשר גבי הא דפריך וסבר שמואל אחע"א, ע' פלתי סי' פ"ז סקי"ג

תוד"ה שפיר, יודעין היו דלא איירי כשתחב לו חבירו לתוך פיו, וכן כפלו דבריהם בסמוך בתוד"ה בנטמא וע' בתוס' זבחים ר"פ השוחט והמעלה וביבמות דע"ג ע"ב תוד"ה טומאת ובכריתות די"ב ע"ב תוד"ה אוכלין ובמש"כ בחידושי שם, וע' בשעה"מ פ"ו מה' ברכות

תוד"ה בנטמא, ולמ"ד אחע"א בעלמא שאני התם דגלי קרא ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' קי"ט

תוד"ה ואיסור. אלמא אפילו מאן דלית ליה איסור כולל מצי סבר איסור בת אחת כו'. ע"ל ע"ב רש"י ד"ה שלח

ע"ב וריה"ג ל"ל איסור כולל והתניא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ריה"ג רע"א אינו חייב אלא אחת שלח רבין משמיה דריב"ח כך הצעה של משנה ואיפוך. וקשה איך עלה ע"ד המקשה שלא להפך הלא בתו"כ אמור פרשה ט' ובירושלמי ב"ק פ"ג ה"ד ס"ל לר"ע דחייב שתים. ומה"ט גופה דכתיב שבת היא יוה"כ הוא ע"ש, וממילא ס"ל לבר פלוגתיה דאינו חייב אלא אחת ואף דשם הוא בר פלוגתיה ר' ישמעאל, אכן לפ"מ דפשיטא ליה בבבלי הכא דגם ריה"ג פליג על ר"ע בזה. בודאי דאף איהו ס"ל כר' ישמעאל, וי"ל דלא הוה נהירא להו גס לחכמי הש"ס בפרטיות דעת החולקים בזה. דהא בתוספתא כריתות פ"ב איתא להא פלוגתא באופן אחר לגמרי, דר' ישמעאל ס"ל דחייב שתי חטאות משום דכתיב שבת היא יוה"כ הוא ור"ע פוטר לגמרי, והוא דלא כברייתא דהכא ולא כהירושלמי והתו"כ, ומשו"ה היה מקום להמקשן להקשות, לפ"מ שקבל הוא מרבו אופן הפלוגתא בהאי דינא. ולר' יוסי ב"ר חנינא היה מקום להפוך פלוגתתם, וע' ש"א סי' ע' וסי' ע"ב ובטעם המלך ה' שמיטה פ"א

שם ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת. ע' פלתי סי' ד' סק"ה ובטעם המלך ה' כלאים ובת' חמדת שלמה סי' ל"ה

שם אבמה"ח נוהג בבהמה חו"ע בין טמאין בין טהורין ד"ר יהודא ור' אלעזר וחכ"א אינו נוהג אלא בטהורין כו', והא דאמרינן לקמן דק"ב ע"א רמ"א אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, הוא סיומא דברייתא דהכא, רק משום דבעי למימר אתנאי קמאי ושניהם מקרא אחד דרשו. לכן הפסיק ביניהם ובין דברי ר"מ

אכן יל"ד קצת דאהא דאבמה"ח נוהג בטמאה, מובא במעילה דט"ז ע"א רק בשם ר' יהודא, ובר"ש ריש טהרות שהזכיר לברייתא דהכא. שייר לדר' יהודא ומביא רק דברי ר' אלעזר, וע' בתוספתא סוף מסכת זבים

רש"י ד"ה ור' יוסי. ואע"ג דלר"ש נמי שמעינן בעלמא דל"ל כולל כו'. ע' שעה"מ פ"ח ה"ו ממ"א

רש"י ד"ה אלא אמר רבא, שמדא הוה וגזרו שלא לעשות יו"כ ע"כ, לכאורה היא נגד האגדה במדרש משלי ט', עה"פ טבחה טבחה, דקאמר שכל המועדים יהיו בטלין וימי הפורים לא יהיו נבטלים לעולם שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו כו', ומסיק אף ימי הכפורים אינן בטלין לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם ע"ש והכא חזינן שהיתה גזירה על יו"כ

אכן בכלל נשאל הרשב"א ז"ל על אגדה זו. והשיב בתשובותיו ח"א סי' צ"ג שזו היא הבטחה שלא יגרום החטא בטול הפורים מדכתיב גבי מועדים שכח ה' בציון מועד ושבת אבל בפורים הבטיח שלא יעברו מתוך היהודים וכן ביו"כ במש"כ והיתה זאת לכם לחקת עולם היתה הבטחה שהיום יכפר ואפילו לא ישמרוהו כו' ע"ש, ובאמת כפירוש הרשב"א מבואר בפרקי דר"א פמ"ו, דז"ל שם ואפילו בל המועדים עוברים יוה"כ אינו עובר שיום הכפורים מכפר על הקלות ועל החמורות כו' ע"ש: הרי בהדיא: דרק על קיום הכפרה מדבר, שלא תמוש כימי השמים על הארץ, ואינו ענין למציאות הגזרה

תוד"ה ר"ע, ומיהו י"ל דקדשים שאני כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"צ ע"א

בא"ד למאי דמסיק רבא דהוי בת אחת לא אמר איפוך ע"כ, ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"א מה שהאריך בזה

בא"ד וי"ל דהתם פריך משום שמואל כו', ע' פלתי סי' פ"ז סק"ו

תוד"ה הזיד, וי"ל דאפ''ה חמור ליה יוה"כ לפי שהוא יום כפרה ומחילה, ע' בדו"ח להגרע"א מערכה ה' ובח"ס ח"ו סי' פ"ג

תוד"ה יוה"כ, ולא שייך כאן אתם ואפילו. מזידים כיון דלא נקבע ביו"ד לחדש כו'. ע' בריטב"א בסוגיין ובס' אור גדול דף ד' ע"א

דף ק"ב ע"א כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו כו' הנה הרמב"ם בפ"א ה"ג מה"ש כתב טעמא דחגבים א"צ שחיטה דכתיב אוסף החסיל באספה לבדה. וכ' המ"מ דכבר דחה הרשב"א ראיה זו, והוא כתב מקורו מכריתות דכ"א ע"ב דתניא כל דם לא תאכלו אכלו אוציא דגים דם חגבים שכולו היתר ואסיקנא מאי שכולו היתר דלא בעי שחיטה ע"ש

והנה אף כי דבריו מספיקים להורות מקור מן הש"ס דחגבים לא בעו שחיטה, אולם בזה גופה צריך לדון מנא להו להש"ס הכי, כי היכי דשקלו וטרו לעיל בש"ס דכ"ז ע"ב להורות מקרא דדגים לאו בני שחיטה נינהו. ועפ"ז י"ל דהרמב"ם העמיק הרחיב להראות מקור גם לסוגיא דכריתות מקרא דאוסף החסיל

אמנם קשה למאי צריך בש"ס וברמב"ם לחפש מקור מקרא דדגים וחגבים לאו בני שחיטה נינהו. לא כיון דממעטו דם דגים וחגבים מקרא דלעוף