אור הישר (חולין) ריא

בא"ד נתנה טעם בראשונה תחלה בעוד שלא רבה הרוטב עליה ואח"כ נתן מים כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' קמ"ג ובט"ז סי' צ"ח סק''ה ובפר"ח שם סקי"ז ד"ה והנה

רש"י ד"ה אמרו לו פסוק זה שהזהירו עליו בסיני נאמר ועד סיני לא הוזהרו כו' ע"כ, לכאורה על מי מוסב ועד סיני לא הוזהרו, הלא יוסף אמר וטבוח טבח והכן, ודרשינן לעיל דצ"א ע"א טול גיה"ג בפניהם כמ"ד גיה"נ נאסר לבני נח ע"ש, ועל דורות שהיו אחרי מתן תורה בלתי נופל לאמר דעד סיני לא הוזהרו, ונל"פ עפמש"כ הרמב"ם בפיה''מ הכא, דבמצות שנאמרו קודם מ"ת כמו אבר מן החי לנח או מילה לאברהם וגיה"נ ליעקב אין אנו נמשכים אחריהם מאז רק מפני שהם מצות הבורא עלינו ע"י משה רבינו ע"ה, וכן כפל דבריו באגרות הרמב"ם למר יוסף בן גאבר, והובאו דבריו גם בכפתור ופרח פ"א ע"ש, ועפ"ז יהיה כוונת רש"י ג"כ במש''כ ועד סיני לא הוזהרו, היינו האזהרה דעל כל כן לא יאכלו בני ישראל, לא היה חלות על עם ישראל מאז, רק מסיני מפי משה רבינו ע"ה

רש"י ד"ה ומשני, ומהו חומרו שנוהג בב"נ לר' יהודא כו', ע' בת' הגרע"א סי' ק"ע

תוד"ה הוי, דחלב שנבלע בבשר נעשה נבלה וכשנפלט אח''כ אוסר כל החלב מפני שהוא מינו. ע' ראב"ן ס"ס כ'

תוד"ה סלק, וי"ל דל"ד דהכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו וא''א להבדילו כו', ע' בכורות דכ"ב ע''א תוד"ה אבל ובס' האשכול ח"ג ס"ס ל"ד

תוד"ה וכי, דס"ד דר"י דטעמא דת"ק כר"ש דבסמוך מי שגידו אסור כו'. ע' בס' שושנת העמקים להפמ"ג כלל ט"ז

תוד"ה אבל, היה יכול להקשות דאמרינן בפ' בהמה המקשה דע"ה הפילה נפל חלבו כחלב חיה כו' ע"כ, ולולא דבריהם היה מקום לתרץ שאני חלב דאינו בעמוד והקרב, וע"ל דצ"ב ע"ב תוד"ה אילימא ומש"כ בחידושי שם

דף ק"א ע"א ור"ש פוטר כו'. ע' פסחים דכ"ב ע"א תוד"ה ור"ש ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ח

שם אמר רבא לעולם קסבר אין בגידין בנ"ט כו', ע' בשעה"מ ה' יסוה"ת

שם דא"ק על כן לא יאכלו ב"י את גיה"נ כו'. ע' מש"כ בחידושי לעיל במשנתנו ד"ק ע"ב

שם האוכל גיה"נ של נבלה ר"מ מחייב שתים וחכ'"א אינו חייב אלא אחת כו', ע' לעיל דפ"ט ע"ב תוד"ה איסור ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ס"ח ובדו"ח להגרע"א מערכה ז'

שם אמר רבא ריה"ג היא כו', ע' בדו"ח להגרע"א חלק הכתבים בסופו

שם דמגו דמיחייב אחתיכות טהורות דעלמא מחייב נמי אחתיכה טמאה, ע' כריתות די"ד ע"א וביבמות דל"ב ע"ב תוד"ה איסור ובתוספות נדרים ד"צ ע"ב גבי נטולה אני מן היהודים ובמה"פ לירושלמי שבת פ"א ה"א

שם וריה"ג נהי דאיסור כולל ל"ל באיסור קל יבא איסור חמור יחול על איסור קל, ע' במה''פ לירושלמי פסחים פ"ו ה"ו ובש"א ס"ס ע'

שם א"ר אשי מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה כו', ע' ח"ס חא"ח סי' קל"ז

רש"י ד"ה ומאן האי תנא חכמים, ע' רשב"ם ב"ב דקכ"ז ע"ב ד"ה לר"מ ובקידושין די"ט ע"ב תוד"ה ולר"מ ובגינת ורדים להפמ"ג כלל ס"ג

רש"י ד"ה דבאיסור כולל, איסור גיד חל משנולדה כו' וכן פירש"י לקמן דקי"ג ע''א ובשבועות דכ"ד ע"ב גבי איסור חלב דחל משנולדה, וביבמות דל"ד ע''א פירש"י דאיסור חלב חל משנוצרה הבהמה ע"ש, וחילוק גדול הוא. דומיא דפליגי בתמורה די"א ע''א ובכ"מ גבי ולדות קדשים אי בהוייתן הן קדושים אי במעי אמן

בא"ד וקודם שנתנבלה היה גידה אסור ובשרה מותר וכשנתנבלה נאסר אף בשרה כו'. לכאורה מה שייך בזה בשרה מותר. הלא כל עוד שלא נשחטה אסור גם הבשר מטעם אבמה"ח, ואיסור זה חל משנולדה כמו איסור גיד, ובע"כ דכוונת רש"י דלהבשר היתה מציאות ההיתר ע"י שחיטה, משא"כ לגיד דנשאר באיסורו. וכה"ג לקמן בסוגיין מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה דילמא טומאת בשר דלית ליה טהרה במקוה. דשם נמי קשה מה תועיל טהרת המקוה לטומאת הגוף, דאיירי בהדיא שם כל עוד שלא נטבל, ובע"כ משום מציאות הטהרה שישנה בטומאת הגוף ולא בטומאת הבשר. וכן אמרינן לעיל דס"ט ע"א. דהיתר חלב בהמה אע"ג דהוא אבמה"ח, הוא משום דאית ליה תקנתא לאיסורה בשחיטה, ובע"כ נמי משום מציאות היתר השחיטה, וכן בזבחים דל"ב ע"א דאמר אפשר דעביד סכין ארוכה. ואע"ג דבסתמא איירי כדשחיט בידיה, ובקידושין דל"ח ע"א גבי חדש, ובנזיר דל"ז ע"א ובפסחים דמ"ד ע"ב גבי נזיר, דקרי להו יש היתר לאיסורייהו ע"ש, ואע"ג דלא אתו לזמן ההיתר. רק בשביל מציאות ההיתר

בא"ד וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש לאוסרו בהנאה ע' ש"א ס"ס ע"ו ובשושנת העמקים כלל ט' וכלל י"ח

תוד"ה ור"ש. גבי האוכל נבלה ביוה"כ, ע' פסחים דל"ו ע"א תוד"ה האוכל ובקידושין דע"ז ע"ב תוד"ה פרט ובש"ק לירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ו ובש"א סי' ע"ו

תוד"ה מאן, איסור כולל הוא זה כשנתנבלה וא"ת איסור מוסיף הוא כו'. ע' זבחים ד"ע ע"א תוד"ה יבא ובת' הגרע"א ס"ס קס"ט

בא"ד דמגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כו', ע' בפמ"ג יו"ד סי' ס"ד במשבצות סק"א ובשעה"מ פי"ז ה"ח מאיסורי ביאה ובטעה"מ שם

בא"ד וי"ל דסבר כמ"ד בר"פ דגיד נמי אסור לגבוה, ע' בת' הגרע"א סי' ק"ע

תוד"ה איסור. אלא ודאי איסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא. ע' בנקודה