אור הישר (חולין) רט

נתינת טעמה, ולה"ק דאוסרת בנ"ט ברוטב ובקיפה ובחתיכות

רש"י ד"ה כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצדה כו'. ע' פלתי סי' צ"ב סק"ו

תוד"ה בריה שאני ואפילו באלף לא בטיל כו'. והוא דעת הרמב"ם פט"ז ה"ו ממ"א דבריה אוסר בכל שהוא ועי"ש בלח"מ ספט"ו ובת' הריקאנטי סי' רי"ג, אולם דעת הר"ש בפ"י מ"ח דתרומות דבריה בטלה בתתק"ס, וע' מה שהאריכו בזה הרא"ש בסוגיין והרשב"א בת' סי' ע"ר וסי' תמ"ג וע' בת' חו"י סי' ק"ה וסי' קל"ג

בא"ד וכן חתיכה הראויה להתכבד לא בטלה, ע' בר"ן לע"ז דע"ד ובפר"ח ליו"ד ר"ס ק"י ובביאור הגר"א שם סי' ק' סק"ה

בא"ד והיכא דפירש חד מינייהו נמי אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כו'. ע' בת' רדב"ז ח"א סי' שע"ג

בא"ד ודבר שאינו לא בריה ולא חהר"ל בטל ברוב ואפילו איסור מדרבנן ליכא ע"כ. אבל בריה וחתיכה הר"ל דלא בטיל. הוא מדרבנן, כדכתב בת' הרשב"א סי' תר"ס ובאשכול ח"ג ס"ס כ"ח, וע' בפר"ח ליו"ד סי' ק"ט סק"ד ובפתיחת הפמ"ג שם שער התערובות ובבאר יצחק חי"ד סי' יו"ד

בא"ד ומיהו שמא לחד גברא היה אסור. ומשמע דהתוס' שכתבו בלשון שמא. איסתפקו להו במאי דבטיל ברובא מקרא דאחרי רבים להטות. אי גזירת התורה היתה בזה דהאיסור נתהפך להיתר גמור. או דהמבוטל נשאר בספק גם אחרי ביטולו, רק דספק כזה התיר הכתוב, וע' בשטמ"ק לב"מ ד"ו ע"ב גבי קפץ אחד מן המנויין מש"כ בשם הרא"ש ז"ל, ובנ"ד אם נימא דהאיסור נהפך להיתר בהחלט, אז מותר גם לאדם אחד אחרי הביטול. משא"כ אם גם אחרי הביטול נשאר הספק. אלא שהתורה התירה ספק כזה. אז יש מקום לאמר דחלות ההיתר הוא רק לגופין מוחלקין. משום דעכ"פ לכל אחד מהם יש גם ספק היתר כמו ספק איסור. ומשו"ה מותר כל אחד בספיקו מדין התורה, אכן אם אדם אחד יאכל לשלשתם, הרי בהכרח אחד מהספיקות ודאי גמור הוא אצלו. והתורה התירה רק ספק ולא ודאי ולהכי אסור, והנה הרא"ש בסוגיין כתב דמותר אפילו לאדם אחד דנהפך האיסור להיות היתר. ובזבחים דע"ד ע"א תוד"ה פירש ושם ע"ב ד"ה ואי כתבו להיפוך ובשו"ע ר"ס ק'"ט הביא ב' דעות בזה וע"ש בביאור הגר"א ובט"ז שם סי' ק"י סק"ט וביאור הגר"א סקכ"ח ובפמ"ג שם ובתרומת הדשן סי' קע"ה ובמש"כ בחידושי למעילה דכ''א ע"ב

תוד"ה שאני, חתיכה דנבלה דראויה להתכבד לפני אורחים עכו"ם כו', וכ"כ בה"ג ה' גיה"נ וע' בחידושי הרשב"א ליבמות דפ"א ע"ב ובאשכול ח"ג סי' כ"ט ובס' התרומה סי' נ' ובפמ"ג שער התערובת ח"ג. בא"ד דהא חתיכת בב"ח תנן כו'. ע' פלתי סי' פ"ז סק"ג

בא"ד דכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה כו', ע' יבמות דפ"א ע"ב תוד"ה דברי וברוקח סי' תע"ז ובט"ז או"ח סי' תרע"ג סק"ו ובביאור הגר"א שם סק"י ובפמ"ג ליו"ד בשפ"ד ר"ס ק"א ובת' פמ"א ח"א סי' צ"ח ובנוב"י קמא חי"ד סי' ט"ז

בא"ד דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה כו'. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני בעניני או"ה סי' ע"ה ובביאור הגר"א ליו"ד ר"ס ק"א

תוד"ה חתיכה, פי' בקונטרס שנתבשלה תחלה עמה כו', וקשה לפירושו כו', בראב"ן סי' שי"א מפרש כפירש"י

בא"ד דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר כולה חוץ לרוטב כו'. ע' פלתי סי' צ"ב סק"ד

תוד"ה בשקדם. ואור"ת דנהי דהיא גופה מיחסרא בכל שהוא מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהוא ע"כ, והש"ך בסי' קל"ד סקט"ז הביא סברא זו בשם האו"ה, וע' מה שהוכיחו מזה הט"ז שם סי' צ"ב סקט''ז ובפמ"ג שם סי' צ"ט במשבצות סק"א ובפר"ח לה' פסח סי' תמ"ז סק"א ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ג'

בא"ד וקשה לפירושו לרבא דאמר אפילו תימא לא קדם וסלקו כו'. ע' מה שהרחיב בסברא זו בס' התרומה סי' נ"ב

בא"ד ואין משם ראיה כלל דדיקולא היינו קלחת כו', ע"ל דצ"ח ע"א רש"י ד"ה בדיקולא ותוד"ה דנפל ומש"כ בחידושי שם

בא"ד דממ"נ אם אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כו', ע' פלתי סי' צ"ח סק"א ובח"ס חי"ד ס"ס צ"ז

בא"ד ולא אמרינן שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפלה עליה חלב מאחר שסופה להתפשט בכל החתיכות כו', ע' בהסבר דברי התוס' בפמ"ג סי' צ"ב בשפ"ד ובמשבצות סק"ב ובפתיחתו לה' מליחה ד"ה דע, וע' בחוות דעת שם סי' צ"ט סק"א ובאור שמח ס"פ ט"ו ממ"א

בא"ד ואין ראיה לרבינו אפרים מהא דאמר אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון כו' דיש לחלק בין דבר יבש לדבר הנאסר, ע"י בליעה כו' ע"כ, אפשר דלסברא זו היתה כוונת הרשב"א בתשובה סי' של"ו מש"כ על ראיה זו דיש לדחותה, וע' בראב"ן סי' ד' וסי' כ'

בא"ד ולפירושו ניחא הא דאמר גבי יין נסך כו'. ע' ראב"ן סי' שי"א ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ב ובר"ן לע"ז דע"ג וביו"ד סי' ק"ו ס"א ובביאור הגר"א שם סק"ה

בא"ד י"ל דההוא דשרי בע"ז אפילו נפלו המים לבסוף יסבור אפשר לסוחטו מותר. ותמה בגליון הש"ס הא מרא דהאי שמעתא בע"ז הוא ר' יוחנן דסבר במפורש דאפשר לסוחטו אסור ונשאר בקושיא. כבר הקדימו בזה בס' האשכול ח"ג סי' ל"ב לדחות סברא