אור הישר (חולין) רח

תוד"ה לא ונראה דמשום האי פירכא דחקו בקונטרס לפרש בק"א של היתר כו', ע' ב"ק ד"ק ע"ב רש"י ד"ה ה"ז ובב"ב ד"ב ע"ב רש"י ד"ה קידש

בא"ד ומשום דחימוץ אין בו נתינת טעם כשאר נ"ט כו' דלא הוי אלא כמו העמדה כו'. ע' מחנה אפרים ה' מעשר פי"ב ובחמדת שלמה חי"ד סי' יו"ד

בא"ד הא ליכא נותן טעם שרי אע"פ שהעמיד החלב כו'. ע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"א ובנחל אשכול שם אות י"א

תוד"ה והאמר. הקשה ר"ת לישני הא דידיה הא דרביה כו'. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קצ"ג

בא"ד וי"ל דהכא מיירי בציר שא"ב מים דקתני רישא דג טמא כו' ע"כ, משמע דהתוס' אינם מפרשים כהר"ש בתרומות שם, דמשנה דהתם קאי על ביטול הדג טמא, רק כהרמב"ם בפיה"מ דקאי על ביטול הציר כדהאריך בזה הלח"מ ספט"ו ממ"א. ועי' בת' הרשב"א סי' שצ"ג וסי' תמ"ג ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק' סק"ה ומש"כ בחידושי לקמן ד"ק ע"א בתוד''ה בריה

תוד"ה שאני ציר דזיעה בעלמא הוא פי' לא אסור אלא מדרבנן כו', וכה"נ בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ג ובמיוחסות סי' קנ"א ובתרומת הדשן סי' קע"ד, ונ"מ דלענין ספיקא מקילינן כמש"כ הר"ן לע"ז דל"ט ע"ב ובמרדכי שם רמז תתל"ב, וע"ל דקי"ב ע"ב תוד"ה הטמאים ובפלתי סי' פ"ז סקי"ז ובשעה"מ פט"ו ממ"א ובנוב"י קמא חא"ח סי' כ"ב ובחי"ד סי' כ"ו ובת' הגרע"א סי' רי"ז

בא"ד וקצת תימא כיון דצריך קרא בשרץ ובבהמה שמאה נמי דריש ליה בתו"כ כו', ע' באר יצחק חי"ד סי' י"ג

תוד"ה והלכתא קמא, למאי דקיי"ל אין בגידין בנ"ט גיה"נ אסור בהנאה כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח ובפר"ח ליו"ד סי' ס"ה סקט"ז ובפלתי סי' ק' סק"ב ובמש"כ בחידושי לעיל דצ"ג ע"ב. תוד"ה והלכתא בתרא, דלא החמירו בשומן יותר מבגיד כו', ע' בת' ריקאנטי סי' ר"ו

דף ק' ע"א בריה שאני. ואע"ג דעכשיו אין בה חיות קרי לה בריה. ואשכחן כה"ג לקמן דקי"ט ע"א וע' ברא"ש בסוגיין ולעיל דצ"ו ע"א תוד"ה מ"ט ובס' התרומה סי' נ' וברוקח סי' תע"ט ובס' הארוך מש"ך ר"ס ק' ובפמ"ג שם בשפ"ד סק"ג. אמנם במרדכי פ"ק דביצה רמז תרמ"ו כתב לענין תרנגולת נבלה שנתערבה עם תרנגולות שחוטות, וז"ל אותה תרנגולת אינה בריה כיון שאינה חיה, וע' בת' רדב"ז ח"א סי' רי"ט

שם הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו כו' שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים, ע' ברא"ש ור"ן מה שהאריכו הכא ובע"ז דע"ד, וע' בזבחים דע"ב ע"א תוד"ה אלא ובפמ"ג ליו"ד ר"ס ק"א

שם שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים. וכ' הרא"ש יש מן הגדולים שאמרו דוקא חתיכת איסור שנתבשלה עם חתיכות היתר הראויה לכבד בה אורחים אבל חתיכה חיה אפילו שלמה בטלה ברוב ודברי הבל הם דהא דקאמר ראוי להתכבד לאו למימר שתהא ראויה כמו שהיא עתה אלא משום שיעור נקטינן דגדולה כי האי שראויה ליתן לפני אורח נכבד אחר שנתבשל חשובה כזאת שדרכו למנות ולא בטלה עכ"ל. ובת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז הביא דעת הגדולים בשם הרב ר' אהרן ז"ל. והמחבר הביא דעה זו בסי' ק"א ס"ג, והרמ"א הכריע כמש"כ הרא"ש בתשובתו שם ובסוגיין. וע"ש בביאור הגר"א סקי"ב ובחידושי באר שבע בסוגיין

ונראה דדעת הסוברים דדין זה לא משכחת רק ע"י בישול דייקו כן גם מלשון משנתנו. דקתני וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות. דלכאורה בשול זה מה טיבה הכא, ליתני שנתערבה עם החתיכות, כהרמב"ם בפט"ז ה"ה ממ"א שהזכיר דין חהר"ל בתערובות ע"ש, ולפ"ז משמע דמשנתנו איירי דוקא בחתיכה שנתבשלה עם החתיכות, ועלה קאי אוקימתא דבסוגיין דהיא בחהר"ל לפני האורחין. וש"מ דדין זה ליתא רק בנתבשלה בין החתיכות. והראשונים המכריעים דאפילו בחתיכה חיה איירי, הבינו דלהכי נקט במשנה שנתבשלה, משום דבעי לסיים והרוטב בנ"ט וזה בהכרח ע"י בישול. ואילו הוי תני דין זה דחתיכה בתערובות. אז הי"ל בע"כ להתחיל בבא חדשה לענין רוטב של תערובות זו להכי נקט התנא ברישא תערובות זו ע"י בישול,. באופן שיוכל לכלול בהאי בבא גם דין רוטב בנ"ט כנלע"ד. וע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תקצ"ג ובת' משאת בנימן סי' ל"ז ל"ח

אמנם בין בתערובות כן בנתבשלה, אפילו אם היו באותה קדירה ג"כ חתיכות קטנות מאותה החתיכה גדולה הראויה להתכבד בה, לא אמרינן כיון שהקטנות נתבטלו גם הגדולה תבטל. מפני שמחתיכה אחת הן, אלא אמרינן דמדת חכמים כן היא, דהקטנות להעדר חשיבותן בטלות והגדולה אינה בטלה, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ג ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו ובת' רדב"ז ח"א סי' רס"ז

שם וצריכא דאי אשמעינן גיד משום דבריה היא אבל חתיכה כו' ע' ר"ש תרומות פ"י מ"ח

שם כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ כו'. ע' עונג יו"ט סי' פ'

שם מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודא דאמר מין במינו לא בטיל, ע' מנחות דכ"ב ע"ב תוד"ה ור"י ובפר"ח ליו"ד סי' צ"ח סק"ז ד"ה איברא

רש"י ד"ה חתיכה של נבלה ומכירה ע"כ, פי' דאי אין מכירה וסתם חתיכה ראויה להתכבד בה לפני האורחין כדאמרינן בסוגיין. א"כ מה מקום לאמר דאיסורה הוא בנ"ט, תיפ"ל דכל החתיכות אסורות דכל אחת יש לחוש ולאמר שמא זו היא כדתנן במשנתנו. ובע"כ דהכא איירי כשמכירה ומשליכה, וכל החשש היא על