אור הישר (חולין) רז

רש"י ד"ה למה, או מדמע ומבשל חולין ותרומה יחד כו', ע' מה"פ לירושלמי ערלה פ"ב ה"ג

רש"י ד"ה שנתבשלו. דנפק"ל בספרי מקראי מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפל בתוכו הרי הוא מקדשו ובתרומת מעשר משתעי קרא שהיא אחד ממאה כו' ע"כ, הנה מלשון דנפק"ל שפירש"י, משמע דילפותא גמורה היא אכן בראב"ן סי' נ"ג כתב בזה ואסמכוה אקרא דמכל חלבו כו' ע"ש. נראה מלשונו דהוא רק אסמכתא, אמנם בזה כתב הראב"ן שם כמש"כ רש"י דקרא מכל חלבו את מקדשו ממנו כתיב בתרומת מעשר, וכ"כ גם בפ"מ לירושלמי תרומות פ"ד ה"ו ובערלה פ"ב ה"א דגבי תרומת מעשר כתיב מכל חלבו כו' ע"ש, ולכאורה הוא נגד הספרי גופיה דהכי תניא התם ס"פ קרח מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו בתרומה גדולה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר כשהוא אומר מכל מעשרותיכם הרי תרומת מעשר אמורה הא מה ת"ל תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר ע"ש וכן פירש"י שם בפסוק כ"ט וע"ש בש"ח. הרי בהדיא דהאי קרא לא איירי בתרומת מעשר רק בתרומה גדולה, ותרומת מעשר הוא רק בפסוק הקודם דכתיב ביה מכל מעשרותיכם

והיה מקום לאמר דהא דקאמר בספרי בתרומה גדולה הכתוב מדבר ולא בתרומת מעשר, קאי רק אתחלת המקרא תרימו את תרומת ה'. וכדמשמע מפירש"י עה"ת שם, אבל סיום המקרא מכל חלבו את מקדשו ממנו, חוזר על הפסוק הקודם דאיירי בתרומת מעשר. וקצת ראיה דבספרי גופיה דריש מכל חלבו את מקדשו ממנו דרשה בפ"ע תיכף בתר הכי

אבל לפ"ז איכא למידק טובא, ראשית דסכינא חריפא מפסקי קראי, כן צריך למחוק תיבות מכל חלבו את מקדשו ממנו מברייתא דספרי. דתני שם דבתרומה גדולה הכתוב מדבר. דבכדי נסיב להו כיון דעיקר הברייתא סובב הולך דוקא על ראשית הפסוק כנ"ל, ותיבות אלו סובבים על תרומת מעשר. והוא היפוך דברי הספרי גופיה דקאמר התם דלא קאי על תרומת מעשר

ועוד דבירושלמי תרומות פ"ב ה"א יליף מכל חלבו את מקדשו ממנו דתרומה גדולה ניטלת מן המוקף משא"כ תרומת מעשר ניטלת אף שלא מן המוקף וע"ש במה"פ, הרי בהדיא דסוף המקרא מכל חלבו וגו' איירי דוקא בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר, ולאמר דהספרי פליג על הירושלמי בדרשה דתרומה גדולה מן המוקף מהאי קרא, הוא ג"כ דחוק וצ"ע כעת

תוד"ה תאכל, ר"ח גריס תאכל כחמור שבהן כו'. ע' פסחים דמ"ה ע"א תוד"ה ר"ח ובנזיר דל"ז ע"ב תוד"ה תאכל

תוד"ה אין, שאינו מכירן ואיכא ממשות האיסור היה צריך מאה ואחד כו'. ע' בס' אור גדול סי' ס' אות ז'

בא"ד וי"ל דנקט מין במינו דאפילו הסיר אח"כ השאור בעינן מאה ואחד לבטל, ע' ט"ז יו"ד סי' שכ"ג סק"א ובפלתי סי' ק"ב סק"ו ובחידושי ח"ס לע"ז דע"ג ע"א

בסה"ד דהא דדרשינן בספרי את מקדשו ממנו כו' במינו כתיב, ע' אור שמח פט"ו ה' ל' ממאכלות אסורות

תוד"ה אלא וא"ת הא דבטל הכא בששים היינו דטעמיה כהן כו' ע' פלתי סי' צ"ב סק"ב ובח"ס חי"ד סי' ע"א

ע"ב לא במאה, ואילה"ק דמתרץ ליה דלא כהלכתא. דאנן קיי"ל כמ"ד בששים, משום דתירוצו עולה אליבא דמ"ד דס"ל כל איסורין שבתורה במאה, וע' בת' הרשב"א סי' נ"ג וסי' תל"ח ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ג סק"ד

שם שאני שאור דחימוצו קשה ע' בס' התרומה סי' ע"א ובשבלי הלקט סי' פ"ו וברמ"א סי' צ''ח ס"ח ובביאור הגר"א סקל"ב ובש"ך שם ס"ס פ"ז

שם שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים ע"כ, אגב אורחיה קמ"ל דהלכה כר' יהודא. נגד ת"ק דפליג עליו במשנה, וע' במה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ה ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קי"ג סקל"ט וע"ע בת' הרשב"א סי' שצ"ב ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ו ובפלתי סי' צ"ח סקי"א וסי' ק' סק"ב

שם שאני ציר דזיעה בעלמא הוא, ע' תשב"ץ ח''א סי' פ"ח

שם זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא, כה"ג לעיל דמ"ז ע'"א

שם כי אתו לקמיה דר' אמי משדר להו כו'. כה"ג לעיל דמ"ח ע"א

שם והלכתא אין בגידין בנ"ט, ע' שעה"מ פ"ח ה"ו מה' מ"א

שם וליבטול ברובא בריה שאני, ע' ת' הרשב"א סי' תר"ס

רש"י ד"ה ופרכינן. אמאי קתני יש בו כדי לחמץ כו' ומי איכא דיהיב טעמא כולי האי. ע' פר"ח ליו"ד סי' צ"ח סקי"ז ד"ה עוד כתב

רש"י ד''ה בראשי, שראש הלפת מתוק מזנבו כו', ע' בה"ג ה' גיה"נ ובשאילתות ר"פ וישלח ובהעמק שאלה שם

רש"י ד"ה וליה לא ס"ל, ומיהו כיון דמשמיה דריב"ל שרי ליה לא מחי בידייהו. ע"ל דמ"ח ע''א רש"י ד"ה וליה לא ס"ל ומש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה וליבטול ברובא כי אין מכירו ע"כ, לכאורה מורים דבריו שבא לפרש כפי' רגמ"ה דקושית הש"ס הכא היא אבזמן שאין מכירו, וע' מה שהאריך בזה הרשב"א בתשובותיו בסימנים תכ"ה תרע"ח תש"ל, אכן אגב אורחיה הורה בזה רש"י כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' תפ"ה דכל איסור ניכר ושהוא בעין אפילו דבר מועט בתוך היתר מרובה ואפילו באלף לא בטיל, וכן הוא נמי בר"ן בפ"ק דביצה שאין ביטול מועיל לדבר הניכר, וע' בר"ש טבול יום פ"ב מ"ג.