אור הישר (חולין) רו

לקמן דצ"ט ע"א תוד"ה אלא וע' ברא"ש ובראב"ן סי' כ' ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ח

ע"ב אין בשלה אלא שלימה רשב"י אומר כו', וכ"ה בספרי נשא וע' במד"ר שם פ"י סי' כ"ב ובירושלמי נזיר פ"ו ה"ט

שם מ''ד בששים סבר בשר ועצמות כו' מ''ד במאה סבר בשר בהדי בשר משערינן, ע' ירושלמי ערלה פ"א ה"ג ובר"ש תרומות ספ"ה ובתמים דעים להראב"ד סי' ז' ובמה"פ לירושלמי נזיר שם ובפלתי סי' צ"ט סק''א

שם זהו היתר הבא מכלל איסור כו', ע' במיוחסות סי' קנ"א ובחמדת שלמה חא"ח סי' ט"ו

שם לאו למעוטי כל איסורין שבתורה כו', ע' אור שמח פט"ו הט"ז ממ"א

שם חידוש הוא ומחידוש לא גמרינן. ע' ר"ן לע"ז דל"ג ע"ב ובתשובותיו סי' נ"ז וסי' נ"ט

שם אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ל"ז

שם לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור כו'. ע' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ג

רש"י ד"ה בהדי, וקים להו לרבנן דששים איכא ושרייה רחמנא ע"כ, ובזה ניחא הא דאמר רבא לעיל דצ"ז ע"ב אמור רבנן בששים. אע"ג דהכא ילפינן לה מזרוע בשלה. אולם משום דשיעורא דששים לא ידעינן אלא מהא דקים להו לרבנן כדפירש"י

רש"י ד"ה ומ"ד מאה סבר עצם לא בעי לשעוריה דהא לא פליט טעמא מינה כו'. ע' במרדכי פ' כל שעה רמז תקפ"ב

רש"י ד"ה הא חומרא דכש"כ הוא ומה איל נזיר כו', ע' גינת וורדים להפמ"ג כלל נ"ב

רש"י ד"ה דמדאורייתא, ברובא הוה לן לבטולי כדכתיב אחרי רבים להטות, ע' זבחים דע"ג ע"ב תוד"ה אלא ובפר"ח ליו"ד סי' ק"ט סק"ד ובת' משיב דבר חא"ח סי' ל"ד

רש"י ד"ה לטעם כעיקר. ורבא לית ליה טעם כעיקר בחולין כדמפרש ואזיל מדאורייתא ברובא בטיל אלא מדרבנן כו'. בחוו"ד סי' ק"ה סק"ב הקשה אמאי לא פירש"י משום דטעם גופיה אינו אסור מדאורייתא, והכריח דלפ"מ דדרשינן לקמן דקי"ב ע"ב הטמאים לאסור צירן ורוטבן. בע"כ דטעם גופיה אסור מהאי קרא. ומשו"ה פירש"י דהכא הוא משום לתא דביטול ברוב ע"ש, אכן לא הביא מש"כ בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח דאיסור טעם של ציר מקרא דהטמאים הוא רק היכא שהטעם עומד לעצמו ולא נבלע בהיתר ושם הוא לוקה ג"כ אם אכל כשיעור וטעם כעיקר לאסור כדהכא היא כשנבלע הטעם בדבר אחר כההיא דמשרת וגיעולי מדין. וע' מהרי"ק שרש קמ"ד וביד המלך פט"ו ממ"א ובבאר יצחק חא"ח סי' ח' וסי' ט' ובעונג יו"ט סי' פ'

בא"ד ומשרת ליתן טעם כעיקר ס"ל אמוראי בתראי דאסמכתא בעלמא הוא כו'. ע' בביאורי הגר"א לאו"ח סי' תנ"ג סק"ט

תוד"ה אין, פי' בקונטרס דלא נתפרש באיזה לשון ונראה לפרש כו', ע' בש"ק לירושלמי נזיר פ"ו ה"ט ובהתוה"מ לספרי נשא סי' ק"ל

תוד"ה לאו, דילמא היינו דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחלה כו'. וכן מקשה ומתרץ באשכול ח"ג סי' כ"ט, וע' בר"ן ובשעה"מ פט"ו הכ"ה ממ"א

תוד"ה מאי, ואע"ג דלחומרא מקשינן כו' ע' בת' חמדת שלמה חא"ח סי' ט"ו

תוד"ה לחומרא וא"ת הא תינח במינו אבל בשא"מ לא בטיל כו', ע' בת' פני יהושע סוף ח"ב סי' ל"ה

תוד"ה רבא, לאו טעם גמור דהא בטיל במאה וס' כו', ע' פלתי סי' צ"ח סקי"ב

בא"ד ונראה לפרש דהכא איירי בטעם גמור דבקדשים אסור מקרא דחטאת והוא הדין דבחולין אסור מקרא דמשרת כו' וכה"ד הראב"ן ס"ס י"ז וסי' שי"א ובס' התרומה סי' מ"ט וברוקח סי' דהוא דאורייתא וע' בש"ך סי' ק"ט סק"י ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ח

בא"ד דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל היו חוץ לרוטב כו', ע' פלתי סי' צ"ב סק"ד וסי' צ"ח סק"ה וסי' ק"ז סק"א ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ה

בא"ד דא"ר יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו היינו במינו כו'. ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובש"ק ומה"פ שם

בא"ד והיכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו וממשו כו'. ע' בר"ש טבול יום פ"ב מ"ג ובפר"ח לה' פסח סי' תמ"ב סק"א

בא"ד דר"י ס"ל כר"ע דיליף טעם כעיקר מגיעולי נכרים וליכא אלא עשה כו', ע' שעה"מ פ"א ה"ו מה' חמץ ומצה ובבאר יצחק חא''ח סי' ח' ענף ב' וענף ה' ובשושנת העמקים כלל ח'

בא"ד י"ל דבהיתר מצטרף לאיסור איירי ע"כ, בר'"ש טבול יום פ"ב מ"ג דחה לסברא זו

בא"ד ולית לן למימר שאני אומר כיון דלקי בשאינו מינו כו', ע' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ד

דף צ"ט ע"א גלי רחמנא גבי חטאת יקדש להיות כמוה כו'. ע' זבחים דצ"ז ע"ב תוד"ה ניתי ובפנים מאירות שם

שם רבינא אמר לא נצרכה אלא למקום חתך כו' והכא שרי, ע' אור שמח פ"ו ממ"א

שם כל המחמץ ומתבל ומדמע כו', ע' ירושלמי ערלה פ"א ה"ג ובנזיר פ"ו ה"ט ובש"ק שם. שם מין ושאינו מינו כיצד גריסין שנתבשלו עם העדשים כו', ע' ירושלמי תרומות פ"ד ה"ו ובמה"פ שם ובר"ן לע"ז דע"ג ע"ב ובמהרי"ק שרש קנ"ב

שם אלא במאי לאו בששים. ע' ת' הרשב"א סי' תל"ח וסי' תרצ"ח

רש"י ד"ה ואם כשרה. ומהכא גמרינן לכל איסורי קדשים דלא בטלי לגמרי. ע' חמדת שלמה חי"ד סי' ט"ו.