אור הישר (חולין) רה

אשכול לס' האשכול ר"ס ל"ב ובביאור הגר"א ר"ס צ"ח

שם לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד הא"ר יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת ע"כ, לכאורה נראין הני תרי שינויי כסתרי אהדדי, דמעיקרא א"ל דהוא דרבנן וסיים דהוא מה"ת ועוד אמאי לא א"ל לכתחלה ח"ש אסור מה"ת, וממילא שיעור ביטולו לא הוה בפחות מששים ככל איסורי דאורייתא, ומזה מוכח דמר בר רב אשי הוה ס"ל כר"ל, דאיסורא דח"ש לא הוה רק מדרבנן, ולהכי מהדר ליה אבוה אפילו לפי דעתך ג"כ כבר אמרתי לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן. ומלבד זה טעית בעצם הדין דאנן קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת, ומדברי רב אשי אלו הוכיח בה"ג ה' יוה"כ, דהלכה כר"י לגבי ר"ל גם בדינא דח"ש כמו בעלמא. חוץ מהני תלת דקחשיב ביבמות דל"ו ע"א. מדנקט רב אשי הכי להורות הלכה למעשה. וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ו, אולם אי הוה קא"ל רב אשי רק הא דר' יוחנן. אז הוה משמע דבשיעורין דרבנן מצי לבטל גם בפחות מששים, להכי אדכר ליה נמי אגב אורחיה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן. וע' בתשובות הרמב"ם סי' ע"ג ובחי' באר שבע בסוגיין

והנה הר"ש בטבול יום פ"ב מ"ג הוכיח מהכא דפלוגתא דר"י ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת הוא אפילו ע"י תערובות כדהכא ע'"ש, ולפ"מ דפסקינן כר"י מהא דבסוגיין. סרה קושית התוס' בביצה ד"ד ע"ב אמאי לא הורה רב אשי הכא דיוסיפו עליהן עד ששים כדי לבטל אותם ע"ש, דלדברי הר"ש דח"ש ע"י תערובות כשהיה בעובדא דרב אשי, היה אסור מן התורה. א"כ איך הקשו שיוסיפו על השיעור כדי לבטלו, הלא אין מבטלין איסור לכתחילה וע' ח"ס חי"ד סי' פ"ה

כן התוס' משמע דלא ס"ל כהר"ש, לפ"מ דתירצו שם כיון דעיקר איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית ה"נ היכא דליכא כזית וליכא אלא איסור דרבנן אין מבטלין ולסברא זו הסכים בתמים דעים להראב"ד סי' ד', ולפ"ז הלא ס"ל בהדיא דבסוגיין לא הוי רק איסור דרבנן. ודלא כהר"ש דתערובות דהכא אסור מה"ת, וע' בת' הרדב"ז ח"ב סי' תשכ"ה ובח"ג סי' תקמ"ז

אכן דברי התוס' שם בלא"ה צריך להבין. שסמכו קושיתם אהא דקאמר הכא לא תזלזל בשיעורין דרבנן מדוע לא הוסיפו כו' ע"ש, ובאמת הא דא"ל לא תזלזל בשיעורין דרבנן לא קאי אהך דהכא רק אדעלמא כדפירש"י, וכן משמע הלשון לאו אמינא לך לא תזלזל, והא דאסר רב אשי בהא עובדא, סמיך לעיקר אהא דר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת, ופירש"י דהוא דאורייתא מכל חלב ע"ש. ולפ"ז בזה אין מקום להוסיף דאין מבטלין איסור לכתחלה, והא דלא תזלזל בשיעורי דרבנן. אפ"ל אפילו במקום דעצם איסורו הוא רק מדרבנן. כמו שמנו של גיד דצריך ששים לבטל טעמו. וגיד גופו אינו אוסר בטעמו דאין בגידין בנ"ט, וע' סי' ק' ס"ב ובביאור הגר"א שם סקט"ו וביד המלך פט"ו ה"ב ממאכלות אסורות וצ"ע כעת

שם אר"ח בר אבא אריב"ל משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בס' אמר לפניו ר' שמואל בר רב יצחק רבי אתה אומר כן הכי א"ר אסי אריב"ל משום ב"ק כל איסורין שבתורה במאה, בחילופי הגרסאות בזה ע' בירושלמי ערלה פ"א ה"ג ובנזיר פ"ו ה"ט ובמד"ר במדבר פ"י סי' כ"ב ובילקוט שם רמז תש"י

שם כל איסורין שבתורה בששים, ע' ברמ"א סי' צ"ח ס"ח ובש"ך שם סקכ"ו וביאור הגר"א סק"ל

שם ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה, ע' ר"ן לע"ז דע"ג ע"ב ובת' הגרע"א סי' קס"ו

רש"י ד"ה אפרוח שהבשר נותן טעם ול"ש טמאה ול"ש טהורה דנבלה היא ע"כ, והתוס' כתבו דה"ה בנמצא בה דם ע"ש, ונלע"ד דפלוגתתם היא. דלרש"י אסור דוקא לאחר שנתרקם דהוי בשר, דהא תלי טעמא משום דנבלה היא וקודם גמר ריקומו עדיין לאו בשר הוא כדכתב בס' האשכול סי' כ"א. וע"ל דס"ד ע"א רש"י ד"ה מדרבנן ובפר"ח סי' פ"ו סקכ"א. ולדעת התוס' דאסרי גם בדם. אוסרת גם קודם שנתרקם, ובס' הפרנס סי' ה' ובס' התרומה סי' ל"ד ס"ל כדעת התוס', וכ"ה הכרעת המחבר בסי' פ"ו ס"ה

רש"י ד"ה בדיקולא קלחת. ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' ק"ה ס"ק מ"ב וס"ק ס"ב ובפלתי שם סק"ט ובת' הרמ"א סי' קי"ג אות יו"ד

רש"י ד"ה בס' היכא דבדקניה ולא יהיב טעמא כו', ע' בחידושי הרמב"ן והרשב"א ובש"ק לירושלמי נזיר פ"ו ה"ט

תוד"ה בביצת אפרוח וה"ה בנמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה ע"כ, ועפ"ז כוונתם דוקא אם נמצא על חלמון שלה, אבל על החלבון זורק את הדם ואוכל את השאר, כדאמרינן לעיל דס"ד ע"ב, וע' בס' יראים סי' קמ"ו ובש"ך סי' פ"ו סקי"ז ובמה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ו

בא"ד ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאין קלופות כו'. ע"ל דס"ד ע"ב תוד"ה גיעולי ובת' הר"ן סי' ס"ט ובט"ז סי' פ"ו סק"י ובש"ך סקי"ד ובפמ''ג במשבצות סק"י ובביאור הגר"א שם סק"ג וסק"ה ולאו"ח סי' תקי"ג סק"ד ובפלתי סי' פ"ו סק"ו

בא"ד והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלים אותן בקליפתן וכן תירץ ברא"ש אבל הרמב"ן בחידושיו תירץ באופן אחר. וע' בחידושי הרשב"א והר"ן

תוד"ה דנפל, פירוש קלתא כו', וכ"כ התוס' לקמן ד"ק ע"א בד"ה בשקדם דדיקולא דהכא הוא סל, וכ"ה בחידושי הרמב"ן הרשב"א והר"ן. וע' בס' התרומה סי' מ"ח וסי' נ"ב

תוד"ה ואיבעיא ומיהו קשה דלקמן קאמר ריב"ל כל איסורין שבתורה בששים כו'. ע' בש"ך סי' פ"ו סקט"ז ושם בס' הארוך שלו ובשפתי דעת שם סקט"ז ובפלתי סק"ז

תוד"ה כל, פי' בקונטרס דאף כי לא יהיב טעמא בעי ששים ואין נראה כו', ביאור לדבריהם כתבו